אוליאנובסק

אוליאנובסק
Ульяновск
	מראה העיר
	מראה העיר
מדינה	רוסיה
אובלסטי	אוליאנובסק
תאריך ייסוד	1648
שטח	622.46 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ צפיפות	1171 נפש לקמ"ר (2017)
אזור זמן	UTC +3
	www.ulmeria.ru
	(למפת רוסיה רגילה) מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי; רו; פה; קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס; השקט; אוקיינוס הקרח הצפוני אוליאנובסק

אוליאנובסק (ברוסית: Улья́новск; עד 1924 נקראה סימבירסק, Симби́рск) היא עיר היושבת על נהר הוולגה ברוסיה, 893 ק"מ מזרחה ממוסקבה. משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי (אנ') של מחוז אוליאנובסק. אוכלוסייתה מונה 624,518 תושבים (נכון ל-2017).

היסטוריה

העיר הייתה במקור מבצר בשם "סינבירסק", שנבנה בשנת 1648 על גבעה ממערב לנהר הוולגה, שתוכנן להגן על הצד המזרחי של רוסיה מפני הנוגאים.

למייסד העיר נחשב בוגדן חיטרובו, אציל ממקורבי הצאר אלכסיי מיכאילוביץ'. עשרים שנים אחרי הקמתו, ב-1668 הצליח המבצר לעמוד במצור שארך כחודש בידי עשרים אלף קוזקים בראשותו של סטפן ראזין. מנהיג מורד אחר, ימליאן פוגצ'וב נכלא בסימבירסק לפני הוצאתו להורג. באותה תקופה היה לעיר "קרמלין" משלו, עשוי עץ, שעלה באש במאה ה-18.

ב-1780 שונה שם העיר ל"סימבירסק" והיא הייתה לבירת מחוז.

לאחר שגבולותיה המזרחיים של רוסיה התרחבו לתוך סיביר, המבצר איבד את חשיבותו האסטרטגית, והחל להפוך לעיירה. ב-1796 קיבלה סימבירסק מעמד עיר. אוכלוסיית העיר הגיעה ל-26,000 ב-1856; 43,000 ב-1897.

בקיץ 1864 ניזוקה סימבירסק קשות על ידי דליקה. אך היא נבנתה מחדש בימי המושל אורלוב-דווידוב והמשיכה להתפתח.

בשנים 1827–1841 נבנתה בה קתדרלת השילוש ה"קדוש".

ב-1924 שם העיר שונה לאוליאנובסק, על שם ולדימיר לנין, ששמו המקורי היה ולדימיר אוליאנוב ונולד בעיר בשנת 1870. עוד שני מנהיגים פוליטיים היו בני העיר: אלכסנדר קרנסקי ואלכסנדר פרוטופופוב.

בשנת 1897 הרכב האוכלוסייה היה כדלקמן:8.8% אצילים, 0.8% כמרים, 3.2% סוחרים,57.5% בני המעמד העירוני הנמוך והבינוני, 11% איכרים, 17% אנשי צבא ועוד 2% לא מסווגים מבחינה חברתית.

פעלו בה שני בתי ספר תיכון - אחד לבנים והשני לבנות, בית ספר לפרחי קצונה, בית ספר וסמינר דתי, בית ספר למסחר, בית ספר ליולדות, בתי ספר למיעוט הטטרי ולמיעוט הצ'ובשי, ומספר בתי ספר פרוכיאליים.

פעלה הספרייה על שם קרמזין, לזכרו של ההיסטוריון ניקולאי קרמזין שחי שנים רבות בעיר, והספרייה הציבורית על שם הסופר איוואן גונצ'רוב, שנולד בעיר.

היו במקום כמה בתי חרושת ומפעלים - מזקקה לוודקה, מפעל ליינות, מבשלה לבירה, לנרות, טחנת קמח, כמו כן כמה מוסדות צדקה.

אחרי הקמת המדינה הבושלביקית הפכה העיר למעין "מקדש" לפולחן של לנין. השלטון הסובייטי החריב עשרות כנסיות, קתדרלות ומנזרים, כולל הכנסייה שבה הוטבל לנין ובית שבו גר זמן-מה המשורר פושקין.

הקתדרלה שהוקמה לזכר גבורי העיר במלחמה להגנת המולדת משנת 1812 נהרסה כדי לפנות מקום לאנדרטה של לנין. בית הקברות של מנזר פוקרובסקי גולח בעזרת דחפורים כדי ליצור פארק קטן. הושארה במקום רק מצבת אביו של לנין, אך ללא הצלב.

בשנת 1957 הושלמה בניית התחנה ההידרו-חשמלית קויבישב במורד זרם הוולגה בקרבת אוליאנובסק. האגם המלאכותי שנוצר כיסה במים שטחי אדמה נרחבים מצפון ומדרום לעיר והגדיל במקומות מסוימים את רוחב נהר הוולגה עד 35 ק"מ.

בימי התקופה הסובייטית הייתה אוליאנובסק יעד תיירותי לעלייה לרגל אל המקומות הקשורים לפולחנו של לנין. אחרי קריסת המשטר הקומוניסטי של ברית המועצות, ירדה החשיבות התיירותית של העיר במידה רבה.

בשנת 2008 התקיים דיון נרחב בנושא שינוי שם העיר. עמדה על הפרק ההצעה להשיב לעיר את שמה ההיסטורי, "סימבירסק", אך הוחלט לבסוף שלא לשנות את שמה.

מקור שמות העיר

השמות הקודמים של היישוב, סינבירסק או סימבירסק, נחקרו בין השאר על ידי חוקר הטופונימים ו.פ. בראשקוב. היו בעבר ניסיונות לקשר אותו למילים הצ'ובאשיות "סין בירן" - "הר לבן"; למילים המורדביניות "סויון ביר" - "הר ירוק"; ולמילים הטורקיות "סן בר" – "קבר בודד". במחצית השנייה של המאה ה-19 נדחו הסברים אלה על רקע נימוקים לשוניים המבוססים על חקר השפות הנ"ל. באותה תקופה נפוצה ההשערה כי שם העיר בא משמו של ח'אן בולגרי כלשהו, אולם לא נמצאה אסמכתה לכך.

השערה מקובלת יותר בימינו מתייחסת לטופונים "סימביר" ממקור מונגולי הנפוץ במרחב המונגולי, שמובנו בימינו "הר קדוש". מימי קדם הקימו המונגולים מזבחים לאלילים ומקדשים שנקראו "סים". גבעות והרים שעליהם הוצבו מזבחים ומקדשים אלה נקראו "סימבור" או "סימביר". לא מן הנמנע שבתקופת "אורדת הזהב", במאות ה-13–14, מזבח כזה הוקם גם על הגדה הגבוהה של הוולגה. יישובים בקרבת מזבח או מקדש כזה שאלו את שמם מהם. השם "סינבירסק" נקשר להיגוי המקומי המיוחד של האוכלוסייה הרוסית-טטרית במאות ה-17 וה-18, ותוקן ב-1780 לגרסה הקרובה לגרסה הקדומה יותר – "סימבירסק".