אויטה (יפן)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אויטה
大分

Flag of Oita, Oita.png

Oita takasago.jpg

מראה העיר, מבט ממרכז העיר
מדינה יפןיפן  יפן
חבל קיושו
מחוז אויטה (מחוז)
שטח 501.25 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

478,105‏  (נכון ל-2014)
954 נפש לקמ"ר (נכון ל-2014)
אזור זמן UTC +9
אתר העיר אויטה (ביפנית)

אוֹיטָהיפנית: 大分市 – אויטה-שי) היא עיר במחוז אויטה שבצפון מזרח האי קיושו, האי הדרומי ביותר באיי הבית של יפן.

היסטוריה

פסלו של אוטומו סורין לפני תחנת אויטה


העיר אויטה הייתה קרויה בעבר פונאי (府内) והייתה עיר הבירה של ההאן של פונאי, חלק ממחוז בּוּנְגוֹ (豊後) שעליו שלטו הדאימיו ממשפחת האצולה של בית אוטומו.

במהלך תקופת סנגוקו (המאה ה-15-המאה ה-16) שגשגה העיר כאשר שימשה כנמל מסחר עם סין של שושלת מינג ועם הפורטוגזים. לשיא פריחתה בתקופה זו הגיעה העיר כאשר שלט בה הדאימיו אוטומו סורין. ב-1551 הזמין אוטומו לעיר את המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר, הרשה לו להטיף לנצרות, ובערוב ימיו גם התנצר בעצמו. ב-1555 בנה לואיש דה אלמידה (Luís de Almeida) את בית החולים בסגנון מערבי ומוסד לטיפול בילדים, המוסדות הראשונים מסוגם ביפן.[1] במהלך שלטונו השתלט אוטומו סורין על 7 ממחוזות קיושו עד שהגיע להתנגשות עם משפחת שימאזו ששלטה על ההאן של סצומה בחלקו הדרומי של קיושו. במלחמה ביניהם הובס אוטמו סורין וב-1586 נכבשה פונאי והועלתה באש. אוטומו קרא לעזרתו של השוגון טויוטומי הידיושי והלה כבש את כל קיושו. הוא אומנם החזיר למשפחת אוטומו את נחלותיהם, אבל כפיאודלים הכפופים לו. בנו של אוטומו סורין, אוטומו יושימונה, נמלט משדה הקרב בפלישה של יפן לקוריאה ב-1593 ועקב כך הוחרמה נחלתו ופוצלה לכמה נחלות.

במאה ה-17 נרדפו הקהילות הנוצריות שקמו בבונגו וירדו למחתרת[1] והם קמו מחדש לאחר שיפן נפתחה למערב באמצע המאה ה-19. אויטה היא כיום מרכז הדיוקסיה על שמה[2] כשמושב הבישוף הוא הקתדרלה על שם פרנסיסקו חאווייר שבעיר.[3]

העיר אויטה הוכרזה רשמית ב-1963 מאיחוד של כמה יישובים. במהלך השנים נבנו מסילות ברזל וכבישים שחיברו את העיר לרשת הארצית, וב-1971 נבנה בקרבה לעיר שדה תעופה בינלאומי. ב-2002 הייתה אויטה לעיר היחידה בקיושו שבה נערכו משחקים במסגרת מונדיאל 2002.[1]

דמוגרפיה וגאוגרפיה

אויטה היא העיר המאוכלסת ביותר במחוז אויטה. נכון ל-30 ביוני 2011 התגוררו בעיר 475,861 תושבים (העיר החמישית במספר התושבים בקיושו) שנחלקו ל-205,639 בתי אב, צפיפות אוכלוסייה של 949.35 תושבים לקמ"ר.

שטח העיר, לאחר שב-1 בינואר 2005 צורפו לעיר העיירות הסמוכות סגאנוסקי ונוטסוהארו, הוא 501.25 קמ"ר.

העיר שוכנת על חוף מפרץ בּפּוּ, חלק מהים הפנימי סטו, המהווה את גבולה הצפוני. את העיר חוצים שני נהרות, אויטה ואונו הנשפכים למפרץ בפו. העיר גובלת בערים בּפּוּ (別府) מצפון מערב, יוּפוּ (由布) ממערב, טאקטה (竹田) מדרום מערב, בּוּנְגוֹ-אוֹנוֹ (豊後大野) מדרום ואוּסוּקי (臼杵) מדרום מזרח.

תחבורה

"הדרך הלאומית מספר 10" בתוך אויטה

תחנת הרכבת הראשית של העיר היא תחנת אויטה (大分駅) שבה עוברים קווי מסילות הברזל הבאים של חברת הרכבות של קיושו (JR九州):

  • קו ראשי ניפּוֹ (日豊本線) - עובר לאורך חופה המזרחי של קיושו ומחבר את קיטאקיושו שבצפון מערב האי עם קגושימה.
  • קו ראשי קיודאי (久大本線) – חוצה את קיושו ממערב למזרח ומחבר בין קורומה לאויטה.
  • קו ראשי הוהי (豊肥本線) – חוצה את קיושו מהחוף המערבי לחוף המזרחי ומחבר את קומאמוטו עם אויטה.

אוטובוסים הם אמצעי התחבורה הציבורי הראשי באויטה, והם מופעלים על ידי שתי חברות אוטובוסים. חברת האוטובוסים של אויטה מפעילה קווי אוטובוס בתוך העיר, וחברת אויטה קוטסו פועלת צפונית מערבית לעיר. עבור נסיעות ליעדים רחוקים מפעילות שתי חברות אוטובוסים אלו וחברת האוטובוסים קאמנואי קווי אוטובוסים מאויטה למקומות מרכזיים בקיושו ובהונשו דוגמת פוקואוקה, קומאמוטו, אוסקה, נגויה ויעדים נוספים.

שדה התעופה של אויטה (קוד יאט"א OIT) נבנה על חוף הים כ-30 קילומטרים דרומית מזרחית לעיר ויוצאות ממנו טיסות לטוקיו, לאוסקה, לנגויה ולאינצ'ון שבקוריאה הדרומית. בעבר היה שירות רחפות שהובילו נוסעים משדה התעופה לעיר (נסיעה של כ-30 דקות), אך השירות הופסק בשלהי 2009. דרכים אחרות להגיע אל שדה התעופה הם במונית, באוטובוס או ברכב פרטי.

כבישים ראשיים שעוברים דרך העיר כוללים את "הדרך המהירה אויטה" (大分自動車道) המחברת בין העיר טוסו לאויטה, "הדרך המהירה היגאשי-קיושו" (東九州自動車道) המחברת בין קיטאקיושו לבין פרברי קגושימה, "הדרך הלאומית מספר 10" המחברת בין קיטאקישו לקגושימה (ומקבילה לקו הרכבת ניפו) ו"הדרך הלאומית מספר 210" שמחברת את אויטה עם קורומה.

ספינות רבות מפליגות מנמל אויטה למקומות כמו קנסאי ושיקוקו.

אקלים

אקלים באויטה
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 10.0 10.3 13.5 18.8 22.9 25.8 30.2 31.3 27.4 22.4 17.5 12.6 20.23
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 1.2 1.7 4.1 9.3 13.6 18.1 22.6 23.0 19.5 13.4 8.1 3.1 11.47
משקעים ממוצעים (מ"מ) 44.9 66.9 98.0 132.3 157.8 266.6 240.3 174.8 227.1 135.2 61.4 32.3 1,637.6
מקור: [4]

כלכלה

הרחוב הראשי בעיר, מצד ימין מרכז הקניות פארקו

במהלך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הוקם אזור תעשייה לאורך חוף מפרץ בפו. בין המפעלים שקמו באזור התעשייה היו המפעלים הראשיים של יצרנית הפלדה הרביעית בעולם (נכון ל-2011) פלדת ניפון, ויצרנית הכימיקלים הגדולה שאווה דנקו (Showa Denko).

בשנות ה-70 בנו החברות האלקטרוניקה הגדולות טושיבה וקנון ואף הרחיבו מפעלים בפנים האי סמוך לעיר. העיר הפכה למרכז יצור ראשי של מוצרי אלקטרוניקה כדוגמת מעגלים משולבים (LSI) ומצלמות דיגיטליות.

אזורי הבילוי והמסחר של העיר שוכנים מצפון לתחנת הרכבת המרכזית של אויטה, אם כי בשנים האחרונות החלה הפעילות באזור זה להתדרדר משום שהאזורים המסחריים הראשיים התפזרו בשל בניית מרכזי קניות גדולים בפרברים.

אתרים מרכזים באויטה ובסביבתה

עוגת רואיסה
  • הר טקאסאקי (高崎山) – בין אויטה לבפו ידוע בשל קופי הבר, בייחוד המקוק היפני.
  • האקווריום "ארמון ימי" – קרוי גם "אומי טמאגו" ("ביצת ים") ונמצא בכניסה לפארק טקאסאקי-יאמה.


מאכלים מקומיים

בין המאכלים המקומיים הידועים: הטוריטן (とり天) – עוף מטוגן בטמפורה, מעי דג הפוגו, והעוגות רואיסה (瑠異沙)– עוגת ספוג טבולה בליקר[5] וזביירו (ざびえる) (שמו היפני של פרנסיסקו חאוויר) – עוגה עם רום וצימוקים.

ערים תאומות

לאויטה ברית ערים תאומות עם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0