אוטומו סורין
 | |||
| אוטומו סורין | |||
| לידה |
31 בינואר 1530 יפן | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 11 ביוני 1587 (בגיל 57) | ||
| מדינה | יפן | ||
| שושלת בית אוטומו | |||
|
| |||
|
| |||
אוטומו סורין (ביפנית: 大友 宗麟; ) היה שליט פיאודלי יפני (דאימיו) ממשפחת האצולה של בית אוטומו, אחד הבודדים שהתנצרו. תרומתו החשובה ביותר להיסטוריה של יפן היא ככל הנראה פנייתו לטויוטומי הידיושי להתערב בקיושו כנגד בית שימאזו, ובכך סיפק את התירוץ להידיושי ליזום את מערכת קיושו ב-1587.
חייו
אוטומו סורין נולד כ"אוטומו יושישיגה" (大友 義鎮 Ōtomo Yoshishige מוכר גם בשם "פוג'יווארה נו יושישיגה" - 藤原 義鎮 Fujiwara no Yoshishige). בהיותו הבן הבכור של אוטומו יושיאקי, הדאימיו ה-20 של בית אוטומו, הוא ירש מאביו את נחלת המשפחה – ההאן של פונאי ששלט במחוז ההיסטורי בונגו בצפון מזרח קיושו, האי הדרומי ביותר באיי הבית של יפן.
אוטומו היה מעוניין לחזק את קשריו עם הפורטוגזים ולשכנעם למקם את מרכז המסחר שלהם ביפן בעיר הנמל פונאי, הבירה של בונגו (כיום העיר אויטה). הוא שמע כי האדם הנערץ על הפורטוגזים, המיסיונר הישועי פרנסיסקו חאווייר, שוהה בימאגוצ'י ושלח לו הזמנה לבקר בפונאי. בספטמבר 1551 התקבל חאווייר על ידי הפורטוגזים בנמל של פונאי בתהלוכה ובמטחי תותחים שהרשימו את השליט בן ה-22. בין השוהים על הספינות של הפורטוגזים היה גם ההרפתקן ומגלה הארצות פרנאו מנדש פינטו, והוא השאיר תיאור מפורט של המפגש בין הדאימיו לחאווייר ושל הוויכוחים התאולוגים בין חאווייר לנזירים הבודהיסטים בפונאי בספרו "מסעות".[1] מפונאי הפליג חאווייר בחזרה למלאקה ומשם לגואה שבהודו מרכז השלטון הפורטוגזי במזרח אסיה.
בתחילת 1554 שלח אוטומו מכתב לגואה ובו ביקש שחאווייר יחזור ליפן תוך רמז שבתמורה הוא יסכים להתנצר. אלא שחאווייר כבר לא היה אז בין החיים. הוא מת בדצמבר 1552 בניסיון להיכנס לסין. על פי הצעתו של פרנאו מנדש פינטו הוכנה במהירות משלחת שבראשה הועמד בלשיור נונש בארטו (Belchior Nunes Barreto), יורשו של חאווייר. פינטו מונה כשגריר מטעם המשנה למלך, מושל הודו, במטרה לקשור ברית מסחרית עם בונגו. המשלחת הגיעה לבונגו ביוני 1556. השליחות הייתה הצלחה דיפלומטית (פינטו הקים שגרירות בבונגו), אבל כישלון דתי, כיוון שאוטומו לא התנצר בסופו של דבר. בשל מלחמת האזרחים המתמשכת ביפן לא היה אוטומו יכול להרשות לעצמו להרגיז את תומכיו בכך שימיר את דתו לדת זרה בזמן העימות. ב-1578, שנים רבות אחר-כך, המיר אוטומו את דתו לנצרות וקיבל עליו שם חדש - פרנסיסקו. סביר להניח כי הדבר לא נעשה מאמונה דתית אלא כצעד פוליטי אסטרטגי. אוטומו ארגן את משלחת טנשו לאפיפיור ברומא ב-1582.
בנוסף לטיפוח היחסים עם הנוצרים, השתתף אוטומו יושישיגה במספר קרבות במהלך שנות ה-50 של המאה ה-16, כשהוא זוכה בטריטוריות ומספח אותם לשטחו. הוא הביס את קיקוצ'י יושימונה ב-1551, ואת הנזירים הלוחמים של אוסה חמש שנים אחר-כך. ב-1557 הוא הביס את אקיזוקי קיוטאנה ולכד את מחוז צ'יקוזן.[2] ב-1561 הטילו כוחותיו של אוטומו סורין מצור על טירת מוג'י (門司) שהייתה אז בידי בית מורי, תוך סיוע של ספינות פורטוגזיות שהפגיזו את הטירה, אבל הפורטגזים נסוגו לאחר שאזלה תחמושתם ואוטומו לא הצליח לכבוש את הטירה.[3]
ב-1562 הפך אוטומו יושישיגה לנזיר בודהיסטי ואימץ עקב כך את השם "סאנביסאי סורין". משום כך הוא זכור בתולדות יפן בשם אוטומו סורין.
בשנים שאחר-כך פנה אוטומו כנגד בית מורי ובית שימאזו, ששלטו על מרבית קיושו. מורי טאקאמטו, מנהיג בית מורי באותה תקופה, נעזר בשוגון אשיקאגה יושיטרו, דבר שהוביל לחתימת הסכם שלום בין הבתים. על מנת, להוכיח שיכון שלום, הציע סורין את בתו ככלה לבנו של טאקאמטו. מהמידע שיש בידינו לא ברור האם ההצעה יצאה לפועל.
שנתיים מאוחר יותר נאלץ סורין לדכא מרד של בית אקיזוקי ממחוז צ'יקוזן, ואחר כך פנה נגד בית ריוזוג'י ממחוז היזן, מה שאילץ את בית מורי להתערב. ב-1569 הובס הטסוגי אקיטסורה, ואסל חשוב של בית אוטומו, בקרב טטראהאמה ואיבד את טירת טצ'יבאנה. בתגובה איים סורין על דריסת הרגל שהייתה לבית מורי במחוז בוזן, ואילץ את הצבא של בית מורי לסגת, מה שאפשר לו להשתלט מחדש על הטירה. בשלב זה שלט אוטומו על בונגו, מרבית בוזן, צ'יקוזן, צ'יקוגו והמחוזות היגו והיזן היה תחת השפעתו. בית אוטומו נודע אז כ"אוטומו המארח של שבעה-מחוזות".
לקראת אחרית ימיו התעמת סורין עם הדאימיו של בית שימאזו, המשפחה היחידה שעדיין שלטה על שטחים משמעותיים בקיושו. סורין והדאימיו של בית ריוזוג'י פנו לטויוטמי הידיושי בבקשה שיעזור להם לעצור את התפשטות שימאזו לשטחם. בתחילה, לאחר שסורין קיבל תשובה שלילית, הכריז בית שימאזו מלחמה על אוטומו, הביס את סורין ובני בריתו בקרב מימיגאווה, וכבש את פונאי. ב-1587 החל הידיושי את מערכת קיושו שבה כבש את האי כולו, בעזרת אוטומו ומשפחות נוספות שהצטרפו לשורותיו.
שנה לאחר שהחלה במערכה עזב היודישי את קיושו, לאחר שהעניק לבית אוטומו בחזרה את השטחים שאיבד לבית שימאזו, וכרת ברית שלום רשמית בין שלוש המשפחות שהפכו נתינות של הידיושי ומחזיקות באחוזותיהם, שעכשיו היו אדמות טויוטומי באופן רשמי, כנאמנות. אוטומו סורין מת לפני שהמערכה הושלמה, והיה זה בנו אוטומו יושימונה שקיבל לידיו בחזרה את אדמות המשפחה לאחר תבוסת שימאזו.
לקריאה נוספת
- Frederic, Louis (2002). "Japan Encyclopedia." Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press.
- Sansom, George (1961). "A History of Japan: 1334-1615." Stanford, California: Stanford University Press.
- Turnbull, Stephen (1998). 'The Samurai Sourcebook'. London: Cassell & Co.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ The Peregrination of Fernao Mendes Pinto", Abridged and translated by Michael Lowery, Introduced by Dr. Luís Sousa Rebelo, Carcanet Press, 1992 page 230-241
- ^ כיום חלק ממחוז פוקואוקה
- ^ Samurai - The World of the Warrior Stephen Turnbull, p.104
26246042אוטומו סורין