אהוד שילו
 | |
| לידה | המנדט הבריטי |
|---|---|
| מקום מגורים | רעננה |
| פעילות בולטת |
יועץ כלכלי רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר משנה למנכ"ל חברת העובדים מנכ"ל משרד התחבורה מנכ"ל קנצרן סולל בונה-שיכון ובינוי ייעוץ, יזמות עסקית וניהול חברות |
| השכלה |
כלכלה, סטטיסטיקה ומנהל עסקים האוניברסיטה העברית בירושלים השתלמות בניהול מערכות תעופה MIT בוסטון ארצות הברית |
אהוד שילו (נולד ב-12 בינואר 1939) הוא כלכלן, מנהל ויזם ישראלי, שכיהן כמנכ"ל משרד התחבורה, מנכ"ל קונצרן סולל בונה-שיכון ובינוי, משנה למזכ"ל (מנכ"ל) ומנהל המחלקה הכלכלית של חברת העובדים, יועץ כלכלי לרשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר, כיהן בתפקידים עסקיים וציבוריים רבים וכדירקטור במגוון חברות, מהגדולות במשק.
ביוגרפיה
אהוד שילו נולד ב-12 בינואר 1939 בבית החולים בילינסון בפתח תקווה, ליונה וטובה שילה (שולמן), שעלו ארצה מרוסיה כילדים צעירים, בשנת 1921/1922. בבואם לארץ, הם הצטרפו לאחיהם הבוגרים בנהלל, שעלו ארצה כחלוצים במסגרת העלייה השנייה. האב השתלם במדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, והאם בסמינר לגננות בתל אביב ובירושלים. בסוף שנות ה-30, התגייסו ההורים לתקופה קצרה לקיבוץ אילון, שעלה להתיישבות על גדר הצפון. לאחר לידתו של אהוד, שבו להתגורר בנהלל, בחצר המשק המשפחתי. האם עבדה במקצועה בגן הילדים, והאב הצטרף למנגנון שרות הידיעות של ההגנה (ש"י), שלימים הפך לשלוחה של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. שילו בילה את שנות ינקותו בנהלל.
בשנת 1945, עברה משפחת שילו לירושלים. בשלב הראשון התגוררה המשפחה בשכונת רוממה. כעבור כשנתיים, עברה המשפחה לצפון שכונת תלפיות, הצופה לעבר ארמון הנציב. ב-1948. עברה המשפחה להתגורר בשיכון של אנשי מערכת הביטחון בשכונת יד אליהו. בשנת 1952/3 שהתה המשפחה בשליחות האב בלונדון ואהוד בילה שנה בבית ספר אנגלי בצפון מערב הבירה. את לימודי התיכון המשיך אהוד במלגה ממלכתית ב"בית החינוך התיכון" שהפך לימים לתיכון עירוני ד'. שליו השתלב בחברות פעילה ב"תנועה המאוחדת", כחניך וכמדריך.
לאחר סיום התיכון בשנת 1957 התחיל אהוד את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, במסגרת העתודה האקדמאית, בחוגים לכלכלה, סטטיסטיקה ומנהל עסקים. בשנים 1962/63 שימש כעוזר הוראה ומחקר בחוג למנהל עסקים.
במקביל ללימודיו, החל בקיץ 1958, לעבוד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמנהל היחידה לתכנון עיבודי מפקד האוכלוסין הראשון, שנערך בשנת 1962. בשנים 1962/1963 כיהן כסגן מנהל הרשות לתכנון כוח אדם, וכעוזר כלכלי להנהלת מפעלי ים המלח בראשות הרמטכ"ל (מיל.) מרדכי מקלף. בתקופה 1968- 1964/5 כיהן אהוד כיועץ כלכלי לרשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר.
ביולי 1964 נישא אהוד לרחל-עֵדי לבית שדמי, בוגרת מדעי הרוח באוניברסיטה העברית; אשת תקשורת, חברה בצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, ולימים דוברת כור תעשיות והמרכז הרפואי שיבא, ולהם שלושה ילדים. לאהוד ורחל שילו 7 נכדים ונכדות והם גרים ברעננה.
בשנת 1978, עבר שילו השתלמות בניהול מערכות תעופה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT).
קריירה
ברשות החברות הממשלתיות
לאחר קבלת התואר, ב-1964, שילו שימש כיועץ כלכלי ברשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר. בתפקידו שימש עד סוף 1968. במסגרת תפקידו כיועץ ומנהל המחלקה הכלכלית, ברשות החברות, עסק שילו בגיבוש נהלים והנחיות להקמתן ולניהולן של החברות. להרכב ולפעילות הדירקטוריונים וההנהלות שלהן, לתכנון, תקצוב, בקרה עסקית, ודווח חשבונאי ופיננסי. הוא ריכז את ועדת ההיגוי הציבורית להכנת חוק רשות החברות הממשלתיות. היה אחראי לטיפול במינוי רואי החשבון בחברות הממשלתיות ובקידום הביקורת הפנימית בחברות אלו. המחלקה הכלכלית ברשות פעלה כגוף מטה מקצועי, ליד ועדת השרים לענייני כלכלה, בהקשר לחברות הממשלתיות.
במסגרת תפקידו עסק בבדיקות כדאיות, הקמת ופרוק חברות, רכישות, מיזוגים, והפרטות, מעקב אחר הפעילות העסקית התקינה של החברות, אישור דוחו"ת פיננסיים, ומדיניות חלוקת הרווחים. בתוקף תפקידו, כיהן כחבר דירקטוריון במספר חברות ממשלתיות, ביניהן: חברת הגג למפעלי ייצוא, החברה למימון תעשיות, חברת מבני תעשייה, רשות החולה ופרי הגליל.
בחברת העובדים
בין השנים 1969–1975, כיהן שילו כמנהל המחלקה הכלכלית וכמשנה למזכיר (מנכ"ל) חברת העובדים (ארגון הגג של משק-העובדים במדינת ישראל)[1][2].
שילו היה חבר ב"וועדה המנהלת" של חברת-העובדים, היא ממשלת משק העובדים. הוועדה הייתה מורכבת "מראשי המשק", המנהלים והמנהיגים הפוליטיים הבכירים במערכת. בתוקף תפקידו יזם והוביל שילו רבות מהחלטותיה.
שילו יזם ויישם את המדיניות לריענון דפוסי הניהול של התאגידים במשק העובדים על שלוחותיו. בכלל זה מעבר מהנוהג של מינוי דירקטוריונים, הנהלות ופונקציונרים בכירים, על בסיס ייצוג פוליטי, לעיקרון של מינויים על בסיס כישורים אישיים, הכשרה ויכולת מקצועית.
שילו היה אחראי לגיבוש ואישור מדיניות הפיתוח, התוכניות העסקיות, בדיקות הכדאיות, תקצוב, גיוס הון והקצאת מקורות בתאגידי חברת-העובדים. בחינה והתייעלות ארגונית, הקמה ופרוק חברות, מיזוגים והפרטות. אחראי למינוי הדירקטוריונים, רואי החשבון ולקידום הביקורת הפנימית בתאגידים.
עסק בייצוג משק העובדים מול משרדי הממשלה וועדות הכנסת, בנושאי מדיניות כלכלית, מיסוי, תמריצים לעידוד הייצוא, התעסוקה באזורי הפיתוח, ומדיניות השכר. ייצג את משק העובדים בארגונים ומוסדות ציבוריים, ביניהם: מכון הייצוא, המרכז הישראלי לניהול וההנהלה הציבורית של בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב.
במסגרת תפקידו, כיהן כחבר דירקטוריון ויו"ר ועדת כספים במספר קונצרנים, ביניהם בכור תעשיות. סולל בונה, תיעוש אזורי פיתוח, יכין-חק"ל, המשביר לצרכן, ארקיע ועוד.
כמנכ"ל משרד התחבורה
שילו כיהן כמנכ"ל משרד התחבורה במשך כ-5 שנים, החל מ-1975, הקדנציה הארוכה ביותר בין שאר המנכ"לים, בה כיהנו במשרד 4 שרים: גד יעקבי, מנחם בגין, מאיר עמית וחיים לנדאו[3].
כמנהל כללי, היה שילו אחראי לפיתוחו ולתפקודו התקין של הענף לשירות הציבור וענפי המשק: תשתיות, תחבורה ציבורית, הולכת מטענים, ספנות ונמלים, תעופה אזרחית, מדיניות הרכב הפרטי, רכבת ישראל, הבטיחות בדרכים, 7 רשויות משק התחבורה לשעת חירום, וכן על ביטחון התחבורה הציבורית, התעופה והספנות, בישראל ומחוצה לה[4].
שילו כיהן כחבר דירקטריונים בחברות: אל על[5], צים, ארקיע ורשות הנמלים.
במסגרת תפקידו היה אמון על הסכמים דו-צדדיים והסדרי תעופה בינלאומיים, ביניהם ניהול המשא ומתן וחתימת הסכמי התחבורה והתיירות עם מצריים[6].
הסכם השלום עם מצרים
בעקבות "הסכמי קמפ דייוויד" (9/1978), ולפי בקשתו של הנרי קיסינג'ר, הוכנה במשרד התחבורה, בהנחיית שילו, תוכנית אב לרשת תחבורה אזורית עתידית, שתאחד את מרחב "המזרח התיכון החדש", שבמרכזה ישראל. רשת זו כללה בין השאר: ציר לחופי הים התיכון מצפון אפריקה, דרך אלכסנדריה לביירות, לאורך שפלת החוף, חוצה תל אביב וחיפה; ציר קהיר, פורט סעיד, באר-שבע, רבת עמון; חיבור שפלת החוף ונמלי ישראל, (אשדוד, חיפה, אילת ) למסילה החיג'אזית דרך ירדן, בואך סעודיה בדרום, דמשק וטורקיה בצפון; כביש אגרה מודרני טרנס קונטיננטלי, מחבר 2 יבשות ו 4 ארצות: קהיר, סואץ, אילת, עקבה, ירדן וסעודיה.
לאחר החתימה על הסכם השלום, ( 3/1979) מונה שילו על ידי ממשלת ישראל לעמוד בראש המשא ומתן עם מצרים, לנורמליזציה של קשרי התחבורה המעשיים בין המדינות, בתעופה, ביבשה ובים, ברוח עקרונות הסכמי השלום וקמפ דייוויד. שר הביטחון עזר ויצמן היה הממונה על הנורמליזציה ועקרונות ההסדרים סוכמו בשיחות ישירות, עם הגנרל כמאל חסן עלי(אנ'), שר הביטחון המצרי, בהשתתפות שילו, בקריה בתל אביב.
בקונצרן סולל-בונה
בין השנים 1981 ל-1985, כיהן שילו כחבר דירקטוריון והנהלת קונצרן סולל בונה, וכמנכ"ל "סולל בונה ארצות חוץ" (SIB)[7]. כיהן כראש אגף כלכלה, פיתוח ובקרה עסקית.
בשנת 1984 הוקמה "סולל בונה בניין ותשתיות" כחברה-בת בבעלות מלאה של סולל בונה. במהלך שנות ה-80 התחולל משבר כלכלי בישראל, בענף הבנייה ובקונצרן, ובשנת 1988, כחלק מתוכנית ההבראה שלה, הוקמה "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ" שריכזה את הפעילות בתחומי הבניה והתשתית של חברת העובדים, על ידי מיזוג בין קונצרן סולל-בונה וחברת שיכון עובדים.
בשנת 1985 מונה שילו לתפקיד המנהל הכללי של קונצרן סולל בונה, ובשנת 1988 למנכ"ל חברת שיכון ובינוי אחזקות[8]. בתפקידיו אלו היה גם יו"ר חטיבות הקונצרן, ובכלל זה חברת סו"ב ארצות חוץ (SBI) ויו"ר תעשיית אבן וסיד.
שילו שימש בתפקיד מנכ"ל הקונצרן כ-4 שנים[9], במהלכן יזם וביצע את תוכנית הרה-ארגון, ההבראה והצמיחה של הקונצרן, בעקבות השפל בענף ותוכנית החירום להצלת הכלכלה הלאומית, במחצית שנות ה-80. כמו כן, טיפל ברה-ארגון מבנה ההון של המערכת ומיזוג בין קונצרן סולל-בונה וחברת "שיכון עובדים", בתיאום עם משרד האוצר, בנק ישראל ומערכת הבנקאות.
מטה הקונצרן בישראל
בשנת 1981 הצטרף שילו להנהלת קונצרן סולל-בונה, כחבר דירקטוריון אחראי לבקרה והתייעלות עסקית ולמדיניות הפיתוח, ומתוך הבנה שיקבל על עצמו את ניהול הפעילות הבינלאומית של הקונצרן במסגרת חברת "סולל בונה ארצות חוץ" ( SBI ).
לאחר כניסתו לתפקיד ביצע שילו ניתוח עסקי וארגוני מקיף של. המצב והמגמות העסקיות בהם נתון הקונצרן. הניתוח הציג את מהלכי ההבראה הריאלית והפיננסית הנדרשים,על מנת למנוע מצב של פשיטת רגל וחדלות פירעון. ניתוח המצב על משמעויותיו, והמהלכים הנדרשים להצלת והבראת המערכת, הוצגו בפני הוועדה המנהלת של חברת העובדים, הוועדים ומוסדות האיגוד המקצועי, ונדונו עם הבנקאות, בנק ישראל ומשרד האוצר.
על מנת להבטיח את הכלים המקצועיים הנדרשים במטה הקונצרן, לצורך הקפדה על התנאים לקבלת העבודות, ביצוען היעיל, וקיום מעקב תפעולי ועסקי שוטף, יזם שילו הקמת שתי יחידות מקצועיות חדשות במטה הקונצרן: אגף תכנון, כלכלה, תקצוב ובקרה עסקית. ואגף הנדסת ייצור, לתכנון פרטני של תהליכי הביצוע לשלביהם. תוכנית הביצוע תוך פריסה פרטנית של התשומות והתפוקות בכל שלביה תהווה גם את הבסיס לתכנון ושליטה על תזרים המזומנים, תשלומים ותקבולים. שתי יחידות מטה אלו אוישו במיטב המומחים הרלוונטיים, משכילים, מנוסים, וחדורי מוטיבציה.
מנכ"ל סולל בונה ארצות חוץ
בשנת 1982 מונה שילו למנכ"ל חברת "סולל בונה ארצות חוץ (SBI)", אשר ריכזה את הפעילות הבינלאומית של הקונצרן. לחברה היו באותה תקופה 4 חברות-בת, במרכזים הפיננסים בעולם שעסקו במימון, רכש, לוגיסטיקה ושירותים עסקיים לסניפי הביצוע של החברה ביותר מ-10 מדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית.
החברה העסיקה כ-750 מהנדסים ומומחים ישראלים עם משפחותיהם בארצות אלו, בבתי הספר שקיימה למדו למעלה מ-1,000 תלמידים. עמדו לרשות החברה בארצות אלו מערכות ניהול ושליטה, מאות יחידות של ציוד מכני כבד, מחצבות, ומפעלי עזר לכל סוגי העבודות.
ניהול הקונצרן בישראל והקמת חברת שיכון ובינוי
לקראת סוף 1985 הודיע בנק ישראל שקונצרן סולל-בונה בישראל הגיע לתקרת "הלווה הבודד" בבנק הפועלים, ולפיכך הבנק יהיה מנוע מלהעמיד לרשותו אשראי נוסף. שילו התבקש על ידי מזכיר חברת-העובדים לקבל על עצמו את ניהול הקונצרן במגמה לעדכן וליישם את תוכנית החרום לשיקום המערכת, על דעת ובגיבוי ההסתדרות[8].
ביום 6.4.1987 החליטה הוועדה-המנהלת של חברת-העובדים למזג את חברת "שיכון-עובדים" עם "קונצרן סולל-בונה", על ידי הקמת חברת גג בשם "שיכון ובינוי אחזקות בע"מ". הוחלט שהמנכ"ל יהיה אהוד שילו, וי"ור הדירקטוריון שלה יהיה רפי אדרי. המיזוג נועד ליצור למערכת הממוזגת את ההון העצמי, הערבויות והבטוחות הנדרשות למימון המשך ביצועה של תוכנית ההבראה. כמו כן הוחלט להסמיך את "הוועדה לכספים והשקעות" של חברת-העובדים לפעול להבטחת התנאים ההכרחיים להמשך יישומה והגשמתה של תוכנית ההבראה לקונצרן. בכלל זה סיכום על הסדרים הוניים עם הבנקים, והעמדת אמצעים כספיים שוטפים, שיאפשרו את הפעילות הסדירה של הקונצרן על חטיבותיו.
תקופתו כמנכ"ל, התאפיינה במהפך ארגוני ושחרור אלפי עובדים, על ידי מעבר ממבנה קשיח של עשרות סניפי בנין ומפעלי עזר מקומיים, לפריסה בשלושה מחוזות ארציים, תוך גמישות עסקית וניידות מלאה של עובדים וציוד במערכת, בהתאם לזמינות התעסוקה וצרכי הביצוע[10].
כשאהוד שילו הצטרף להנהלת הקונצרן בשנת 1981 היו בו כ-18,000 עובדים בישראל והתפוקה השנתית הממוצעת לעובד הייתה כ-25,000$. כשמונה למנכ"ל הקונצרן בסוף 1985 היו בקונצרן כ 13,000 עובדים, והתפוקה השנתית הממוצעת לעובד הייתה כ-34,000$. כשהחליט לפרוש סופית מתפקיד מנכ"ל הקונצרן, בסוף 1988, הצטמצם מספר העובדים למרות כל הקשיים והתהפוכות לסדר גודל של 5,000 עובדים לערך, והתפוקה הממוצעת לעובד הגיעה לסדר גודל של 50,000 דולר. הרווחיות ותזרים המזומנים השוטפים אוזנו אך מבנה ההון טרם שוקם וחובות העבר המשיכו להעיק על הקונצרן ולהכביד על המשך פעילותו התקינה.
לאחר פרישתו מסולל בונה
לאחר פרישתו מסולל-בונה, המשיך שילו וכיהן בתפקידים רבים, וביניהם:
- 1989 - 1991 - יו"ר ועדת המומחים הציבורית לעניין מדיניות הטלפון התאי (הנייד) בישראל[11].
- 1990- 1992 - מרכז פרויקט ההפרטה של קבוצת IDB ובנק המזרחי, בחוזה מיוחד עם החשב הכללי במשרד האוצר וחברת נכסים מ.י., שהחזיקה עבור המדינה את מניות הבנקים שבהסדר, בתיאום עם חברת מריל לינץ' העולמית[12]. כמו כן, היה חבר בוועדת ההיגוי הממשלתית לענייני בנק המזרחי.
- 1990 - 1993 - חבר דירקטוריון הבורסה לניירות ערך בתל אביב, על וועדותיו.
- 1990 - 1993 - חבר דירקטוריון החברה הישראלית לטרקטורים וציוד (קטרפילר)
- 1991 - 2002 - יועץ למשה זנבר, יו"ר בנק לאומי לישראל, ומרכז פרויקט ההקמה של חברת ההשקעות הבינלאומית לאומי-פאנד.
- 1994 - 2004 - יושב ראש פעיל בדירקטוריונים של מפעלי התעשייה הקיבוצית.
היה אחראי על ארגון מפעלי התעשייה בקיבוצים כחברות עסקיות בע"מ, בראשות דירקטוריונים והנהלות מקצועיות ומתמחרות. בין המפעלים: דן תעשיות, ספנקריס חולדה[13][14], מחצבות כפר גלעדי[15], ארד דליה, פריגת, פלסים מרחביה ועמיעד מערכות סינון וטיפול במים. - 1994 - 2001 - יו"ר דירקטוריון המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה
- 1995 - 1915 ייעוץ, יזום, ניהול, רכישות ומיזוגים בתחומי הביה והנדל"ן, התשתיות (כביש 6[16] ומנהרות הכרמל[17]), התחבורה (רכבת ישראל[18]), האנרגיה והמים, בישראל ומחוצה לה, במסגרת הפירמות:
- E. Shilo Corporate Management & International Projects
- Shiloboro International
- Blinton International INC
קישורים חיצוניים
- צילום כרטיסי ביקור של אהוד שילו במהלך הקריירה
- תרשים שיצר אהוד שילו: הבנייה למגורים בישראל, בארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי
- אלי תבור, אהוד שילו - הקפטן שהפך מציל, ידיעות אחרונות, 4 באוגוסט 1988
- אהוד שילו, ניהול חברות בתקופת משבר בישראל, נובמבר 1988
- אהוד שילו, תהליכים ועקרונות בהתארגנות העסקית של התעשייה הקיבוצית, 2015
- אהוד שילו, הקמת שדה תעופה בינלאומי על אי מלאכותי לחופי גוש דן, 2016
הערות שוליים
- ^ ש. אבי-ארז, המוח הכלכלי של 500 חברות, מעריב, 21 ביולי 1969
- ^ דוד ליפקין, לפני שינויים במשק ההסתדרותי, אהוד שילו על תפקיד המחלקה הכלכלית בחברת העובדים, דבר, 3 בדצמבר 1969
- ^ שרגא מקל, השר לנדאו: אהוד שילו לא יוחלף, מעריב, 25 בינואר 1979
- ^ שרגא מקל, התחבורה בישראל על סף 1979, שיחה עם אהוד שילה, מעריב, 25 בדצמבר 1978
- ^ שרגא מקל, במנכ"ל היוצא של משרד התחבורה, אהוד שילו: "הטיפול ב'אל־על' כושל ומוטב למכור אותה", מעריב, 4 ביוני 1980
- ^ Report Israel, Egypt Sign Air Accord בעיתון Jewish Telegraphic Agency, 15 בפברואר 1980
- ^ דו"ח שנתי של חברת סולל בונה ארצות חוץ, בארכיון שיכון ובינוי
- ^ 8.0 8.1 דוד ליפקין, אהוד שילו מתמנה למנכ"ל סולל בונה, מעריב, 24 בינואר 1986
- ^ אחי דנון, זנבר התפטר סופית. מסולל־בונה;אהוד שילו נשאר לעוד 3 הודשים, מעריב, 23 בדצמבר 1986
- ^ שלמה אברמוביץ, מי אכל את אהוד שילו, כותרת ראשית, 10 באוגוסט 1988
- ^ דניאל רוזן , כיצד עיצבה ההסדרה את פני הענף, באמצעות שינויים מבניים והגברת התחרות, והביאה לצמיחה מהותית ומתמשכת
- ^ שילו וחפץ יטפלו מטעם נכסים מ.י. והאוצר במכירת קבוצת אי.די.בי., מעריב, 19 ביוני 1990
- ^ עומר שרביט, ספנקריט: אהוד שילו ואבי מרגלית - שני הדירקטורים מהציבור - התפטרו מתפקידם, באתר TheMarker, 28 במרץ 2005
- ^ עומר שרביט, ספנקריט: שילו ומרגלית, הדירקטורים מהציבור - התפטרו אחרי חצי שנה בלבד, באתר הארץ, 29 במרץ 2005
- ^ גדעון גלעדי, מנכ"ל וחבר כפר גלעדי, מחצבות כפר גלעדי – סיפור של ציונות קיבוצית, 02 אוגוסט 2010
- ^ קבוצת MCM המתחרה במיכרז מנהרות הכרמל מתפרקת - עקב כוונת לבייב לצרף חברות נוספות, באתר גלובס, 13 באפריל 1997
- ^ פיצול בקבוצת למכרז מנהרות הכרמל, באתר גלובס, 14 באפריל 1997
- ^ הארץ, יוזמה: מרכזי טרום-טיסה בתחנות רכבת, באתר TheMarker, 4 ביוני 2006
| מנכ"לי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים | ||
|---|---|---|
|
30069515אהוד שילו