אדיר זיק
 | |
| לידה |
3 במרץ 1939 י"ב באדר תרצ"ט |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 2005 (בגיל 65) כ"ז בשבט תשס"ה ירושלים |
| מדינה | ישראל |
אדיר זיק (י"ב באדר תרצ"ט, 3 במרץ 1939 - כ"ז בשבט תשס"ה, 6 בפברואר 2005) היה במאי טלוויזיה ועיתונאי ישראלי.
ביוגרפיה
זיק נולד בתל אביב, למשפחה חילונית. כנער חזר בתשובה. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וכתב טור סאטירי בעיתון הסטודנטים "פי האתון", עליו חתם בשם "ז' אדיר"[1].
בשנת 1964 יצא לארצות הברית ללימודי קולנוע ב-UCLA, ובמקביל היה שליח של בני עקיבא.
כשחזר ארצה היה ממייסדי הטלוויזיה הישראלית, ובכך היה בין ראשוני אנשי הטלוויזיה מהציבור הדתי-לאומי. במשך שנים רבות הפיק את חידון התנ"ך העולמי ביום העצמאות.
זיק היה מקורב לתנועה לכינון המקדש, היה מהעולים להר הבית ואף סייע לתנועה בהכנת סרטים לעידוד העלייה להר הבית. זיק היה מהפעילים הבולטים בבית הכנסת הייחודי של שכונת מגוריו, גבעת המבתר וממנהיגי נוסח התפילה המשותף לכל העדות בבית כנסת זה. הקהילה הדתית לאומית של גבעת המבתר התפללה במשך עשרים ואחת שנים בלא הפרדה לעדות וניסתה להפיץ שיטה זו גם במקומות אחרים[2].
בשנת 1992, עם הקמת ממשלת ישראל העשרים וחמש בראשות יצחק רבין, החל לשדר בתחנת הרדיו "ערוץ 7" את אחת התוכניות הפופולריות ביותר בתחנה, שנקראה "זיקוקין של אדיר". בתוכנית, ששילבה ביקורת פוליטית עם סיפורים ומתכונים, הטיח זיק ביקורת קשה בממשלה על מדיניותה כלפי הפלסטינים ובמיוחד על חתימת הסכמי אוסלו. בשידוריו הציג סגנון ייחודי ושימוש בביטוים כמו "הצ'יפּ הדפוק" - שורש רגשי-הנחיתות של חובשי הכיפה הסרוגה. הוא נהג לטעון כי לתקשורת הכללית יש הטיה לשמאל. זיק היה פעיל בחלוקת כספי צדקה וניצל את תוכניתו ברדיו לקרוא לאנשים לתרום לנזקקים.
מאז החל ערוץ 7 להוציא את העיתון "בשבע", כתב זיק עד פטירתו טור שבועי בעיתון שהיה רווי בביקורת כלפי שחיתויות שונות.
זיק התפרסם בעקבות הדברים הנוקבים שהטיח בראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ימים ספורים לאחר הירצחו. "רבין ופרס הם שני בוגדים שנקנו בכסף", אמר אז זיק והוסיף: "הם נתנו את ארץ ישראל לאויבים". בהזדמנות אחרת אמר זיק כי צריך "לקרוע לפרס את הצורה". בעקבות הדברים התגברו הקולות שקראו לסגירת ערוץ 7 וכינו את דבריו של זיק הסתה.
זיק היה ממפיצי תאוריות הקשר על רצח רבין. כתב טור בשם "שמפניה, יין נסך". בין השאר, עקב זיק אחרי סוכן השב"כ אבישי רביב, ואף דיווח בתוכניתו על פעילותו של רביב (ממקום מגוריו ועיסוקיו ועד יציאה למסעדה) ואף גילה שהוא מקבל משכורת חודשית קבועה מהשב"כ, זאת על סמך דיווחים של מאזיני התוכנית. פעילותו זו, ובפרט מסירת עדותו של בני אהרוני, מידידיו של רביב, לסגן השר מיכאל איתן, היוותה לחץ להגשת כתב אישום כנגד רביב[3], אשר זוכה בסופו של דבר בבית המשפט.
בשנת 2003 הועמד לדין, יחד עם מנהלים נוספים בתחנת הרדיו "ערוץ 7", בגין חלקו בשידורים הבלתי חוקיים של התחנה, ונדון לארבעה חודשי מאסר על תנאי ולחתימה על התחייבות כספית על סך 20,000 ש"ח להימנע מלעבור תוך שנתיים מהיום עבירה שבה הורשע[4].
זיק נפטר ב-6 בפברואר 2005 בירושלים ממחלת סרטן הוושט[5]. השאיר אחריו אישה ושישה ילדים.
קישורים חיצוניים
- עתיה זר, מאבק חייו, באתר בשבע - ערוץ 7, 15 בינואר 2004
- אבישי בן חיים ו-NRG מעריב, נפטר השדרן אדיר זיק, באתר nrg, 6 בפברואר 2005
- חגית רוטנברג, חיי עם אדיר, באתר בשבע - ערוץ 7
- פרידה מאדיר, באתר בשבע - ערוץ 7, 10 בפברואר 2005
- חזקי עזרא, הרב אפרים זיק מספר על אביו, באתר ערוץ 7, 12 בפברואר 2010
- חגית רוטנברג ועדי גרסיאל, הוא היה אומר, באתר בשבע - ערוץ 7, 23 בפברואר 2006
- ערוץ 7, 5 שנים בלי זיקוקים ובלי אדיר, באתר ערוץ 7, 14 בפברואר 2010
- אלישיב רייכנר, אדיר זיק - עשור למותו של האאוטסיידר הנצחי, באתר nrg, 7 בפברואר 2015
הערות שוליים
- ^ פי האתון - גיליון למלאת 50 שנה לעיתון
- ^ אבישי בן חיים, אדיר זיק הובא למנוחות, באתר nrg, 8 בפברואר 2005
- ^ שורה ראשונה: תעודת הביטוח של אבישי רביב, עיתון תל אביב, 16 באוקטובר 1998
- ^ ת"פ (י-ם) 4830/98 מדינת ישראל נגד יעקב כץ ואחרים, ניתן ב-29.12.03
- ^ ידיעה על מחלתו של זיק, באתר בחדרי חרדים.
- עיתונאים ישראלים שחזרו בתשובה
- מורשעים בדין בישראל
- מפיקי טלוויזיה ישראלים
- אנשי טלוויזיה ישראלים
- עיתונאים כותבי עברית
- שדרני רדיו ישראלים
- סגל בשבע
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת קהילת ירושלים
- סגל ערוץ 7
- בוגרי בני עקיבא
- בוגרי האוניברסיטה העברית בירושלים
- בוגרי אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס
- ישראלים שנולדו ב-1939
- ישראלים שנפטרו ב-2005