פי האתון
 | |
| לוגו "פי האתון" | |
| סוגה | עיתון סטודנטים |
|---|---|
| פורמט | מגזין דו שבועי[1] |
| מו"ל | סקופוס |
| תאריכי הופעה | 1958–הווה (כ־66 שנים) |
| שפה | עברית |
| מערכת | האוניברסיטה העברית בירושלים |
| תפוצה | 36,000 |
| מדינה | ישראל |
| אתר העיתון | |
פי האתון הוא כתב עת המיועד לאוכלוסיית הסטודנטים בירושלים.
"פי האתון" הוא עיתון הסטודנטים הוותיק ביותר בישראל. הוא החל לצאת לאור בשנת 1958 על ידי אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, בראשותם של יוסי ליבוביץ' וראובן מרחב. שם העיתון מבוסס על סיפור אתונו של בלעם[2], על פי הצעת אביו של יוסי ליבוביץ', פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שטען שהסטודנטים בישראל הם אקדמאים חסרי השכלה ודימה אותם ל"חמורים נושאי ספרים". באמצע שנות ה-60 שונה שמו של כתב העת, לשנים אחדות, לשם "ניצוץ".
עם עורכי וכותבי העיתון לאורך השנים נמנו כאלה שהפכו לעיתונאים וכותבים בולטים, ביניהם יגאל עילם, נחום ברנע, תום שגב, חנוך מרמרי, ב. מיכאל, אפרים סידון, גדעון קוץ, ברוך לשם, שאול צדקא, דני זקן, יעקב רוטבליט ודן אלמגור, והקריקטוריסטים יעקב שילה ומשה לין החלו דרכם בו.
כתבות בולטות
ל"פי האתון" היסטוריה של כתבות מעוררות עניין ומחלוקת. באמצע שנות ה-60, כאשר עורך העיתון היה העיתונאי הצעיר נחום ברנע, הוא הסתנן למסיבה בהשתתפות שרת החוץ דאז גולדה מאיר. בתגובה לשאלה בוטה ששאל אותה ברנע, ולאחר שזיהתה שהוא האחראי על מאמר נוקב שפורסם בעיתון נגד הנשיא דאז זלמן שזר, התפרצה שרת החוץ על ברנע ודרשה שיפוטר לאלתר. בתגובה לאירוע פוטר ברנע למחרת מעריכת העיתון.
בסוף שנות ה-60 קיים תום שגב, עורך העיתון באותה תקופה, ראיון עם דוד בן-גוריון בצריף שלו בקיבוץ שדה בוקר. אף על פי שתוכנן להיות ראיון קצר של 20 דקות, הוא נמשך יותר משלוש שעות והפך לשיחה אינטימית על השואה, על האמונה של בן-גוריון באלוקים ועל אשתו פולה. בן-גוריון אמר לעיתון אז, לראשונה, שהוא מעדיף שלום בלי ארץ ישראל השלמה על פני ארץ ישראל השלמה בלי שלום. בזכות הראיון הזה צוטט העיתון בניו יורק טיימס.
במהלך השנים עסק העיתון לא רק בפוליטיקה ארצית אלא גם בפוליטיקה סטודנטיאלית, ומאבקי הכוח בין ראשי אגודת הסטודנטים שלה שייך העיתון לבין רצון העורכים לשמור על עצמאותו ליוו כמעט את כל שנות פעילותו. טל בשן, העורכת האישה הראשונה של "פי האתון", התמנתה לתפקיד ב-1979 על ידי יו"ר הסתדרות הסטודנטים דאז צחי הנגבי. בתקופה ההיא עמד הקמפוס בסימן מלחמה בין הימין בראשות הנגבי, ישראל כץ ואביגדור ליברמן לבין השמאל והסטודנטים הערבים. באחד משיאי העימות פרצה תגרה אלימה על המדשאה המרכזית בגבעת רם בהשתתפות עשרות פעילים משני הצדדים. רק המשטרה, שהוזמנה למקום על ידי שלטונות האוניברסיטה, הצליחה לפזר את התגרה אחרי שעה ארוכה. כאשר ביקשה העורכת בשן להוציא גיליון מסכם ולהביא את דעותיהם של שני הצדדים, שלחו הנגבי וחבריו נציג שיוציא את כתבות השמאל. בשן החליטה להשיב מלחמה. היא גייסה את כל חברי המערכת ויחד עברו בטיפקס על כל הטקסט בעיתון, מלבד מילות הקישור. סערה זו גרמה לסגירת העיתון לחודש ולמינוי עורך חדש.
בשנת 2012 קיים העיתון ראיון עם חאלד מחאסן, אסיר משוחרר מעסקת שליט. הראיון עורר האשמות כלפי העיתון בדבר הטיה פוליטית שמאלנית. מנגד טענו התומכים שעשיה עיתונאית איכותית אינה יכולה ליישר קו עם הדעה הפוליטית הרווחת ועליה לחתור כל העת לביקורת והטלת ספק.
"פי האתון" היום
הקו המערכתי של פי האתון מוכתב במידה רבה על ידי צוות העורכים שלו, המתחלף מדי שנה. כיום מורכב העיתון משני מדורים – אקטואליה ומגזין. דפי המגזין כוללים בין השאר ביקורות תרבות, שירים ומדור אסטרולוגיה סאטירי.
קישורים חיצוניים
- פי האתון בפייסבוק
- הילה רגב, עיתון הסטודנטים 'פי האתון' חוגג יום הולדת 50, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 31.7.2008
- פי האתון - גיליון למלאת 50 שנה לעיתון
- עומר שכטר, מאוזן לאוזן, באתר העין השביעית, 26 במאי 2013
- ויפתח העורך את פי האתון, באתר פקפוק, 1 בפברואר 2012
הערות שוליים
- ^ מופיע רק במהלך שנת הלימודים האקדמית
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ח, וכן משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'
