אדוארדו וולטרה
 | |
| לידה |
7 בינואר 1904 רומא, ממלכת איטליה |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1984 (בגיל 80) רומא, איטליה |
| ענף מדעי | היסטוריה ומשפטים, חקר המשפט הרומי |
| עיסוק | היסטוריון ומשפטן |
| מקום לימודים | אוניברסיטת רומא |
| מוסדות | אוניברסיטאות בולוניה ורומא |
| בת זוג | Nella Levi Mortera |
| הערות | מנהיג פרטיזנים ומציל יהודים |
הפרופסור אדוארדו וולטרה (איטלקית: Edoardo Volterra; 7 בינואר 1904–19 ביולי 1984) היה היסטוריון ומשפטן איטלקי יהודי, חוקר של החוק בתקופה הרומאית, שהנהיג ארגון פרטיזנים איטלקי בתקופת מלחמת העולם השנייה ופיקד על פעולות להצלת יהודים.
ביוגרפיה
הוא היה בנם של המתמטיקאי המפורסם ביותר באיטליה, ויטו וולטרה, ושל וירג'יניה אלמגיה, בתו של אחד היזמים הגדולים של איטליה שלאחר האיחוד.
אדוארדו וולטרה למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת רומא. הוא כיהן כמרצה במספר אוניברסיטאות באיטליה, בהן: קליארי, קמרינו, פיזה ובולוניה, עד שלבסוף נענה להזמנת אוניברסיטת ספיאנצה ברומא ללמד שם. הוא פרסם שורת מחקרים על חוקי האימפריה הרומית. פרסומיו עוסקים בדיני הנישואין הרומיים, במשפט האזרחי הרומי ובחוקי מזרח אגן הים התיכון בעת העתיקה.
בשנת 1929 נישא וולטרה לנלה לוי מורטרה, שהייתה בת למשפחה יהודית חשובה שהתגוררה באלכסנדריה שבמצרים. בשנת 1930 נולדה בתם הבכורה לורה.
וולטרה, כמו אביו, היה ממתנגדי הפשיזם באיטליה, ועל רקע זה נחשף גם לאלימות פיזית כלפיו. בשנת 1938, בשל היותו יהודי, פוטר מתפקידו באוניברסיטת בולוניה, בעקבות פרסום חוקי הגזע במדינה, ונאלץ לבלות מספר שנים בגלות במצרים, שם חייתה משפחת אשתו, ובצרפת. בזמן שהיה במצרים, פנה אנצו סרני למרטין בובר כדי להשיג לוולטרה משרה באוניברסיטה העברית בירושלים כמומחה למשפט רומי ולהיסטוריה עתיקה, בנימוק: “היינו מרוויחים בזה לא רק כוח מדעי צעיר אלא גם אישיות מוסרית יוצאת מן הכלל”.[1] ב-1940, לאחר כיבוש צרפת על ידי גרמניה הנאצית, חזר לאיטליה, נעצר ובילה שלוש שנים בבתי כלא של המשטר הפשיסטי. הוא שוחרר לאחר נפילתו של מוסוליני ב-25 ביולי 1943. לאחר שחרורו הצטרף לתנועת ההתנגדות האיטלקית במסגרת כוחות "מפלגת הפעולה" (Partito d'Azione)(אנ'). וולטרה פעל במספר יחידות פרטיזנים: "צדק וחרות" (Giustizia e Libertà) (אנ'), "מבצרים רומאיים" (Castelli Romani) ו"חטיבות גריבלדי" (Brigate Garibaldi) (אנ'). הוא פיקד על יחידת פרטיזנים אשר שחררה יהודים ממחנה ריכוז 59 בסרביליאנו (אנ') שעל החוף הים האדריאטי. מחנה זה שימש בראשיתו כמחנה שבויים אוסטרים במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה נעזב המחנה וחלקו אף נהרס. כאשר הצטרפה איטליה למלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, החליטו השלטונות להשתמש שוב במקום כמחנה שבויים. המחנה נבנה מחדש, ובשנים 1940–1943 שימש כמחנה לשבויי מלחמה של בעלות הברית שהיו בו מעל אלף שבויים. כאשר איטליה נכנעה, בכאוס שנוצר הצליחו מרבית השבויים לברוח, אך עם הכיבוש הגרמני בשנים 1943–1944 שימש המקום כמחנה ריכוז ליהודים לפני שילוחם למחנות השמדה כאושוויץ ומחנות אחרים. יחידת הפרטיזנים של אדוארדו וולטרה ביצעה מספר התקפות על המחנה כדי לשחרר את היהודים הכלואים בו. הראשונה שבהן הייתה ב-6 במרץ 1944, אך בהתקפה זו רק מספר קטן של כלואים הצליחו לברוח. שלושה שבועות לאחר מכן ביצע אדוארדו את ההתקפה המשולבת היחידה לשחרור יהודים ממחנה ריכוז במהלך מלחמת העולם השנייה בסיוע אוויר התקפי. באמצעות אלחוטאי של תנועת ההתנגדות, תואמה תקיפה אווירית אמריקאית על גדרות המחנה, ובחיפוי התקיפה האווירית בוצעה התקפת יחידת הפרטיזנים של וולטרה. הפעם מאות יהודים הצליחו לברוח מהמחנה. אולם הנאצים המשיכו לשלוח יהודים לסרביליאנו, ובמאי 1944 שוב תקפה יחידתו של אדוארדו וולטרה את המחנה כדי לשחרר את הכלואים בו. המחנה ננטש ושוחרר סופית ב-9 ביוני 1944.
לאחר המלחמה כיהן שנתיים כרקטור אוניברסיטת בולוניה ולאחר מכן חזר להורות באוניברסיטת ספיאנצה ברומא. בשנת 1971 פרסמו כמה מתלמידיו סדרה בת שישה כרכים כהוקרה על מחקריו על החוק הרומאי Studi in onore di Edoardo Volterra (מחקרים לכבוד אדוארדו וולטרה).
וולטרה עסק גם בפרקטיקה משפטית. ב-1 במרץ 1933 הוא התקבל לפרקליטות. ב-6 במרץ 1934 מונה לבית הדין האזורי העליון של בולוניה. ב-19 בדצמבר 1935 מונה לבית הדין העליון של ממלכת איטליה. גם כשנרדף הוא עזר ככל יכולתו בייעוץ משפטי, ולעיתים הצליח לסייע במאבק לשחרור אסיר פוליטי ממעצר בידי השלטונות הפשיסטיים. לאחר המלחמה עבד וולטרה כעורך דין מעת לעת, אך לא במשרד עורכי דין. ב-1973 מינה אותו נשיא איטליה לשופט בבית המשפט החוקתי (Corte costitu-zionale (אנ')), בו התנהל במשך חודשים דיון בתיק פלילי שבו היו מעורבים גם שרים. במהלך הדיון, אף שופט לא הורשה לעזוב את רומא אפילו לשעות ספורות. כתוצאה מכך, למרות שהדיון היה קרוב לסיומו, לא יכול היה וולטרה להגיע לטקס קבלת תואר דוקטור של כבוד באוניברסיטת לוזאן והוא יוצג בו על ידי השגריר האיטלקי.
אדוארדו וולטרה נפטר בשנת 1984.[2][3][4]
פרסומים נבחרים
- Collatio legum Mosaicarum et Romanarum (אוסף של חוקי פסיפס וחוקים רומאיים), Roma: Bardi, 1930
- La conception du mariage d'après les juristes romains (מושג הנישואין לפי משפטנים רומיים), Padova: La Garangola, 1940
- Lezioni di diritto romano : il matrimonio romano (שיעורים במשפט רומי: נישואים רומיים), Roma: Edizioni Ricerche, 1961
- Corso di lezioni: diritti dell'Oriente mediterraneo (קורס: חוקי מזרח הים התיכון), Roma: Edizioni Ricerche, 1970
- Istituzioni di diritto privato romano (מוסדות המשפט האזרחי הרומי), Roma: Edizioni Ricerche, 1977
- Sulla legge delle citazioni (על חוק הציטוטים), Roma: Accademia Nazionale dei Lincei,1983
הוקרה והנצחה
- עיטור הכסף הצבאי האיטלקי (Medaglia d'Argento al Valore Militare) (אנ')
- צלב המלחמה האיטלקי (Croce di guerra) (אנ')
- עיטור צבאי פולני: מפקד במסדר פולין המשוקמת (Order Odrodzenia Polski, Polonia Restituta) (אנ')
- שישה תואורי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי אירופה: מהאוניברסיטה החופשית של בריסל, מהאוניברסיטה היגלונית בקרקוב, מאוניברסיטת לוון, מאוניברסיטת הסורבון בפריז, מאוניברסיטת קארל בפראג ומאוניברסיטת לוזאן
- ב-1973 קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת בורדו (אנ')
- מדליית זהב איטלקית על הצטיינות בתחום החינוך (Medaglia d'oro al merito della Scuola)
- עיטור מסדר ההצטיינות הגדול של הרפובליקה האיטלקית (Grande ufficiale al Merito della Repubblica Italiana)[3]
- לאחר פטירתו יוסד על שמו פרויקט לסיוע לסטודנטים העוסקים בחקר התקופה הרומאית[2]
קישורים חיצוניים
- VOLTERRA, EDOARDO, ENCYCLOPEDIA.COM (אנגלית)
- Mario Talamanca, VOLTERRA, Edoardo, TRECCANI (Enciclopedia Italiana), 1995 (איטלקית)
הערות שוליים
- ^ רות בונדי, 15, השליח - חייו ומותו של אנצו סרני, תל אביב: עם עובד, תשל"ד 1974
- ^ 2.0 2.1 אל"מ (מיל') ד"ר בני מיכלסון - אדוארדו וולטרה (Volterra), תנועת ההתנגדות האיטלקית ויהודיה, 1943-1945 -, באתר העמותה להקמת מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה על שם הנשיא חיים הרצוג
- ^ 3.0 3.1 Fritz Sturm, Edoardo Volterra (1904—1984), De Gruyter, 1.5.2013 (בגרמנית)
- ^ Luigi Capogrossi Colognesi, VOLTERRA, Edoardo, TRECCANI (Dizionario Biografico degli Italiani), 2020 (באיטלקית)
אדוארדו וולטרה35423468Q3719694