ויטו וולטרה
 | |
| וולטרה בשנת 1910 לערך | |
| לידה | 3 במאי 1860 |
|---|---|
| פטירה | 11 באוקטובר 1940 (בגיל 80) |
| ענף מדעי | פיזיקה, מתמטיקה |
| מקום מגורים | איטליה |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום ביולוגיה המתמטית ותאוריית המשוואות האינטגרליות. | |
ויטו וולטרה (באיטלקית: Vito Volterra; 3 במאי 1860- 11 באוקטובר 1940), פיזיקאי ומתמטיקאי יהודי-איטלקי. ידוע בעיקר בתרומתו לביולוגיה מתמטית ותורת המשוואות האינטגרליות.
נולד באנקונה, אז חלק ממדינת האפיפיור, למשפחה יהודית ענייה. כבר בילדותו הפגין יכולת מתמטית מפותחת. למד באוניברסיטת פיזה, שם הושפע על ידי אנריקו בטי. בפיזה, מונה כפרופסור למכניקה בשנת 1883. שם התחיל לפתח את תורת הפונקציונלים שהובילה אותו לתורת המשוואות האינטגרליות והמשוואות הדיפרנציאליות-אינטגרליות. תרומתו לתחום מסוכמת בספרו תורת הפונקציונלים, משוואות אינטגרליות ומשוואות דיפרנציאליות-אינטגרליות שהתפרסם בשנת 1930.
בשנת 1892 מונה כפרופסור למכניקה באוניברסיטת טורינו ובשנת 1900 כפרופסור לפיזיקה מתמטית באוניברסיטת רומא לה ספיאנזה. הייתה זו סוף תקופת איחוד איטליה ('ריסאורגימנטו' באיטלקית) וכשמדינת האפיפיור סופחה על ידי איטליה, וולטרה שמח על כך. הוא נבחר כסנטור לסנט האיטלקי בשנת 1905. באותה שנה הוא התחיל בפיתוח התאוריה שלו אודות פגמים בגבישים, שלימים היותה הבסיס להבנת התנהגותם של חומרים שבירים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הצטרף לצבא האיטלקי ועבד בפיתוח ספינות אוויר תחת ג'וליו דואה, כל זאת אף שהיה כבר בשנות ה-50 לחייו. הוא הגה את רעיון השימוש בהליום במקום מימן הדליק וכשרונו כמנהיג אף עזר לו לארגן ייצור ספינות אלו בפועל.
לאחר מלחמת עולם הראשונה התעניין ביישום רעיונות מתמטיים בתחום הביולוגיה. הוא המשיך והעמיק את עבודותו של פייר פרנסואה ורהולסט בתחום. התוצאה המפורסמת ביותר מתקופה זו היא משוואות לוטקה-וולטרה, זוג משוואות דיפרנציאליות המתארות מודל התנהגות של אוכלוסיות טורף-נטרף.
בשנת 1922 הצטרף לקבוצת המתנגדים לתנועה הפאשסיטית ולעומד בראשה, בניטו מוסוליני. ב-1932 היה אחד מ-12 פרופסורים בלבד (מתוך 1,250) שסירבו להצהיר אמונים למשטר הפשיסטי. בשנות ה-30 הוא שלח גלויה לחברו עליה נכתב 'אימפריות מתות, אבל המשפטים של אוקלידס נשארים צעירים לנצח'. בעקבות סירובו להצהיר על נאמנותו לפשיסטים הוא נאלץ להתפטר מהאוניברסיטה ומהחברות בארגונים מדעיים ובילה את שארית ימיו מחוץ לאיטליה. לרומא הוא חזר רק קצת לפני מותו ב-1940.
ספריו
- Leçons sur les fonctions de lignes (Gauthier-Villars, 1910)
- The theory of permutable functions (Princeton University Press, 1912)
- Leçons sur les équations intégrales et les équations intégro-différentielles (Gauthier-Villars, 1913)
- Sur les Distorsions des corps élastiques with Enrico Volterra (Gauthier-Villars, 1960)
- Leçons sur la théorie mathématique de la lutte pour la vie (Gauthier-Villars, 1931) and (J. Gabay,1990) (reissue)
- Theory of functionals and of integral and integro-differential equations. (Blackie & Son. 1930
לקריאה נוספת
- Judith R. Goodstein The Volterra Chronicles: The Life and Times of an Extraordinary Mathematician 1860-1940 (History of Mathematics, V. 31) מסת"ב 0821839691. For a review of this book see: book review in American Scientist
- Volterra, V. (1926). Variazioni e fluttuazioni del numero d'individui in specie animali conviventi. Mem. R. Accad. Naz. dei Lincei 2, 31–113.
- Volterra, V. (1926). Fluctuations in the abundance of a species considered mathematically. Nature 118, 558-560.
- 2008 ,Vito Volterra, Angelo Guerraggio e Giovanni Paoloni, Muzzio editore
