אגנס מקורטניי
| לידה |
1136 מרוזנות אדסה |
|---|---|
| פטירה |
1184 (בגיל 48 בערך) עכו |
| מדינה | ממלכת ירושלים |
| בן זוג |
רנו ממרעש הוגו מאיבלין אמלריך הראשון, מלך ירושלים רגינלד מצידון |
אגנס (אנייס) מקורטניי (צרפתית: Agnès de Courtenay; (1136–1184) הייתה אצילה צלבנית בת לרוזן אדסה שנישאה לנסיך העצר של ממלכת ירושלים אמלריך הראשון.
על מנת לעלות לכיסא המלוכה נאלץ אמלריך לגרש את אגנס אך השפעתה על חצר המלוכה לא פגה ועם מותו של אמלריך חזרה אגנס למרכז הכוח וחצר המלוכה הירושלמית כמלכה - אם לבלדווין הרביעי, מלך ירושלים. היא לא הסתפקה ביוקרה בלבד אלא ריכזה סביבה את האצילים החזקים בממלכה ותוך ניצול מחלת המלך משכה בחוטים ובחשה בתככים תוך שהיא מעלה לשלטון את בתה סיביל ובעלה. היא נפטרה זמן קצר לאחר מכן מבלי לחזות בהתפרקות הממלכה בשנת 1187.
רקע
בשנת 1098 בשעה שצבא הצלבנים עשה את דרכו לעבר ירושלים כחלק ממסע הצלב הראשון, פרשו ממנו אציל ממוצא איטלקי בשם בלדווין (לימים יהפוך לבלדווין הראשון, מלך ירושלים), ועמו מספר אצילים נוספים מקרב הכוחות הצלבנים שנעו מאסיה הקטנה דרומה לכיוון אנטיוכיה וירושלים.
לאחר שעברו בשערי קיליקיה הגיעו הצלבנים לעיר אדסה, שם שכנע בלדווין את מושל העיר טורוס לאמצו כבנו החוקי וכיורשו. בשנת 1100 הוכתר בלדווין למלך ממלכת ירושלים לאחר מות אחיו, גוטפריד מבויון. רוזנות אדסה עברה לידי דודנו של בלדווין, בלדווין מבורק, ועמו שלט ז'וסלין דה קורטניי. בשנת 1131 נהרג ז'וסלין בקרב והרוזנות עברה לידיו של בנו, ז'וסלין השני. באותו הזמן איחד השליט המוסלמי זנגי את ממלכות חלב ומוסול והחל מאיים על הרוזנות הנוצרית. ז'וסלין השני נישא לביאטריס אלמנתו של ויליאם אדון סאון (מצודת צלאח א-דין) ולזוג נולדו 2 צאצאים: זוסלין השלישי רוזן אדסה ואגנס מקורטניי שנולדה בסמוך לשנת 1136.
זנגי הטיל מצור על אדסה בשנת 1144 ולכד אותה ב־24 בדצמבר של אותה השנה. ז'וסלין השני נתפס לבסוף על ידי המוסלמים בשנת 1150 והוחזק כשבוי בחאלב עד למותו בשנת 1159. אשתו של ז'וסלין, אשר הבינה כי גורל הרוזנות נחתם, מכרה את האחוזה בטרובסל ואת האדמות אשר נשארו ברשות משפחתה לקיסר הביזנטי מנואל הראשון, ועברה לירושלים שם המשיכו בני משפחת קורטניי להחזיק בתואר הרוזנות של אדסה שהיה ריק מתוכן.
נישואים ראשונים
עוד בשנת 1149, או לפני כן נישאה אגנס לרנו ממרעש - וסל של הרוזנות, והתאלמנה עם מותו בקרב אינב בו הובס צבא נסיכות אנטיוכיה בידי נור א-דין.[1] על פי המקורות הצלבניים אגנס התארסה להוגו מאיבלין אך השאלה האם נישאה לו נותרה ללא מענה.
בשנת 1157 התחתנה אגנס עם אמלריך, רוזן יפו ואשקלון - אחיו הצעיר של המלך הצלבני בלדווין השלישי, מלך ירושלים - על פי גרסה אחת חטף אמלריך את אגנס ואז נשא אותה לאישה, אך על הנישואים העיב צל הביגמיה בין אירוסיה (ואולי חתונתה) הקודמים.
לזוג נולדו שלושה ילדים:
- סיביל, מלכת ירושלים (נולדה בין השנים 1158–1160)
- בלדווין הרביעי, מלך ירושלים נולד ב-1161
- ילדה נוספת הידועה בשם אליס מתה בטרם הגיעה לבגרות.
גירושים
בלדווין נפטר ב־10 בפברואר 1162, כשנה לאחר מות אמו מליסנדה, מלכת ירושלים. נישואיו לא הניבו צאצאים, והיורש המיועד היה אמלריך הראשון.
בין אמלריך וכס המלוכה עמדה המועצה הפיאודלית של הממלכה בה ישבו נציגי מעמד האצולה והפטריארכיה הלטינית של ירושלים, גופים אלו התנגדו להמלכתו לפני שיבטל את נישואיו לאגנס. המועצה, שאישרה את הנישואין כאשר בלדווין השלישי היה בין החיים ויכול היה להעמיד יורש, סירבה לאחר מותו להכיר בהם בטענה של נישואי קרובים - מאחר שבני הזוג היו בני דודים מדרגה רביעית, אך סביר להניח שצל הביגמיה שנח עליהם הבאישו את ריח הנישואים.
במחקרו המונומנטלי על מסעי הצלב "מלחמת האלוקים" מציין החוקר הבריטי כריסטופר טיירמן כי מהלך נישואיו וגירושיו של אמלריך הראשון חושף דינמיקה בתוך אליטה של ממלכת ירושלים המחשבת בקור רוח רווחים אישיים ומיידיים גם על חשבון המערכת הפוליטית שכוחם נובע בסיכומו של דבר מתוכה.[2] לפי טיירמן, לגירושים היו סיבות עמוקות יותר - ירידה בכוח ובהכנסות הפיאודליות של אצילי הממלכה שהביא למאבק ותחרות על הקרבה לכיסא המלוכה והחשש של האצילים של ממלכת ירושלים כי האצילים הפליטים מרוזנות אדסה שעתה שהו בתחומי הממלכה ימצאו חסות בדמות אגנס מקורטניי, שתנצל את מעמדה להעניק נתחים ואחוזות לאצילי אדסה. סיבה נוספת המועלית היא הניסיון הצלבני למצוא כלה עם קשרים בעלי ערך כלכלי ופוליטי העשויים לשפר את יכולת התמרון של המלוכה הצלבנית - כפי שאכן אירע עם נישואיו של אמלריך הראשון עם מריה קומננה הנסיכה הביזנטית.
בסופו של דבר גברה ההתנגדות הציבורית ואמלריך הומלך לאחר שביטל את נישואיו לאגנס. אגנס מצידה המשיכה להחזיק בתואר רוזנת יפו ואשקלון, ואף קיבלה קצבה חודשית מהכנסות הרוזנות. זמן קצר לאחר ביטול הנישואין והמלכתו של אמלריך, נישאה אגנס להוגו מאיבלין, מי שהיה ארוסה טרם נישואיה לאמלריך. על אף ביטול הנישואים הוכרזו ילדיהם של אמלריך ואגנס כצאצאים חוקיים וכך הוסר החשש כי לא יוכלו לרשת את המלך בשעת הצורך. דרך ילדיה המשיכה אגנס להחזיק בהשפעה רבה על החצר בירושלים, וזאת למשך שנים רבות. בתקופה זו הגיע בשנת 1174 אציל צרפתי בשם אמלריך מליזיניאן לחופי ממלכת ירושלים ורקם קשרי ידידות אמיצה עם אגנס מקורטניי, גרושתו של המלך ואמו של בלדווין הרביעי, מלך ירושלים ומי שעתידה להיות אשתו של גי סיבילה מלכת ירושלים. בזכות קשריו עם אנגס מקורטניי זכה אמלריך בשנת 1179 בתפקיד הקוניטאבל של הממלכה - כלומר מפקד הצבא והאחראי על התשלומים לגייסות ושכירי החרב.
עם זאת, כל זמן מלכותו של אמלריך הראשון, היו קשרי אגנס עם ילדיה רופפים ביותר. בלדווין גדל תחת פיקוחו של ויליאם מצור בחצר המלכות שבירושלים וסיביל גדלה במנזר סנט לזרוס שבסמוך לירושלים בפיקוח של איווט מבית עניה.
נישואים מאוחרים
בשנת 1163 חזרה אגנס לבית הוגו מאיבלין - ארוסה או בעלה לשעבר אך הוא נפטר בשנת 1169 בעת מסע צליינות אל סנטיאגו דה קומפוסטלה. בשנת 1170 התחתנה אגנס עם רגינלד מצידון נישואים שנסתיימו 14 שנה לאחר מכן עם מותה בשנת 1184.
בתקופת שלטונו של בלדווין הרביעי
אמלריך הראשון נפטר בשנת 1174 ולכס המלכות עלה בלדווין הרביעי, מלך ירושלים בנה של אגנס. הוא היה קטין חולה בצרעת ושלט בממלכה באמצעות עוצרים. תחילה מילא את התפקיד מילו מפלנסי יועצו של אמלריך שהיה שנוא על אצילי הממלכה ולאחר מכן שימש רמון השלישי מטריפולי בתפקיד העוצר. סביבו התקבצה מפלגה שכונתה על ידי חוקרי ממלכת הצלבנים כמפלגת החצר. אגנס מקורטניי חזרה לחצר המלוכה כאימו של המלך ונטלה תפקיד מרכזי בניהול הממלכה ושימשה כאחד מעמודי התווך של מפלגת החצר. בעוד צרתה מריה קומננה נדחקת לשולי הזירה הפוליטית וגולה לשכם.
ההיסטוריון הבריטי כריסטופר טירמן טוען כי בלדווין הרביעי היה בעיקר שליט בובה, בעוד ענייני ממלכת ירושלים נקבעים על ידי אמו, תומכיה והעוצרים שמונו על ידיהם.[3] על מנת להבטיח את השלטון גם לאחר מותו הצפוי של בלדווין הרביעי נישאה סביליה אחותו של המלך לגי דה ליזיניאן בשנת 1180, בהסכמתו של המלך ובתיווך של אמו אגנס מקורטניי. מתוך רצון לשמור על יציבות חוקית בתהליך הירושה של הכתר מול מפלגת האבירים המקומית בראשותו של ריימונד השלישי מטריפולי, שקידם את האינטרסים של משפחת איבלין והעמיד עצמו לרשות מריה קומננה ובתה, המועמדת אף היא לרשת את הכתר, איזבל.
בספטמבר 1183 נכנס צבא מוסלמי אל תוך שטח ממלכת ירושלים. בלדווין, שמצבו הדרדר ועתה היה עיוור ומרותק למיטתו, העביר את השליטה והפיקוד על הצבא לידי גיסו גי דה ליזיניאן. הצבאות עמדו זה מול זה ליד עין חרוד, עד שהמוסלמים נסוגו לדמשק מבלי שהעזו להיכנס לעימות ישיר עם הצלבנים. טקטיקה צבאית זו של התשה הבאישה את ריחו של גי דה ליזיניאן עד כדי כך, שמשרת העוצר נלקחה מידיו והוחזרה לריימון השלישי, ובלדווין החמישי - בנה בן החמש של סיביל מנישואים קודמים הוכתר כמלך ירושלים ב-20 בנובמבר 1183. [4] היחסים בין בלדווין הרביעי וגי דה ליזיניאן הגיעו לשפל המדרגה, המלך דרש מהפטריארך הלטיני של ירושלים לבטל את נישואיו של גי לסיביל ובמקביל ערך מתקפה שהייתה בעיקרה טקסית על אשקלון בדרישה כי העיר תימסר לידיו, אך המלך נפטר ממחלתו בשנת 1185 בטרם יצליח להגשים את תוכניתו.
נישואי סיביל
בשנת 1180 הגיע המתח הפנימי בחצר הצלבנית למשבר, ריימון מטריפולי ובוהמון השלישי מאנטיוכיה הגיעו לירושלים במטרה להכריח את המלך להשיא את אחותו סיביל לבלדווין מאיבלין-רמלה. במהלך בזק ובמטרה לסתור את המהלך של אצילי הממלכה השיא בלדווין הרביעי את סיביל לגי דה ליזיניאן ובלדווין מאיבלין הורחק מחצר המלוכה צעד זה סיכל את התוכניות של נסיכי הצפון והאצולה המקומית. חפזון בו נערכו הנישואים, יפי תארו של החתן והעובדה כי הנישואים נערכו בשבוע הפסחא בו קיים איסור לערוך טקסי נישואים יצרו את השמועה כי הידידות בין גי לסיביל עברה את גבולות המותר וכי החתונה הוקדמה על מנת למנוע מבוכה בחצר. כך או כך נישואי סיביל וגי היו חוקיים ושמו קץ למחול השדים סביב השאלה מי יירש את המלך המצורע בלדווין הרביעי ומנעו אפשרות למחטף מצד האצולה המקומית. עתה התגבשה באופן ברור מפלגת החצר ובראשה סיביל ובעלה גי דה ליזיניאן שאתה נשא את התואר רוזן יפו ואשקלון, אנגס ואחיה ז'וסלין (רוזן אדסה וסינישאל הממלכה) דה קורטניי, הקוניטאבל אמלריך דה ליזיאן ורנו (ריינולד) משטיון רוזן עבר הירדן. היא נפטרה בעכו בשנת 1184.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ תקציר אילן היוחסין של אגנס מקורטניי באתר הקרן למחקר גניאולוגי
- ^ Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades. Harvard University Press, 2006 page 357
- ^ Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006 page 211
- ^ Bernard Hamilton. The Leper King and His Heirs: Baldwin IV and the Crusader Kingdom of Jerusalem. Cambridge University Press, 2005 page 189
| שליטי ממלכת ירושלים | ||
|---|---|---|
|
31059625אגנס מקורטניי