אגמי אוניאנגה
 | |
| אגם יואה | |
| מדינה |
 צ'אד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2012, לפי קריטריונים 7 | |
|
(למפת צ'אד רגילה) | |
אגמי אוניאנגה (צרפתית Lacs d'Ounianga) הם סדרה של 18 אגמים מתוקים, מליחים ומלוחים, השוכנים במדבר סהרה בצפונה של צ'אד. האגמים הערוכים בשתי קבוצות - קבוצת "אוניאנגה כביר" (הגדולה) ובה ארבעה אגמים, וכ-40 ק"מ ממזרח לה קבוצת "אוניאנגה זריר" (הקטנה) ובה שוכנים 14 האגמים הנותרים. בשנת 2012 הכריז ארגון אונסק"ו על האגמים כאתר מורשת עולמית.
גאוגרפיה והידרולוגיה
האגמים הם שרידיו של אגם גדול בהרבה, שהשתרע באזור במהלך תקופה הלחה שפקדה בעבר את מדבר סהרה. כיום הסביבה צחיחה וכמות המשקעים הממוצעת בה מגיעה לכ-2 מ"מ בשנה בלבד. מקורם של מי האגמים הוא במי התהום שניקוו באקוויפר בתקופה הלחה, ואשר מגיחים למרגלות לרמת אבן חול. צוקיה של רמה זו שכיוונה מצפון-מערב לדרום-מזרח, משתרעים בגובה של כ-50 עד 80 מטרים מצפון לאגמים.
האגם הגדול בקבוצת "אוניאנגה כביר" הוא אגם יואה (Lac Yoa) ששטחו כ-3.5 קמ"ר. הוא שוכן בגובה של 378 מטרים מעל פני הים, ועומקו מגיע לכ-27 מטרים. מי האגם מלוחים ורק אצות ומיקרואורגניזם מסוגלים להתקיים בו. בחלק מהאגמים האחרים של הקבוצה מצויים גם שני מינים של כחוליות (Spirulina platensis ו-Arthrospira platensis).
כמעט מחצית משטחם של אגמי "אוניאנגה זריר" מכוסה בצמחי מים צפים, ואלה מפחיתים באופן משמעותי את התאיידות המים וממתיקים אותם. האגם הגדול ביותר בקבוצה זו הוא אגם טלי (Lac Teli) השוכן בגובה של 360 מטרים מעל פני הים ועומקו המרבי הוא כ-10 מטרים בלבד. שטחו כ-4.3 קמ"ר, ואף שהוא גדול מאגם יואה, נפח מימיו קטן יותר. ייחודו של אגם טלי הוא בכך שהוא מזין את האגמים הסמוכים לו, ומימיו זורמים אליהם מתחת לפני הקרקע, דרך דיונות החול המפרידות בין האגמים.
החי והצומח
באזור האגמים חיים מיני יונקים מעטים, הכוללים את השועל, הצבוע, הפנק, הארנבת המצויה והצבי. עם העופות נמנים עופות מים דוגמת הברווז המשויש ומספר ציפורי שיר. בחלק מאגמי "אוניאנגה זריר" שמימהם מתוקים, חיים דגים, דו-חיים וחסרי חוליות.
האדם
לחופו של כל אחד משני האגמים הגדולים בשתי הקבוצות (יואה וטלי) שוכן כפר. בכפר אוניאנגה כביר שלחופי אגם יואה מתגוררים כ-9,000 איש, ובאוניאנגה זריר שליד אגם טלי חיים כאלף איש. התושבים מתפרנסים מגידול ירקות ופירות, בעיקר תמרים. אזור האגמים מוגן בחוק מאז שנת 2008, ואיכויותיו הטבעיות שמורות בזכות ריכוז האוכלוסייה הקטן בסביבה והתיירות המעטה הפוקדת אותה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
  | |
|---|---|
|
