אברהם זאב טרגר
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת מכלוליזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: נדרשת מכלוליזציה. |
אברהם זאב טרגר (ט"ו בניסן ה'תרס"ט - כ"ז בסיוון ה'תשנ"ה; 7 באפריל 1909 - 25 ביוני 1995) היה עסקן חרדי בפולין ובישראל, ממיסדי ופעילי מפלגת פאג"י, חבר מועצת עיריית ירושלים ומבוני העיר.
תולדות חייו
נולד ב-1909 לר' יצחק ולחיה טויבא טרגר בעיירה איזביצה במחוז לובלין שבפולין. בעיירה הייתה חצר חסידית גדולה של חסידות איזביצה ראדזין שהוקמה על ידי רבי מרדכי יוסף ליינר בעל הספר 'מי השילוח'. בחצר זו למד תורה וגיבש את זהותו החסידית. מתוך קרבתו לרב העיירה, הרב ישראל איסר לנדא התקרב לחסידות אמשינוב ונקשר לאדמו"ר רבי שמעון שלום קאליש. בשנת 1930 (תר"ץ) נשא לאישה את נחמה לבית פרידמן - בת למשפחה חסידית - מחשובי חסידות קוצק בעיירה לנצ'נה, גם היא במחוז לובלין. מתוך שאיפה לקבל סרטיפיקט כדי שיוכלו לעלות לארץ הקים חוות הכשרה לבחורים צעירים, בה הוכשרו בעבודות שונות שישמשו אותם לאחר העלייה לארץ. בסיומה, קיבלו סרטיפיקטים. בשנת 1935 עלו ר' אברהם ונחמה עם שני ילדיהם לישראל ובהוראת רבו האדמו"ר התיישבו בירושלים. בתחילה, עבד בעבודות כפיים מזדמנות, ובהמשך במסגרת פעילותו בפאג"י ולאחר מכן כעצמאי עסק בצרכי ציבור, דאג למקומות פרנסה, בנה והרחיב את ירושלים. נפטר בירושלים ב-1995.
פעילותו הציבורית
עוד בפולין, השתייך אברהם טרגר ל'אגודת ישראל' ול'פועלי אגודת ישראל'. ועם הגיעם לארץ השתלב בתנועת 'פועלי אגודת ישראל', והפך במהרה למזכיר הסניף הירושלמי. בשנת 1940, בוועידת פא"י, החליט [1] ביחד עם חבריו ר' אברהם אליהו כי טוב (מוקוטובסקי) ור' אברהם פרשן (פרושנובסקי) לפרוש מהתנועה, על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים. ויחד הקימו את התנועה החדשה - פאג"י. אשר מטרתה היתה, יצירת תשתית כלכלית בדרך היהדות החרדית. במהלך כעשור שנים לאחר הקמת התנועה, הוקמו על-ידה מספר לא קטן של מפעלים בהם גם מפעל תעשייה, ובנית שכונות חדשות בירושלים. מה שסיפק מקומות עבודה ופתרונות דיור לציבור החרדי בבירה. המוח הכלכלי מאחורי כל מפעל התנועה, הייה טרגר. שיזם את מכירת המניות וגייס את הכספים. עם הקמת המדינה וכינונה של מועצת המדינה הזמנית, החלה התארגנות של המפלגות החרדיות והדתיות לרוץ לבחירות לכנסת הראשונה ברשימה משותפת. תנועת פאג"י התנגדה לאיחוד והחליטה לרוץ ברשימה עצמאית - 'רשימת חרדים'[2]. אברהם טרגר נמנה בין מועמדיה, אולם המפלגה לא עברה את אחוז החסימה. למרות כישלונה במערכה הארצית, בבחירות לעיריית ירושלים אשר התקיימו בשנת 1951. החליטה התנועה להתמודד עם רשימת 'מסורת ובניין ירושלים'[3], ואברהם טרגר היה מועמדה. עם היבחרו למועצת העיר, התמנה הוא למספר ועדות: 'חבר וועדת משנה לבניין ערים' אך גם ב'וועדה הדנה בשאלות הקשורות להחזקת כלי רכב'. ב'וועדה לחיפוש שופטים לבית המשפט העירוני', ובבית הדין לתביעות על פי פקודת הפיצויים[4]. במהלך שנות ה-50 [5], צימצמה פאג"י את פעילותה. וטרגר פרש מהחיים הציבוריים והפך לקבלן עצמאי הבונה ברחבי ירושלים. הוא בנה רבות ברחבי העיר והשתדל לבנות במקומות הספר כדי להרחיבה. בין המקומות אותם בנה ניתן למנות את: נוה צבי, שיכון אוריאל, שכונת עזרת תורה, בשכונות בית וגן, רמות אלון, הר נוף, וקריית משה.
משפחתו
- בנו רבי יהודה טרגר, רב וראש ישיבה בבלגיה וחתנו של רבי שלמה זלמן אויערבאך
- חתנו הרב קלמן לנדא מראשי ישיבת טשיבין
- נכדו הרב יוסף רפפורט.
- נכדו הרב ישכר יואל קנר, האדמו"ר מחסידות טשחויב.
לקריאה נוספת
- זכור לאברהם, ספר זיכרון בהוצאה משפחתית, 1998
- יוסף פונד, פירוד או השתתפות - אגודת ישראל מול הציונות ומדינת ישראל, הוצאת מאגנס, 1999
- ירושלים החרדית בבניינה, בית יעקב, ניסן תשכ"ה, גיליון 71 עמוד 31
הערות שוליים
