אבישי ארליך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבישי ארליך

אבישי ארליך (נולד ב-22 באוקטובר 1941) הוא פרופסור לסוציולוגיה פוליטית במכללה האקדמית תל אביב יפו ופעיל שמאל ישראלי.

חייו ופועלו

נולד בתל אביב בה גדל, בוגר תיכון עירוני ד', היה בנעוריו בשומר הצעיר וחבר קיבוץ מגן.

למד כלכלה וסוציולוגיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. עשה את הדוקטורט בבית הספר לכלכלה של לונדון. נושא הדיסרטציה היה: "היחסים בין הארגונים הלנינסטיים בבריטניה ותנועות הסטודנטים של שנות השישים והשבעים". בתקופת היותו סטודנט בירושלים היה פעיל בתא הסטודנטים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית עד לפילוגה ב-1965. בין השנים 1968 עד 1982 חי בלונדון, שם היה פעיל בקולקטיב סוציאליסטי שחלק מחבריו היו ב"מצפן". הקולקטיב הוציא לאור בין 1975–1984 כתב עת של סוציאליסטים מהפכנים של המזרח התיכון בשם "חמסין". "חמסין" יצא לאור בצרפתית ואחר כך באנגלית והיה במה לחילופי דעות לשמאל סוציאליסטי של המזרח התיכון, השתתפו בו: סורים, לבנונים, עיראקים, פלסטינים, אלג'יראים, מצרים וישראלים. חברי הקולקטיב נפגשו תכופות לדיון בבעיות האזור מפרספקטיבה של חזון מזרח תיכון פדרטיבי סוציאליסטי. בלונדון גם יצרו החברים הישראלים קשרים עם מנהיגים פלסטינים עיסאם סירטאווי וסעיד חמאמי, שנרצחו אחר כך. אבישי ארליך היה חבר המערכת של חמסין.

אבישי ארליך לימד ב"בית הספר לכלכלה של לונדון" ואחר כך באוניברסיטת מידלסקס שבלונדון. כששב לישראל לאחר מלחמת לבנון הראשונה, היה פעיל מאוד בתנועות נגד המלחמה, ובהן: "הוועד לסולידריות עם ביר-זית", בזמן המלחמה ואחריה היה חבר בקולקטיב "שטח משוחרר" (קבוצה שכל שבוע פרסמה בהארץ מודעה בה נתחה את המצב הפוליטי). ב-1990 היה בין מקימי תנועת "עד כאן" של המרצים באוניברסיטאות שקראה להכרה באש"ף כפרטנר למשא ומתן לשלום. הוא סולק משלום עכשיו לאחר שטען שהתנועה אינה דמוקרטית, אינה מקיימת פעילות סניפים ואין בה הנהגה נבחרת.

אבישי ארליך לימד בין 1984–2000 באוניברסיטת תל אביב בחוג לסוציולוגיה. תחומי מחקרו והוראתו היו: החברה בפלסטינה-ארץ ישראל בתקופת המנדט, סמינר על "יהדות ישראלית", סוציולוגיה היסטורית, תאוריות סוציולוגיות, וסוציולוגיה של הסכסוך הישראלי-ערבי. כמו כן לימד גם סמינר לדוקטורנטים בחוג להיסטוריה יחד עם פרופסור צבי רזי.

ארליך מלמד, עד היום, גם במכללת בית ברל, שם היה גם ראש החוג למדעי החברה, בבית ברל פיתח תוכניות לימודים בשוויון ודמוקרטיה וזכויות אדם. לימד גם במכללה לחינוך לוינסקי על החברה הערבית בישראל. היה בין מקימי החוג לחברה וממשל במכללה האקדמית של תל אביב-יפו שם הוא מלמד עד היום. בין הנושאים שמלמד: הגלובליזציה והשלכותיה הכלכליות והפוליטיות, חברה ופוליטיקה, סכסוכים מתמשכים במדינות מחולקות, החברה הערבית בישראל.

בין השנים 1991-1989 שהה בקנדה ולימד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת יורק. כמו כן היה עמית מחקר בכיר במכון למחקר ביטחון ושלום באוניברסיטת המבורג ובמכון לפוליטיקה בינלאומית בווינה, לימד פילוסופיה של מדעי החברה ומחקר השוואתי של סכסוכים מתמשכים גם בניקוסיה בקפריסין, היה העורך הראשון של כתב העת באנגלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, חבר בהנהלת האגודה הסוציולוגית הישראלית וחבר מערכת של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית". היה בין מקימי המכללה החברתית-כלכלית, שם לימד קורס על הגלובליזציה והשלכותיה ועל הקשרים בין הון ושלטון. הוא חבר בהנהלת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

מחקרו

מחקרו של ארליך עוסק ברובו בסכסוך הישראלי-ערבי והשפעתו על תחומים שונים של החברה הישראלית. בעוד שקודם עסקו הסוציולוגים בישראל בחברה הישראלית ובסכסוך כשני תחומי מחקר נפרדים, החידוש העיקרי של ארליך היה בטענה שלא ניתן כלל לדבר על החברה הישראלית בנפרד מהסכסוך. הסכסוך קיים מראשית כינונה של החברה והוא גורם פרמננטי בעיצוב כל תחומי החברה הישראלית. ארליך טבע את המושג "Permanent War society".

Permanent War society

ישראל כחברת מלחמה מתמשכת. בהקשר זה כתב רבות על השלכות הסכסוך על המבנה המעמדי, חלוקת העבודה המגדרית, העדתית, על השפעת הסכסוך בחינוך, על צורות ההתיישבות הציונית ועל היהדות הישראלית ושונותה מיהדויות במקומות אחרים בעולם.

נקודת המבט של ארליך על הסכסוך היא גישת "המערכת העולמית", הדינמיקה של הסכסוך תלויה בהקשר הגלובלי, בצורת הסדר העולמי והכוחות והאינטרסים העיקריים הפועלים בו. הוא מחלק את הסכסוך לשלוש תקופות עיקריות: הקולוניאלית (1917-1946); תקופת המלחמה הקרה (1946-1989); תקופת ההגמוניה העולמית האמריקאית (מ-1989). התצורות של הסכסוך הן תולדה של הארכיטקטורה הבינלאומית, אין אפשרות להבין את הסכסוך רק מתוכו אלא אך ורק על רקע הקונפליקטים המרכזיים במערכת העולמית המעצבים את הקונפליקטים המקומיים.

בשנים האחרונות הרחיב את תחום העניין שלו והיום עוסק במחקר השוואתי של סכסוכים מתמשכים במדינות מחולקות: ישראל-פלסטין, אירלנד צפון-דרום, הודו-פקיסטן (קשמיר) וקפריסין צפון-דרום. לכולם משותף סכסוך לאומי שיוצר על ידי הבריטים. השלטון הקולוניאלי כונן ונשען על זהויות אתניות מתוך שאיפה להפריד ולמשול. אחרי מלחמת העולם השנייה נאלצו הבריטים לצאת מהקולוניות בחפזה ויזמו, בכל המקומות הללו, "חלוקה" לשתי ישויות פוליטיות. חלוקות אלה לא היו מקובלות על ידי עמי הרוב וכך נוצרו, עם העצמאות, סכסוכים מתמשכים. "החלוקה" יצרה בכל המקרים מלחמה, טיהור אתני, ובעיית פליטים שלא נפתרה. הפרויקט הלאומי לא הושלם משום שלא כל ה"שטח הלאומי" נכלל במדינה או שהמדינה לא קמה. הסכסוך המתמשך משמש גורם מגייס ללאומנות ומזין את המרכיב הדתי בזהות הלאומית. ברוב המקרים נשאר מיעוט לאומי בתחום אחד הצדדים והימשכות הסכסוך מייצרת אפליה וגזענות מבנית בין רוב ומיעוט בתוך המדינות. המשך הסכסוך מאיים על שלום האזור ו/או העולם, מחייב את הצדדים לבקש חסות מעצמות, מביא למרוץ חימוש והפצה של נשק לא קונבנציונלי ושיטות לחימה לא סימטריות: גרילה וטרור.

לאחרונה כתב ארליך בנושא טיהור אתני בעצימות נמוכה

Low Intensity Ethnic Cleansing

ארליך טוען שהמצב האדמיניסטרטיבי שיצרה ישראל בשטחים: שיתוק כלכלי, הגבלות תנועה, שרירות בירוקרטית, טרור צבאי וחוסר שלטון מייצר לאורך זמן הגירה מסיבית בעיקר של אליטות כלכליות, של בעלי השכלה ושל נוצרים שקל להם יותר להגר. בעוד שטיהור אתני ישיר ומקיף היה מעורר על ישראל סנקציות בינלאומיות, העצימות הנמוכה מאפשרת את תהליך הטיהור ללא סנקציות.

במסגרת עניינו בהשלכות הגלובליזציה על הדמוקרטיה החל אבישי ארליך לעסוק באחרונה גם בחברות צבאיות פרטיות

Private Military Companies (PMC's)

נושא זה קשור בשאלת גבולות והשלכות ההפרטה.

רוב הכוח הצבאי האמריקני בעיראק אינו צבא ארצות הברית אלא חברות צבאיות פרטיות. ארליך בחן את ההשלכות של השימוש הגובר בחברות צבאיות פרטיות על ידי ממשלות, ארגוני פשע וארגונים בינלאומיים. גיוס חובה של אזרחים הגביל, מאז מלחמת העולם השנייה, את הלגיטימציה למלחמה בדמוקרטיות מערביות, צבא מתנדבים שכיר ועוד יותר מיקור חוץ של שימוש באלימות, משחרר ממשלות "דמוקרטיות" מבקרה פרלמנטארית ומשפטית על שימוש באלימות. שימוש בחברות צבאיות משחרר את המדינה מאחריות ישירה לפשעי מלחמה ועוקף ומרוקן את החוק הבינלאומי. חברות צבאיות פרטיות מאפשרות העברה של תקציבי עתק מהסקטור הממלכתי לסקטור הפרטי והופך עוד יותר את המלחמה למקור לעסקים ולרווחים. המבנה התאגידי של החברות הצבאיות הפרטיות הופך אותן למשהו אחר מתופעת שכירי החרב ההיסטורית, לתעשייה צבאית גלובלית. הרשאת "שרותי אלימות" כעיסוק חוקי משנה את ההגדרה הקלאסית של המדינה המוותרת על המונופול שלה על הפעלת אלימות. לדעת ארליך חברות צבאיות יכולות לשמש בעתיד גם לדיכוי פנימי של התאגדויות עובדים או ארגונים רדיקליים. (מיליציות להשכרה לצד מיליציות) פוליטיות (ישראל היא בית להרבה חברות צבאיות פרטיות).

מבחר ממאמריו

  • Peres Y., Ehrlich A. and Davis N. (1970), "National Education for Arab Youth in Israel - A Comparative Analysis of Curricula", Jewiish Journal of Sociology, XXI, (2(.
  • "Crise en Israel - Menace Fasciste?" (1976), Khamsin, No. 3, Francois Maspero, Paris
  • "The Oriental Vote in the 1981 Elections in Israel and its Complications" (1983) Khamsin, No. 10, Ithaca press, London
  • "Oriental Support for Begin: A Critique of Class Divisions in Israeli Society" (1984), in J. Rothschild (ed.) Forbidden Agendas - Intolerance and Defiance in the Middle East, Saqi Books, Zed Press, London.
  • Zionism, Demography and Women's Work" (1984), in J. Rothschild (ed.) Forbidden Agendas - Intolerance and Defiance in the Middle East, Saqi Books, Zed Press, London.
  • "Israel - War, Conflict and Social Change" (1985), in M. Shaw and C. Creighton (eds.) The Sociology of War and Peace, Macmillan, London.
  • "Bagatzim - A Statistical Portrait of High Court Appeals 1969-1986" (1987), Israeli Democracy, Vol. 1, No. 3, Tel Aviv.
  • " The Gulf War and New World Order" (1992), in R. Miliband and L. Panitch (eds.) New World Order? Socialist Register 1992, Merlin Press, London.
  • "A Society at War: The National Conflict and the Social Structure", (1993), in U. Ram (ed.) Israeli Society - Critical Perspectices, Breirot Publishers, Tel Aviv.
  • "Fur Land und Gott - Israel unter Netanyahu" (1998), INAMO (Informazionprojekt Naher unt Mittlerer Osten) Berichte und Analysen zu Politik und Gesellschaft des Nahem und Mittleren Ostens. Vol. 4, No. 13, Frujahr '98. Special Issue: 50 Jahr Israel, pp. 20-27.
  • Israel: Die Ultraorthodoxen und das Scheitern des Oslo-Prozesses" (2001), (The Unltraorthodox and the Demise of the Oslo Process" in INAMO (Informazionprojekt Naher und Mittlerer Osten) special issue, August.
  • Ehrilch A. And Johanssen M., "Folter im Dienste der Sicherheit? Terrorismus und Menschenrechte in Israel (2001), (Torture for Security? Terrorism and Human Rights in Israel") in J. Hasse, E. Muller, P. Schneider (eds.) Menschentrechte (Human Rights) Nomos Verlagsgesellschaft, Baden-Baden.
  • "Israel's Religious Right and the Failure of the Peace Process, Monthly Review, Vol. 53, No. 5, (2001) New York.
  • "Zionism, Anti-Zionsim, Post-Zionism" in E. Nimni (ed.) The Challenge of Post-Zionism, pp. 63-97, Zed Press, London, 2003.
  • "Palestine, Global Politics and Israeli Judaism" in L. Panitch and C. Leys (eds.) Fighting Identities: Race, Religion and Ethno-Nationalism. Socialist Register 2003, pp. 51-72, Merline Press, London 2002
  • "Israeli Judaism and the Peace Process" in J. Bunzl (ed.): Islam, Judaism and the Political Roles of Religion in the Middle East. University Press of Florida, Gainesville, 2004.
  • "Ruckkehrrecht, Demographie und ethnische Sauberung" in: INAMO (2004)(Informationsprojekt Naher und Mittler Osten), Jahrgang 10, Summer 2004, Nu. 38.
  • "After Oslo: The Present Phase of the Israeli Palestinian Conflict" in: Studies in Political Economy, Carlton University, Ottawa, Fall 2004.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29076066אבישי ארליך

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אבישי_ארליך&oldid=1491175"