רכס וינד ריוור
 | |
| פסגות רכס וינד ריוור | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג הר | רכס |
| גובה | 4,207 מטר (פסגת גאנט) |
| מיקום | ויומינג בארצות הברית |
| אורך הרכס | 160 קילומטר |
| קואורדינטות | 43°11′04″N 109°39′12″W / 43.184444°N 109.653333°W |
רכס וינד ריוור (באנגלית: Wind River Range) או בקיצור וינדס ("Winds") הוא רכס הרים, חלק מהרי הרוקי במערב מדינת ויומינג בארצות הברית. אורכו של הרכס, המשתרע מצפון-מערב לדרום-מזרח, כ-160 קילומטרים ורוחבו בממוצע 48 קילומטרים. קו פרשת המים של אמריקה עוקב אחר קו הרכס וכולל את פסגת גאנט (Gannett Peak), שבגובה של 4,207 מטרים היא הפסגה הגבוהה ביותר בוויומינג. לאורך הרכס יש יותר מ-40 פסגות שגובהן מעל ל-13,000 רגל (3,962 מטרים). למעט פסגת הר גרנד טיטון, ברכס טיטון, כל 19 הפסגות הגבוהות ביותר בוויומינג לאחר פסגת גאנט שוכנות גם הן בווינדס.[1]
שני יערות לאומיים, הכוללים שלושה אזורי טבע בראשיתיים משתרעים על רוב רכס ההרים. היער הלאומי שושוני (Shoshone National Forest) משתרע בצד המזרחי של קו פרשת המים של אמריקה בעוד שהיער הלאומי ברידג'ר-טיטון (Bridger-Teton National Forest), בצידו המערבי. שני היערות הלאומיים וכל רכס ההרים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת האקולוגית של ילוסטון רבתי. חלקים מהרכס שוכנים בתוך שמורת האינדיאנים וינד ריוור (Wind River Indian Reservation).
היסטוריה
שבטי הילידים של האגן הגדול (Indigenous people of the Great Basin), כדוגמת השושוני והאבסארוקס (Absarokas), חיו ברכס מלפני 9,000 עד 7,000 שנים. הארכאולוגים חקרו בתחילת המאה ה-21 שרידי כפרים עד גובה של 3,000 מטרים, המתוארכים מ-2000 לפני הספירה ועד 700 לפני הספירה. כפרים אלו הוקמו על ידי חבורת הטוקודקה (Tukudeka, מכונים גם Sheepeaters "אוכלי הכבשים") מבני השושוני במהלך עונת ליקוט הצנוברים. באחד הכפרים המכונה "רב קומות" נמנו 60 בקתות על פני שטח בן 105 דונם והוא נוסף למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places).[2]
ג'ון קולטר (John Colter), אחד מהמשתתפים במשלחת המחקר של לואיס וקלארק, היה ככל הנראה האירופאי הראשון לצפות ברכס כאשר ביקר באזור סביב שנת 1807, אף שידוע מעט מאד על מסעותיו באזור. ב-1812 חצתה לראשונה חבורה בהנהגתו של וילסון פרייס האנט (Wilson Price Hunt) את המעבר הדרומי בקצה הדרומי של הרכס, המעבר המסמן את קו פרשת המים של יבשת אמריקה וקו הרכס של הרי הרוקי הפך לקטע חשוב בשביל אורגון.[3]
חוקרים כדוגמת ג'ון פרימונט טיפסו על הפסגות השונות של רכס וינד ריוור מאמצע המאה ה-19 עד שלהי המאה במטרה לערוך סקר של האזור. מטפסי הרים ראשונים שהגיעו לאזור למטרות נופש בלבד החלו להגיע בשנות ה-20 של המאה ה-20. פסגת גאנט, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס, ובמדינת ויומינג נכבשה לראשונה על ידי ארתור טייט (Arthur Tate) ופלויד סטאלנקר (Floyd Stahlnaker) ב-1922. מרבית פעילויות טיפוס ההרים הראשונות באזור התרכזו באגן טיטקומב (Titcomb Basin). גם כיום משמש אגן טיטקומב כאחד מאתרי הנופש הפעילים ביותר יחד עם קרקס המגדלים (Cirque of the Towers) מדרום.[3]
גאולוגיה
הווינדס מורכבים בעיקר מבתולית גרניטי שהוא סלע גרניט הנמצא עמוק מתחת לפני השטח. במשך שנים רבות נסחפו הסלעים שכיסו בעבר את הבתולית. סחיפה נוספת התרחשה כאשר האזור התרומם כתוצאה מהאורוגנזה הלרמידית עד שכל שנותר היו סלעי הגרניט.[4] עידני הקרח שהחלו לפני כחצי מיליון שנים החלו לגלף את הסלעים לצורתם הנוכחית. בתוך רכס ההרים החלו להיווצר אגמים קרחוניים וקרקסים קרחוניים או עמקים מעוגלים רבים כתוצאה מפעולת הקרחונים, שהידוע מביניהם הוא קרקס המגדלים בחלק הדרומי של הרכס. מנהלת היער הלאומי שושוני טוענת שיש 16 קרחונים בעלי שמות ו-140 קרחונים נטולי שמות בצד המזרחי של הרכס ועוד 27 קרחונים במורדות המערביים של הרכס כפי שמדווח על ידי מנהלת היער הלאומי ברידג'ר-טיטון. כמה מהם הם בין הקרחונים הגדולים ביותר בהרי הרוקי של ארצות הברית. קרחון גאנט הזורם במורד הצפוני של פסגת גאנט הוא הקרחון הבודד הגדול ביותר בהרי הרוקי בארצות הברית והוא שוכן באזור הטבע הבראשיתי פיצ'פטריק (Fitzpatrick Wilderness) בתחומי היער הלאומי שושוני.
הידרולוגיה
מקורותיהם של כמה נהרות גדולים מצויים באחד משני צדי הרכס. הנהרות גרין וביג סנדי (Big Sandy) זורמים דרומה ומנקזים את הצד המערבי של הרכס, בעוד שהנהר וינד (Wind) זורם מזרחה דרך אגן שושוני ומנקז את הצד המזרחי של הרכס. הנהר גרין הוא היובל הגדול ביותר של הנהר קולורדו, בעוד שהנהר וינד, אחרי שהוא משנה את שמו לביגהורן (Bighorn) הוא היובל הגדול ביותר של הנהר ילוסטון.
אזור הטבע הבראשיתי ברידג'ר כולל מעל 1,300 אגמים. שטחם של אגמים אלו נע בין 12 דונם ל-810 דונם, כשהשטח הממוצע הוא כ-40 דונם. במקור לא שכנו דגים באגמים ובפלגים של אזור הטבע הבראשיתי ברידג'ר, כמו במרבית האגמים האלפיניים בהרי הרוקי. ההחדרה הראשונה המתועדת של דגים באזור הייתה ב-1907 כאשר הובא לאגם נורת פורק תת-מין של טרוטת קלארק (Oncorhynchus clarki pleuriticus). החדרת דגים משמעותית על ידי אנשים פרטיים, שירות היערות של ארצות הברית, ומחלקת הציד והדיג של ויומינג התרחשו בין 1924 ל-1935.[5]
אקולוגיה
יש ברכס וינד ריוור אוכלוסייה קטנה של דובי גריזלי, בעיקר באזורים הצפוניים ביותר. יונקים אחרים כוללים את הדוב השחור האמריקני, אייל קנדי, אייל קורא, אייל פרדי שחור-זנב, אנטילוקפרה אמריקנית, כבש גדול-קרניים וגרגרן. עיטם לבן-ראש, בזים ונצים הם חלק קטן מ-300 מיני העופות השוכנים באזור. הפלגים והאגמים הם משכן לתת-המין Oncorhynchus clarkii bouvieri של טרוטת קלארק (באנגלית Yellowstone cutthroat trout), טרוטת עין-הקשת, Salvelinus fontinalis (brook trout), טרוטה חומה, טרוטת האגמים (Salvelinus namaycush) וטרוטה זהובה (Oncorhynchus mykiss aguabonita). 2.5 מיליון פרטים של טרוטות הוחדרו למימי האגמים על ידי חוקר מקומי בשם פיניס מיטשל (Finis Mitchell) ואשתו בתקופת השפל הגדול. מיני העצים הבולטים ביערות הם אורן מפותל, אורן לבן-קליפה (Pinus albicaulis), אשוח תת-אלפיני ואשוחית אנגלמן.
הרכס משתרע לצד נתיבי נדידה של בעלי חיים רבים בארצות הברית וכולל כמה מעברי הרים חשובים, בייחוד המעבר הדרומי בגובה 2,301 מטרים בקצה הדרומי של הרכס, שהיה אחד ממעברי ההרים החשובים ביותר בשביל אורגון במעבר הרי הרוקי. מלבד המעבר הדרומי, שהוא בקצה הדרומי ביותר של הרכס, שום כבישים אינם חוצים את הרכס עד מעבר יוניון (Union Pass) בגובה 2,807 מטרים בקצה הצפוני של הרכס. קיימים מעברי הרים רבים בין הפסגות הגבוהות לרוחב קו פרשת המים של אמריקה, המשתרע לכל אורך הרכס.
פעילויות נופש
רכס וינדס הוא יעד נופש פופולרי, שמרביתו מתואר בספרו של ג'ו קלסי (Joe Kelsey) "טיפוס ומסלולי הליכה בהרי וינד ריוור" (Climbing and Hiking in the Wind River Mountains), מדריך לרכס שרבים מחשיבים כטוב ביותר לנושא. אזורי הטבע הבראשיתי הנרחבים של הרכס מושכים אליהם מטיילים, מטפסי הרים וגולשי סקי. בווינדס יש אזורים נדחים רבים הנמצאים בשימוש רב למרות הריחוק היחסי של רבות מנקודות ההתחלה של שבילי ההליכה והדרך הארוכה אל נקודות אלו מהדרכים. הגרניט החשוף באזורים הגבוהים של הרכס אטרקטיבי במיוחד למטפסי הרים ואזורים דוגמת קרקס המגדלים בחלק הדרומי של הרכס סובלים משימוש יתר כתוצאה מכך.[3]
על פי אתר האינטרנט של אתר הסקי וייט פיין (White Pine Ski Resort) יש ברכס וינד ריוור אתר סקי אחד, וייט פיין ("אורן לבן"), האתר היחיד שבו פועלות מעליות סקי ומתאפשרת גלישת שלג. האתר שוכן סמוך ליישוב פיינדייל (Pinedale), והוא אתר הסקי הוותיק ביותר בוויומינג.[6]
לקריאה נוספת
- Kelsey, Joe, Climbing and Hiking in the Wind River Mountains, Rowman & Littlefield, 2013, מסת"ב 9781493001354
- Ben Adkison, Ron Adkison, Hiking Wyoming's Wind River Range, Rowman & Littlefield, 2012, מסת"ב 9780762789160
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Wyoming 13,000-foot Peaks". Peakbagger.
- ^ Watson, Traci. "Wyoming site reveals more prehistoric mountain villages." USA Today. 20 Oct 2013. ]
- ^ 3.0 3.1 3.2 Kelsey, Joe (1980). Climbing and Hiking in the Wind River Mountains. The Sierra Club. ISBN 0-87156-267-7.
- ^ Steidtmann, James R.; Middleton, Larry T.; Shuster, Mark W. (1989). "Post-Laramide (Oligocene) uplift in the Wind River Range, Wyoming". Geology. The Geological Society of America. 17 (1): 38–41. doi:10.1130/0091-7613(1989)017<0038:plouit>2.3.co;2.
- ^ A Guide to Brider Wilderness Fishing Lakes 1979, U.S. Department of Agriculture
- ^ "White Pine Ski Resort".
.jpg)
