המוח הגדול
המוח הגדול (בלועזית: צרברום, Cerebrum או טלנצפלון) הוא אזור של מערכת העצבים הממוקם במוח הקדמי, המכיל גם את מוח הביניים.
המוח הגדול מפותח יותר בבני-אדם מאשר בכל יצור אחר. בהתאם לכך, זהו החלק הגדול ביותר של מוח האדם[1].
חלוקה להמיספרות ואונות
| ||||
המוח הגדול מורכב משתי הֶמִיסְפֶרוֹת (Hemisphere, "חצי-כדור") הממוקמות משני צדדיו של המוח, הימני והשמאלי. ההמיספרות סימטריות יחסית, עם חריץ עמוק ביניהן. שתי ההמיספרות מקושרות ביניהן באמצעות כפיס המוח (Corpus callosum). פגיעה בכפיס המוח יכולה להוביל למצב של מוח חצוי.
שתי ההמיספרות של המוח הגדול אינן משמשות בדיוק לאותם תפקודים[2]. ישנה הצלבה בין הצדדים ימין ושמאל, כך שכל אחת מהן מקבלת מידע חושי מהצד הנגדי של הגוף וגם שולטת על התנועה המוטורית של הצד המנוגד[3]. על פי רוב שליטה זו אינה שוויונית, כך שצד אחד הוא דומיננטי ביחס לאחר. אדם ימני הוא בעל המיספרה שמאלית דומיננטית ואדם שמאלי הוא בעל המיספרה ימנית דומיננטית. בנוסף, ההמיספרה השמאלית של המוח מופקדת על השפה אצל מרבית האנשים הימניים, בעוד שההמיספרה הימנית מופקדת על התפקודים החזותיים-מרחביים[2].
כל המיספרה מחולקת לארבע אונות: קדמית (פרונטלית), קודקודית (פריאטלית), עורפית (אוקסיפיטלית) ורקתית (טמפורלית). אונות אלו הן אזורים גדולים של קליפת המוח אשר מבצעים תפקידים מגוונים. האונה הקדמית מופרדת מהקודקודית על ידי החריץ המרכזי (Central sulcus)[3].
- האונה המצחית (פרונטאלית) - בחלקה האחורי של אונה זו ממוקמת הקליפה המוטורית, אשר אחראית על הוצאה לפועל של תנועות ושולחת פקודות לשרירים בכל רחבי הגוף. חלקה הקדמי, האזור הקדם-מצחי, אחראי על תכנון והכוונת התנהגויות מורכבות, והוא זה שמעורב בקבלת החלטות מודעת.
- האונה העורפית (אוקסיפיטלית) - אחראית על עיבוד קלט חזותי ממערכת הראייה.
- האונה הרקתית (טמפורלית) - מכילה את קליפת השמיעה העיקרית. כמו כן, באונה זו מתבצע עיבוד מתקדם של מידע חזותי, המאפשר לזהות גירויים מורכבים, למשל פנים.
- האונה הקודקודית (פריאטלית) - חלקה הקדמי של אונה זו מקבל את המידע התחושתי ממערכת המגע. האונה הקודקודית מבצעת אינטגרציה של מידע מחושים שונים (בעיקר ראייה, שמיעה ומגע) ומשתמשת בו על מנת לגבש תפיסה מרחבית.
שכבות ורקמות
כל אחת מההמיספרות של המוח הגדול מורכבת מקליפת המוח, מהחומר הלבן שמתחתיה ומגרעינים בעומק החומר הלבן[1].
- קליפת המוח - השכבה החיצונית של המוח הגדול. היא מאורגנת במספר שכבות של חומר אפור. החומר האפור מורכב מגופי התאים, צבעו האפור-חום של חומר זה בא מן הנימים המשרתים את התאים ומן גופי תאי העצב. קליפת המוח משופעת בקפלים המאפשרים להגדיל את שטח הפנים שלה בחלל הגולגולת[3]. הגבעות/בליטות שנוצרות כתוצאה מקפלים אלו מכונות גירוס (gyrus) וברבים גירי (gyri). השקעים/עמקים/חריצים מכונים סולקוס (sulcus) וברבים סולצי (sulci).
- חומר לבן - רקמה שמורכבת ברובה מאקסונים של תאי עצב, המשמשים כצינור להעברת מידע בתוך מערכת העצבים. צבעו הבהיר של החומר הלבן נובע ממעטה המיאלין שמכסה ומבודד את האקסונים, ומאפשר להם להוליך דחפים עצביים במהירות גבוהה.
- גרעינים - צבירים של תאי עצב מתחת לקליפת המוח. הם בנויים מחומר אפור שנמצא בתוך החומר הלבן (ריכוז של גופי תא עצב בין האקסונים).
מבנים בעומק המוח הגדול
- גרעיני הבסיס - אוסף של גרעינים בעומק המוח הגדול. חלקם פועלים כיחידה תפקודית אשר מעורבת בתיאום והוצאה לפועל של תנועות מוטוריות.
- היפוקמפוס - מבנה הממוקם בצדה הפנימי של האונה הרקתית בשתי ההמיספרות. ההיפוקמפוס חיוני להיבטים שונים של יצירת זיכרון לטווח ארוך, ומעורב גם בניווט מרחבי.
- אמיגדלה - נמצאת בסמוך לקצות ההיפוקמפוס. מטפלת בתגובות רגשיות, בעיקר בהיבט של רגשות שליליים, למשל פחד.
ההיפוקמפוס והאמיגדלה, יחד עם אזורים נוספים מתחת לקליפת המוח, לעיתים מקובצים תחת הכותרת המערכת הלימבית, אם כי אין כיום הגדרה אחת מוסכמת למושג זה.
תפקודים
כל אחת ממערכות החישה בגוף שולחת מידע לאזור ספציפי בקליפת המוח. לדוגמה, קליפת הראייה מקבלת מידע חושי מהעיניים[3]. תגובות מוטוריות או תנועות של חלקי גוף נשלטות על ידי אזור מסוים באונה הקדקדית של קליפת המוח.
שאר קליפת המוח, שאינו חישתי וגם לא מוטורי, מורכב מאזורי אסוציאציה. אזורים אלו תופסים את החלק היחסי הגדול ביותר בקליפת המוח האנושי. הם מעורבים בכל מה שקורה בין התחושה לפעולה[3]. יש להם חלק בתהליכי זיכרון, מחשבה ושפה.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: טלנצפלון |
| ערך מילוני בוויקימילון: צרברום |
| ערך מילוני בוויקימילון: המוח הגדול |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המוח הגדול |
הערות שוליים