מערכת העצבים הסימפתטית
מערכת העצבים הסימפתטית היא תת-מערכת במערכת העצבים האוטונומית. היא פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, חירום ומתח, ומכינה את הגוף למאבק או נסיגה בהתאם לתגובת הילחם או ברח. כמו כן, היא מעכבת את פעולות התת-מערכת המנוגדת לה - מערכת העצבים הפאראסימפתטית.
תפקידים ואופן פעולה
למערכת זו סיבי עצב שיוצאים ממערכת העצבים המרכזית, דרך שרשרת של גנגליונים קרוב לחוט השדרה באזורי החזה והמותניים. העצבים מגיעים אל כלי דם, בלוטות זיעה, בלוטות רוק, הלב, הריאות, המעי ואיברי הרבייה.
כאשר האדם נמצא במצב של סכנה או לחץ המערכת מגבירה את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים, ומעלה את לחץ הדם. משימתה של המערכת היא להבטיח "יכולת הישרדות", וככזו היא פועלת מידית לפי הדרוש, אינה מתחשבת בטווח הארוך או הבינוני, וכן אינה מתחשבת בבעיות העלולות להיווצר כתוצאה מפעולותיה, דוגמת שימור ואגירת אנרגיה או מהיכן תבוא האנרגיה הדרושה לפעולותיה; תפקיד זה היא מותירה למערכת הפאראסימפתטית.
את פקודותיה מבצע בעיקר הנוירוטרנסמיטר נוראפינפרין, המקורב להורמון המתח המופרש מבלוטת יותרת הכליה אפינפרין (אדרנלין). מערכת העצבים הסימפתטית מקושרת גם לבלוטת האצטרובל[1].
דוגמאות לפעולות המערכת הסימפתטית: כאשר האדם ניצב בפני סכנה מוחשית אישוניו מתרחבים, קצב הלב ולחץ הדם מתגברים, ושערותיו סומרות. כל אלה הן תוצאות של פעולות המערכת הסימפתטית האינסטינקטיבית.
ראו גם
לקריאה נוספת
- קרול הווארד, מסע שלא ייאמן, הד ארצי 2000.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
