M50

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף NGC 2323)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
M50
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים חד-קרן
שמות נוספים NGC 2323
תאריך גילוי 5 באפריל 1772
סוג צביר פתוח
בהירות נראית 5.9
סיווג מורפולוגי II,3,r
עלייה ישרה 07ʰ 03.2ᵐ‏
נטייה ‏‏20′ ‏08°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 4.1-
מרחק 3,200 שנות אור
981.11 פארסק
קוטר 20 שנות אור
מספר כוכבים 200

M50 (מ-Messier 50, או NGC 2323) הוא צביר פתוח בקבוצת הכוכבים חד-קרן הנמצא במרחק של כ-3,200 שנות אור ממערכת השמש ומכיל כ-200 כוכבים.

היסטוריה

הצביר התגלה על ידי שארל מסיה ב-5 באפריל 1772 בעת שצפה בשביט ותואר על ידיו בקטלוג מסיה כ"צביר של כוכבים קטנים די בהירים מעל למותן הימני של החד-קרן, סמוך לכוכב θ בכלב גדול". ייתכן שהצביר נצפה עוד ב-1711 על ידי ג'ובאני דומניקו קאסיני אך אין ודאות בכך. בשנת 1826 צפה ג'ון הרשל בצביר וציין שזהו "צביר יפה ודחוס של כוכבים עם בהירות בדרגות 10-15".

לצביר דרגת בהירות נראית 5.9 כך שניתן לראותו באמצעות משקפת ואף להבחין ב-5-10 כוכבים בהירים יחסית, ביניהם ענק אדום, ענק כתום וענק צהוב, שלבהיר מביניהם דרגת בהירות 7.8, וכן מספר כוכבי הסדרה הראשית מסוגים ספקטרלים A ו-B. טלסקופ חובבים יאפשר להבחין בעשרות כוכבים. מיקומו של הצביר הוא כ-4.2 מעלות מצפון-צפון-מזרח לכוכב θ (תטא) בכלב גדול ובערך באמצעו של הקו המחבר את הכוכבים α בחד-קרן ו-β בחד-קרן.

מאפייני הצביר

מרחקו של M50 ממערכת השמש מוערך בכ-3,200 שנות אור וגודלו הזוויתי הנראה הוא כ-15-20 דקות קשת - בין חצי לשליש מקוטרו של הירח המלא, כך שקוטרו הוא כ-20 שנות אור, אך מרבית הכוכבים מרוכזים במחצית הקוטר. הצביר כולל כ-200 כוכבים, רובם מסוגים ספקטרלים B ו-A וכן יש בו מעט ענקים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא M50 בוויקישיתוף


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34097100M50