M110
M110 באור תת-אדום | |
נתוני תצפית | |
---|---|
קבוצת כוכבים | אנדרומדה |
שמות נוספים | NGC 205 |
מגלה | שארל מסיה |
תאריך גילוי | 10 באוגוסט 1773 |
סוג | גלקסיה אליפטית ננסית |
בהירות נראית | 8.07+[1] |
סיווג מורפולוגי | dE5[2] |
עלייה ישרה | 00ʰ 40ᵐ 22.08ˢ |
נטייה | 07.1″ 41′ 41°+ |
מאפיינים פיזיים | |
בהירות מוחלטת | 16.5- |
מרחק[2] |
2,690,000 שנות אור 824,748.59 פארסק |
קוטר | 17,000 שנות אור |
מסה | 2×109[3] ☉M |
הסחה לאדום |
241-[2] Z=-0.0008 ק"מ/שנייה |
M110 (מ-Messier 110 או NGC 205) היא גלקסיה אליפטית ננסית המלווה את גלקסיית אנדרומדה ומהווה חברה בקבוצה המקומית. היא ו-M32 הן הגלקסיות הבהירות ביותר מבין הגלקסיות הלווייניות של גלקסיית אנדרומדה עם דרגת בהירות 8.1. מיקומה, כחצי מעלה מצפון-מערב למרכז של גלקסיית אנדרומדה, ובהירותה מאפשרים לאתרה בקלות באמצעות טלסקופ חובבים ואפילו באמצעות משקפת איכותית. זהו העצם האחרון שנוסף לקטלוג מסיה בשנת 1966 על ידי קנת גלין ג'ונס, כמעט 200 שנים אחרי גילויו.
היסטוריה
M110 התגלתה ב-10 באוגוסט 1773 על ידי האסטרונום הצרפתי שארל מסיה, בזמן שצפה בגלקסיית אנדרומדה במטרה לשרטטה. מסיה ציין שהיא קרובה לגלקסיית אנדרומדה כך שהן נמצאות באותו שדה ראייה והביע את תמיהתו על כך שהיא לא התגלתה עד עכשיו. לא ידוע למה מסיה החליט שלא לצרף אותה לקטלוג מסיה, בניגוד ל-M32 הסמוכה שכן הוכנסה. בשרטוט של גלקסיית אנדרומדה, מסיה שרטט גם את M32 ואת M110 וציין לצידן את שנות גילוין ואת שם המגלה. ב-27 באוגוסט 1789 צפתה קרוליין הרשל ב-M110, בלי שידעה על גילויה הקודם וציינה את מיקומה. כשנה מאוחר יותר צפה בה ויליאם הרשל ותיאר אותה כבהירה מאוד ומאורכת וייחס את גילויה לאחותו. ג'ון הרשל צפה בה ב-1828 וציין שמרכזה בהיר משוליה ונראה שיש לה גרעין. בשנת 1866 האסטרונום הבריטי ויליאם הגינס ביצע מדידות ספקטרוסקופיות וציין כי הספקטרום של M110 רציף. בשנת 1944 הצליח האסטרונום וולטר באד במצפה הר וילסון לצפות בכוכבי הגלקסיה וזיהה שלכוכבי הגלקסיה בעלי הבהירות הגבוהה ביותר יש בהירות דומה לבהירות של הכוכבים הבהירים ביותר בגלקסיית אנדרומדה, ומכך הסיק שהן בערך באותו המרחק.[4]
מאפיינים
M110 נמצאת במרחק של כ-2.7 מיליון שנות אור ממערכת השמש, כך שהיא נמצאת למעשה מעבר לגלקסיית אנדרומדה. צורתה אליפטית כאשר לציר המשני אורך של כמחצית אורכו של הציר הראשי ואורכו הזוויתי של הציר הראשי עומד על כ-22 דקות קשת ששקולות לאורך של כ-17,000 שנות אור. בשונה מגלקסיות אליפטיות אחרות, ובניגוד ל-M32, ניתן למצוא ב-M110 כוכבים צעירים וחמים שנוצרו באלפי השנים האחרונות.[5] בשל כך צבעה של M110 כחלחל יותר משל M32. מסתה של M110 מוערכת בכ-2×109 מסות שמש ולמרות מסתה הנמוכה וקוטרה הקטן, יש לה מערכת של לפחות 8 צבירים כדוריים המקיפים אותה.
M110 נעה במהירות של כ-240 ק"מ לשנייה בכיוון מערכת השמש. בקיזוז מהירות השמש סביב מרכז שביל החלב, נראה ש-M110 נעה באיטיות ביחס למרכז שביל החלב, בעוד שגלקסיית אנדרומדה נעה במהירות של כ-100 ק"מ בשנייה לכיוון שביל החלב, כך שנראה ש-M110 נעה כעת לכיוון צידה האחורי של גלקסיית אנדרומדה במסלול ההקפה שלה סביבה.
קישורים חיצוניים
- M110 באתר SEDS
הערות שוליים
- ^ SIMBAD: M110
- ^ 2.0 2.1 2.2 NED: M110
- ^ M. Geha, P. Guhathakurta, R. M. Rich, M. C. Cooper: Local Group Dwarf Elliptical Galaxies: I. Mapping the Dynam ics of NGC 205 Beyond the Tidal Radius
- ^ W. Baade: The Resolution of Messier 32, NGC 205, and the Central Region of the Andromeda Nebula, Astrophysical Journal, vol. 100, p.137 (1944)
- ^ M.G. Lee: Stellar Populations in the Central Region of the Dwarf Elliptical Galaxy NGC 205, Astronomical Journal v.112, p.1438 (1996)
קטלוג מסיה | ||
---|---|---|
צבירי כוכבים | M2 • M3 • M4 • M5 • M6 • M7 • M9 • M10 • M11 • M12 • M13 • M14 • M15 • M18 • M19 • M21 • M22 • M23 • M24 • M25 • M26 • M28 • M29 • M30 • M34 • M35 • M36 • M37 • M38 • M39 • M41 • M44 • M45 • M46 • M47 • M48 • M50 • M52 • M53 • M54 • M55 • M56 • M62 • M67 • M68 • M69 • M70 • M71 • M72 • M75 • M79 • M80 • M92 • M93 • M103 • M107 | |
גלקסיות | M31 • M32 • M33 • M49 • M51 • M58 • M59 • M60 • M61 • M63 • M64 • M65 • M66 • M74 • M77 • M81 • M82 • M83 • M84 • M85 • M86 • M87 • M88 • M89 • M90 • M91 • M94 • M95 • M96 • M98 • M99 • M100 • M101 • M102 • M104 • M105 • M106 • M108 • M109 • M110 | |
ערפיליות | M1 • M8 • M16 • M17 • M20 • M27 • M42 • M43 • M57 • M76 • M78 • M97 | |
אחרים | M40 • M73 | |
שארל מסיה • קטלוג קלדוול • הקטלוג הכללי החדש |