MTCR

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית ארגון ריקה.

MTCR (ראשי תיבות של Missile Technology Control Regime, כלומר "משטר בקרת טכנולוגיית טילים") הוא משטר בקרת ייצוא רב-צדדי, תוצאת הסכמה פוליטית מחייבת אך לא רשמית בין 35 מדינות-חברות, השואפות להגביל את התפשטות הטילים וטכנולוגיית הטילים. המשטר הוקם בשנת 1987 על ידי מדינות ה-G7 המתועשות. ה-MTCR שואף להגביל את הסיכונים של הפצת נשק להשמדה המונית (WMD) על ידי שליטה בייצוא של סחורות וטכנולוגיות שיכולות לתרום למערכות אספקה (מלבד מטוסים מאוישים) של נשק כזה. בהקשר זה, ה-MTCR שם דגש מיוחד על רקטות וכלי טיס בלתי מאוישים המסוגלים לספק מטען של לפחות 500 ק"ג לטווח של לפחות 300 ק"מ וכן על ציוד, תוכנה וטכנולוגיה עבור מערכות כאלה. מדינת ישראל אינה חתומה רשמית אך התעשיות הביטחוניות בישראל מחויבות למשטר ומייצאות על פי הכללים המפורטים בו.

ה-MTCR אינו אמנה ואינו מטיל התחייבויות משפטיות מחייבות על שותפים (חברים). במקום זאת, מדובר בהבנה פוליטית לא רשמית בין מדינות המבקשות להגביל את התפשטות הטילים וטכנולוגיית הטילים.[1]

היסטוריה

משטר בקרת הטילים (MTCR) הוקם באפריל 1987[2] על ידי מדינות ה-G7 : קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, בריטניה וארצות הברית. הוא נוצר כדי לבלום את התפשטותן של מערכות אספקה בלתי מאוישות לנשק גרעיני, בפרט מערכות שיכולות לשאת מטען של 500 ק"ג לטווח של לפחות 300 ק"מ.

ה-MTCR חל על יצוא לחברים וללא חברים.[1] מזכר עזר שצורף להסכם אומר שהוא אינו מחליף הסכמים קודמים, שלדברי חברות נאט"ו מאפשרות אספקת מערכות "קטגוריה 1" בין חברות נאט"ו. דוגמה לכך היא ייצוא ארצות הברית של טילי טריידנט לבריטניה לצורך אספקת נשק גרעיני.[3]

בפגישה השנתית באוסלו בין ה-29 ביוני ל-2 ביולי 1992, בראשות סטן לונדבו, הוסכם להרחיב את היקף ה-MTCR כך שיכלול אי-הפצה של כלי טיס בלתי מאוישים (מל"טים) לנשק להשמדה המונית. חומרים אסורים מחולקים לשתי קטגוריות, המפורטות בנספח הציוד, התוכנה והטכנולוגיה של MTCR. שלושים וחמש מדינות חברות, כאשר הודו הצטרפה ב-27 ביוני 2016.[4]

לפי איגוד בקרת הנשק, ה-MTCR הצליח לעזור להאט (או לעצור) כמה תוכניות טילים בליסטיים: "ארגנטינה, מצרים ועיראק נטשו את תוכנית הטילים הבליסטיים המשותפת של קונדור II. ברזיל ודרום אפריקה גם גנזו או ביטלו תוכניות טילים או כלי שיגור לחלל. חלק ממדינות ברית ורשה לשעבר, כמו פולין וצ'כיה, השמידו את הטילים הבליסטיים שלהן, בין השאר, כדי לשפר את סיכוייהן להצטרף ל-MTCR". באוקטובר 1994, המדינות החברות ב-MTCR קבעו מדיניות הדדית מחייבת: אם חבר אחד שולל מכירת טכנולוגיה למדינה אחרת, כל החברים חייבים לעשות את אותו הדבר.[5]

סין ראתה במקור את ה-MTCR כצעד מפלה מצד ממשלות מערביות, שמכרו מטוסים צבאיים מתוחכמים תוך הגבלת מכירות של טילים בליסטיים מתחרים.[6] היא הסכימה בעל פה שהיא תעמוד ב-MTCR בנובמבר 1991, וכללה את ההבטחה במכתב משר החוץ שלה בפברואר 1992. סין חזרה על התחייבותה בהצהרה המשותפת של ארצות הברית-סין מאוקטובר 1994. בהצהרה המשותפת שלהן מאוקטובר 1997, אמרו ארצות הברית וסין כי הן הסכימו "להתבסס על ההצהרה המשותפת על אי-הפצת טילים משנת 1994".[7] רשימת בקרת היצוא של טילים וטילים וטכנולוגיות, תקנה רשמית, פורסמה באוגוסט 2002.[6] בשנה שלאחר מכן, יו"ר MTCR הזמין את סין להשתתף.[6] סין ביקשה להצטרף ל-MTCR ב-2004, אך חברות לא הוצעה בגלל חששות לגבי תקני בקרת היצוא של המדינה.[8][9] ישראל, רומניה וסלובקיה הסכימו לציית לכללי הייצוא של MTCR, למרות שהן אינן חברות.[10]

על אף האמור לעיל, למשטר יש מגבלות; ידוע שהמדינות החברות מפרות את הכללים בחשאי.[11] חלק מהמדינות הללו, עם דרגות שונות של סיוע חוץ, הציבו טילים בליסטיים לטווח בינוני שיכולים לעבור יותר מ-1,000 ק"מ ומפתחות טילים עם טווחים גדולים יותר; ישראל וסין פרסו מערכות SLCM גרעיניות אסטרטגיות, ICBMs ומערכות שיגור לוויינים. מדינות שאינן חברות ב-MTCR קונות ומוכרות בשוק הנשק העולמי; צפון קוריאה נתפסת כיום כמקור העיקרי להפצת טילים בליסטיים בעולם, וסין סיפקה טילים בליסטיים וטכנולוגיה לפקיסטן.[12] סין סיפקה DF-3A IRBMs לערב הסעודית ב-1988 לפני שהסכימה באופן לא רשמי לציית להנחיות MTCR. ישראל אינה יכולה לייצא את מערכת שיגור החלל שלה שביט בשל מעמדה שאינו חבר ב-MTCR, למרות שממשל קלינטון התיר את האיסור על יבוא לחברות אמריקאיות לקנות את השביט ב-1994.[13]

ליותר מ-20 מדינות יש מערכות טילים בליסטיים. קוד ההתנהגות הבינלאומי נגד הפצת טילים בליסטיים (ICOC), הידוע גם כקוד ההתנהגות של האג, הוקם ב-2002. הקוד, הקורא לריסון ולזהירות בהפצת מערכות טילים בליסטיים המסוגלות להעביר נשק להשמדה המונית, מונה 119 חברים. המשימה שלה דומה ל-MTCR's, קבוצת יצוא.

הודו הגישה בקשה לחברות ביוני 2015 בתמיכת רוסיה, צרפת וארצות הברית,[14] והפכה לחברה ב-27 ביוני 2016.[15][16][17]

פקיסטן אינה חברה ב-MTCR. למרות שהביעה רצון להצטרף לקבוצה, היא לא הגישה בקשה.[18] ממשלת פקיסטן התחייבה לדבוק בהנחיות MTCR,[18][19] ואנליסטים מאמינים שהמדינה עושה זאת.[18][20][21]

בשנת 2020 הודיעה ממשלת ארצות הברית כי תפרש מחדש את יישום ה-MTCR כדי לזרז מכירות של כלי טיס בלתי מאוישים (מל"טים) למדינות אחרות. מדיניות ארצות הברית המתוקנת תפרש מחדש את האופן שבו ה-MTCR חל על מל"טים הנוסעים במהירויות מתחת ל-800 קמ"ש, כגון מל"טים Predator ו-Reaper (תוצרת General Atomics) ומזל"ט Global Hawk (תוצרת Northrop Grumman).[22][23]

חברים

ל-MTCR יש 35 חברים:

  • ארגנטינה ארגנטינהארגנטינה, 1993
  • אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה, 1990
  • אוסטריה אוסטריהאוסטריה, 1991
  • בלגיה בלגיהבלגיה, 1990
  • בולגריה בולגריהבולגריה, 2004
  • ברזיל ברזילברזיל, 1995
  • קנדה קנדהקנדה, 1987
  • צ'כיה צ'כיהצ'כיה, 1998
  • דנמרק דנמרקדנמרק, 1990
  • פינלנד פינלנדפינלנד, 1991
  • צרפת צרפתצרפת, 1987
  • גרמניה גרמניהגרמניה, 1987
  • יוון יווןיוון, 1992
  • הונגריה הונגריההונגריה, 1993
  • איסלנד איסלנדאיסלנד, 1993
  • הודו הודוהודו, 2016
  • אירלנד אירלנדאירלנד, 1992
  • איטליה איטליהאיטליה, 1987
  • יפן יפןיפן, 1987
  • לוקסמבורג לוקסמבורגלוקסמבורג, 1990
  • הולנד הולנדהולנד, 1990
  • ניו זילנד ניו זילנדניו זילנד, 1991
  • נורבגיה נורבגיהנורבגיה, 1990
  • פולין פוליןפולין, 1997
  • פורטוגל פורטוגלפורטוגל, 1992
  • דרום קוריאה דרום קוריאהדרום קוריאה, 2001
  • רוסיה רוסיהרוסיה, 1995
  • דרום אפריקה דרום אפריקהדרום אפריקה, 1995
  • ספרד ספרדספרד, 1990
  • שבדיה שבדיהשבדיה, 1991
  • שוויץ שוויץשוויץ, 1992
  • טורקיה טורקיהטורקיה, 1997
  • אוקראינה אוקראינהאוקראינה, 1998
  • אנגליה אנגליהאנגליה, 1987
  • ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית, 1987

מי שאינם חברים המתחייבים לדבוק ב-MTCR כוללים:

  • סין הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
  • ישראל ישראלישראל
  • רומניה רומניהרומניה
  • סלובקיה סלובקיהסלובקיה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Frequently Asked Questions (FAQs)". Missile Technology Control Regime. נבדק ב-10 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "MTCR Index". mtcr.info. אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2016. נבדק ב-29 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Possible Constraints on future UK decision-making on any replacement for Trident". Defence Select Committee. UK Parliament. 19 בינואר 2006. נבדק ב-9 במאי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Research Library: Country Profiles: Israel". NTI. 2 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-3 ביוני 2004. נבדק ב-2010-06-11. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "The Missile Technology Control Regime at a Glance". Arms Control Association. נבדק ב-2010-06-11.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Huang, Chin-Hao (25 במאי 2012). ""Bridging the gap": Analysis of China's export controls against international standards". Foreign and Commonwealth Office. נבדק ב-4 בינואר 2022 – via gov.uk. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "James Martin Center for Nonproliferation Studies | Combating the spread of weapons of mass destruction with training & analysis". Cns.miis.edu. נבדק ב-2016-02-13.
  8. ^ "China and Multilateral Export Control Mechanisms". Ministry of Foreign Affairs of the People's Republic of China. 27 במאי 2010. נבדק ב-2010-06-11. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Missile Regime Puts Off China". Arms Control Today. Arms Control Association. בנובמבר 2004. נבדק ב-2010-06-11. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "The Missile Technology Control Regime at a Glance | Arms Control Association". Armscontrol.org. נבדק ב-2016-02-13.
  11. ^ "China Secretly Sold Saudi Arabia DF-21 Missiles With CIA Approval". The Diplomat. 31 בינואר 2014. נבדק ב-30 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "International Assessment and Strategy Center > Research > Pakistan's Long Range Ballistic Missiles: A View from IDEAS". אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2012. נבדק ב-2012-12-07. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Israel-U.S. Trade Grows but Missile-related Exports are Still Controlled". Wisconsinproject.org. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-2016-02-13. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "India Fails to get MTCR Membership, But Wins Wide Support". www.indiastrategic.in. נבדק ב-27 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "India joins Missile Technology Control Regime. Top 5 things to know". The Hindu (בIndian English). 27 ביוני 2016. נבדק ב-27 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "India joins Missile Technology Control Regime as full member". The Indian Express. 27 ביוני 2016. נבדק ב-27 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "The Missile Technology Control Regime". www.mtcr.info. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-2016-06-27. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 Ghazala Yasmin Jalil. "India's Membership of Missile Technology Control Regime: Implications for South Asia". Strategic Studies. 37 (3): 42–3, 52.
  19. ^ Baqir Sajjad Syed (2016-06-30). "Why Pakistan doesn't want to join MTCR". Dawn. [Pakistan's Foreign Office spokesman said] that Pakistan was already voluntarily following the MTCR guideline.
  20. ^ Adil Sultan (2018). Universalizing Nuclear Nonproliferation Norms: A Regional Framework for the South Asian Nuclear Weapon States. Springer Publishing. p. 73. Pakistan voluntarily adheres to MTCR guidelines ...
  21. ^ "PAKISTAN EXPORT CONTROL INFORMATION". Bureau of Industry and Security. אורכב מ-המקור ב-2022-05-13. Pakistan is not a member of the Australia Group, Missile Technology Control Regime, Nuclear Suppliers Group, or the Wassenaar Arrangement, but maintains control lists consistent with the guidelines of all regimes but the Wassenaar Arrangement.
  22. ^ Daryl G. Kimball (בספטמבר 2020). "U.S. Reinterprets MTCR Rules". Arms Control Today. Arms Control Association. נבדק ב-4 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "U.S. relaxes rules to export more aerial drones". Reuters (באנגלית). 2020-07-24. נבדק ב-2021-10-31.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37600732MTCR

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=MTCR&oldid=2636001"