איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי

איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי
International Telecommunication Union
Union internationale des télécommunications

איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי (באנגלית: The International Telecommunication Union, בראשי תיבות ITU) הוא ארגון תקינה בין-לאומי בתחום התקשורת האלקטרונית. הארגון מהווה סוכנות באומות המאוחדות, וחברות בו מדינות, וכן ארגונים ממשלתיים ופרטיים העוסקים בתקשורת אלקטרונית.

לארגון שלוש חטיבות (סקטורים): חטיבה העוסקת בהקצאות תדרים ומיקומים בחגורה הגיאוסטציונרית של כדור הארץ (ITU-R), חטיבה העוסקת בתקנים של מערכות תקשורת (ITU-T) וחטיבה העוסקת בקידום התקשורת במדינות מתפתחות (ITU-D). האיגוד הוא הארגון הבין-לאומי הראשון שנוסד בעולם.

היסטוריה

ההיסטוריה של איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי חופפת במידה רבה את ההיסטוריה של התפתחות אמצעי התקשורת האלקטרוניים בעולם ומלווה התפתחויות אלה במתן מסגרת ארגונית ותקנונית הבאה לאפשר תקשורת אלקטרונית סדירה בין אומות העולם.

נהוג לציין את תחילת עידן הטלקומוניקציה ביום 24 במאי 1844 אז שלח סמואל מורס את המסר הציבורי הראשון בקו טלגרף בין הערים וושינגטון ובולטימור. תוך פחות מעשור שנים הפך הטלגרף לכלי הזמין לציבור. עם זאת, קווי טלגרף באותם ימים לא חצו גבולות מדינה, זאת כיוון שכל מדינה עשתה שימוש בתקנים שונים. מצב זה יצר צורך לשדר מסר בטלגרף עד לגבול המדינה השכנה, שם היה המסר נכתב, מתורגם ונמסר ידנית למפעיל טלגרף אחר שהיה מעבירו אל תוך מדינתו. שיטה זו האטה מאוד את העברת המסרים בין מדינות והגבירה את הסיכוי לשגיאות בתוכן המסר. מספר מדינות החלו בניסיונות לכריתת הסכמים עם מדינות זרות לצורך האחדת שיטות, אולם דבר זה הצריך מערכת מסובכת ביותר של כריתת הסכמים נפרדים רבים. לדוגמה, במדינת פרוסיה היה צורך ב־15 הסכמים נפרדים כדי להעביר מסר בטלגרף מעיר הבירה אל אחת מן המדינות המרוחקות בתוך הפדרציה, כל זאת מבלי לצאת מגבולות הפדרציה. מצב זה יצר בעולם מספר אזורים שבהם הסכמים אזוריים לשיטות הטלגרף. ביום 17 במאי 1865, לאחר שנתיים וחצי של דיונים מפרכים, נחתמה אמנת הטלגרף הבין-לאומית הראשונה בעיר פריז על ידי 20 מדינות ובכך נוסד "איגוד הטלגרף הבין-לאומי" (ITU) שמטרתו הייתה לשמש במה לשינויים עתידיים באמנה.

בשנת 1876 קיבלה המצאת הטלפון הגנה של פטנט והופצה ברחבי העולם. בשנת 1885 החל איגוד הטלגרף הבין-לאומי לנסח תקנים בין-לאומיים לשימוש בטלפון. בשנת 1896 הומצא הטלגרף האלחוטי, אשר היה אמצעי התקשורת האלחוטית הראשון, המצאה שנמצא לה שימוש מיידי בתקשורת ימית ובמקומות אחרים. בשנת 1906 נערכה הוועידה הבין-לאומית הראשונה לרדיו־טלגרף בברלין ובו נחתמה האמנה הבין-לאומית הראשונה לרדיו־טלגרף. בנספח לאמנה מנוסחים לראשונה התקנים לשימוש בטלגרף אלחוטי וידועים בשם תקני הרדיו.

בשנת 1920 החלו שידורי הרדיו באולפני חברת מרקוני. בשנת 1927 בכנס בין-לאומי בוושינגטון נוסדה הוועדה המייעצת לרדיו בין-לאומי (International Radio Consultative Committee - CCIR). ועדה בין-לאומית מייעצת מקבילה, לענייני טלפון (International Telephone Consultative Committee – CCIF) נוסדה עוד בשנת 1924 וועדה בין-לאומית מייעצת לענייני טלגרף (International Telegraph Consultative Committee – CCIT) נוסדה בשנת 1925. תפקיד שלוש הוועדות היה לתאם בין המדינות את ההיבטים הטכניים בשטחי התקשורת האלקטרונית השונים וכן לקבוע תקנים אחידים בעולם לשימוש באמצעים אלה.

בשנת 1927 החליטה לראשונה הוועידה הבין-לאומית לרדיו־טלגרף להקצות תדרי רדיו לשירותי רדיו שונים בעולם (תדרים שונים לתחנות נייחות, לרדיו ימי, לרדיו במטוסים, לחובבי רדיו ולשידורים ניסיוניים), זאת כדי להגביר את יעילות השידורים לאור המספר הגובר של תחנות הרדיו והמאפיינים השונים של התחנות.

בשנת 1932 בוועידת מדריד, החליט האיגוד לאחד את אמנת הטלגרף הבין-לאומית משנת 1865 עם אמנת הרדיו־טלגרף הבין-לאומית משנת 1906 וליצור את אמנת הטלקומוניקציה הבין-לאומית. באותה ועידה הוחלט גם לשנות את שמו של האיגוד ל"איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי", שם המשקף טוב יותר את תחומי עיסוקו של האיגוד.

בשנת 1947 בוועידת האיגוד בעיר אטלנטיק סיטי הוחלט על כריתת הסכם של האיגוד עם ארגון האומות המאוחדות לפיו הפך האיגוד לסוכנות בתוך האו"ם ומטה הארגון הועבר מן העיר ברן לעיר ז'נבה. באותה ועידה נקבעה מועצת רישום התדרים הבין-לאומית (International Frequency Registration Board – IFRB) המתאמת את תדרי השידור בעולם. באותה ועידה אף הוחלט כי טבלת הקצאת תדרי השידור (Table of Frequency Allocation) אשר נקבעה עוד בשנת 1912 תהפוך למחייבת בכל מדינות האיגוד.

בשנת 1956 אוחדו שתי הוועדות המייעצות לענייני טלפון וטלגרף לוועדה אחת (Telephone and Telegraph Consultative Committee) לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות בעולם.

בשנת 1957 הכניס הלוויין ספוטניק 1, את העולם לעידן התקשורת הלווינית. האיגוד לא איחר להגיב וכבר בשנת 1959 ייסד קבוצת מחקר על תקשורת חלל. בשנת 1963 שוגר לחלל הלוויין "סינקום", הראשון הניצב במסלול גאוסטציונרי מעל נקודה גאוגרפית אחת בכדור הארץ, זאת לאור חזונו של ארתור סי. קלארק כבר בשנת 1945. באותה שנה כינס האיגוד בז'נבה ועידת מינהלית מיוחדת לתקשורת בחלל ובה הוחלט על הקצאת תדרים לסוכנויות החלל השונות. בשנות ה־60 הארגון נהיה אחראי גם על הקצאת המקומות ללויינים בחגורה הגיאוסטציונרית של כדור הארץ.

בשנת 1992 הוקצו לראשונה תדרים לשירות שידור חדש, העושה שימוש בלוויינים שאינם יציבים מעל נקודה גאוגרפית אחת, הידוע בשם GMPCS (Global Mobile Personal Communications by Satellite). באותה שנה הוקצו אף תדרים ל־IMT-2000, הדור הבא של תקן עולמי לטלפונים ניידים דיגיטליים.

בארגון חברות יותר מ־190 מדינות.

מדי שנה, ב־17 במאי מציינות חברות הארגון את מועד היווסדו ב"יום הטלקומוניקציה העולמי".

מבנה הארגון

הגוף העליון לקבלת החלטות באיגוד הוא ועידת הצירים (Plenipotentiary Conference) המתקיימת אחת ל־4 שנים. בוועידה משתתפים נציגים ומיופי כח של כל המדינות החברות באיגוד. לאיגוד אף מועצה קבועה המורכבת מנציגי המדינות (25% מהמדינות החברות) הנבחרים על ידי ועידת הצירים. הרכב המועצה מבטיח מראש חלוקה בין האזורים השונים בעולם.

מתחת למועצה, מתקיימת חלוקה ל־3 חטיבות: רדיו (ITU-R), תקשורת (ITU-T) ופיתוח (ITU-D). בכל חטיבה יש אספה המגדירה את היעדים ועוקבת אחריהם, קבוצות מקצועיות (Study Groups) שמכינות את הכללים והתקנים של הארגון, וועדה מייעצת (Advisory Group) המתאמת בין הקבוצות המקצועיות.

האחריות על הניהול האדמיניסטרטיבי והפיננסי של הארגון מוטלת על המזכירות הכללית (General Secretariat). בראש המזכירות עומד המזכיר הכללי, ומתחתיו יש מנהלים לכל שלוש החטיבות.

ITU-T

ITU-T הוא מגזר קביעת התקנים בטלקומוניקציה (ITU Telecommunication Standardization Sector) והוא אחראי לתיאום התקנים לטלקומוניקציה בשם האיגוד. מטה המגזר יושב בז'נבה שבשווייץ. עד לשנת 1992 היה מגזר זה ידוע בשם "הועדה המייעצת הבין-לאומית לטלגרף ולטלפון" (International Telegraph and Telephone Consultative Committee – CCITT). התקנים הבין-לאומיים הנקבעים על ידי ה־ITU-T מכונים בשם "המלצות" אף שמעמדן חזק באופן ניכר מהמלצות במובן השגור של המילה. באופן היסטורי משנת 1960 ועד תחילת שנות התשעים הייתה "הועדה המייעצת" מפרסמת תקנים מחייבים בתחום אחת לארבע שנים, אשר היו זוכים לאישור האספה הכללית של האיגוד. התקנים היו מתפרסמים בכל פעם במספר כרכים שזכו לכינוי על פי צבע כריכתם. כך למשל, כרכי התקנים משנת 1980 כונו בשם "הספר הצהוב" ואילו כרכי 1984 היו "הספר האדום". אלה אומצו על ידי המדינות החברות ותעשיית התקשורת בעולם.

שנות השמונים הביאו מהפכה לתחום התקשורת עם התפתחות המחשב האישי ותעשיית התקשורת החלה להתפתח בקצב שתקני האיגוד לא יכלו לעמוד בו עוד. פעמים מצא עצמו האיגוד מאשר דה פקטו תקנים שהתעשייה כבר אימצה. במקרים אחרים מצאה עצמה תעשיית התקשורת האלקטרונית ניצבת בפני ערב רב של שיטות טכנולוגיות ללא תיאום. תופעה נוספת שהאיגוד ניצב בפניה היא פניה של הציבור אל ארגונים בין-לאומיים לא רשמיים, שהיו גמישים יותר ומהירים יותר להגיב למציאות המשתנה, דוגמת ה־Internet Engineering Task Force וה־World Wide Web Consortium. החל משנת 1992 החליט האיגוד כי ה־ITU-T יחליף את "הועדה המייעצת" ונעשה מאמץ לזרז את הליכי התגובה של סקטור זה למציאות המשתנה. היום, הצעה מצד תעשיית התקשורת לתקן חדש, המוגשת למגזר, נידונה ומתקבלת עליה החלטה תוך חודשים ספורים. כך מתמודד האיגוד טוב יותר עם השינויים הטכנולוגיים המהירים בתחום התקשורת. מנגד עבודת ה־ITU-T בבקרת איכות הפכה הרבה פחות יעילה.

ITU-R

ITU-R הוא מגזר תקשורת הרדיו (ITU Radiocommunication Sector) והוא אחראי לקביעת תקנים בתחום התקשורת האלחוטית בתוך ה־ITU. תפקידו הוא לארגן את חלוקת תדרי הרדיו כך שתפחתנה ההפרעות בן תחנות רדיו וגופי שידור אחרים בארצות שונות. המגזר אף אחראי לקביעת מסלולי לווייני תקשורת בחלל. בנוסף המגזר מפרסם מסמכי תקנים בין-לאומיים בתחום אחריותו. מגזר זה מחליף החל משנת 1992 את "הועדה המייעצת על רדיו בין-לאומי" (International Radio Consultative Committee) בתוך ה־ITU.

המגזר ציין בשנת 2006 מאה שנה לפעילותו בתחום הסדרת תדרי הרדיו בעולם.

ITU-D

ITU-D הוא מגזר פיתוח הטלקומוניקציה (ITU Telecommunication Development Sector) ומטרתו היא לאפשר ולקדם את תחום הטלקומוניקציה בעולם כולו. זאת על ידי ארגון ותיאום של שיתוף פעולה טכני ועזרה בפעילויות. לצורך מילוי משימתו המגזר פעיל בחמישה תחומי פעולה: רפורמה בתחום הקומוניקציה, טכנולוגיות, ניהול, מימון וכח אדם. המגזר מנסה להגשים את משימתו בעזרה ישירה למדינות ולחברות בתחום התקשורת, בפיתוח משאבים וניודם, בפיתוח שותפויות ובהפצת מידע. אחת מפעילויות המגזר, לצורך השגת מטרותיו, הוא ארגון ועידות בין-לאומיות לפיתוח טלקומוניקציה, בהן נידונים קווי מדינות בתחום התקשורת, מאושרות המלצות האיגוד ותוכניותיו האסטרטגיות. ועידות פיתוח בין-לאומיות נערכות, החל משנת 1994, אחת לארבע שנים. במרץ 2006 נערכה הוועידה בעיר דוחה שבקטר. בוועידה זו אומצה "הצהרת דוחה" המניחה את קווי פעולת הארגון לשנים הבאות.

ישראל באיגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי

מדינת ישראל הצטרפה כחברה לאיגודה הטלקומוניקציה הבין-לאומי ב־24 ביוני 1948. לישראל נציג קבוע במטה הארגון בז'נבה. מלבד משרד התקשורת שמייצג את מדינת ישראל, חברות בארגון גם חברות נוספות בתחום התקשורת: בזק, תדיראן, קומברס, רד תקשורת מחשבים, טלרד, אלווריון, אודיוקודס וחברות נוספות. בין השאר הין חברות ישראליות מעורבת בקביעת תקני תקשורת בין-לאומיים בתחומים של העברת קול ברשת האינטרנט - VoIP (Voice over Internet Protocol), ותקנים לתקשורת אלחוטית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, ברשת החברתית פייסבוק
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, ברשת החברתית אינסטגרם
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, ברשת החברתית טיקטוק
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, חברה ברשת החברתית LinkedIn
• איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• האתר הרשמי של איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי – ITU
  • האתר הרשמי של ה־ITU-R
  • אתר מגזר הפיתוח ITU-D
  • האתר הרשמי של ה־ITU-T
    • רשימת ה"המלצות" (תקנים) של ה־ITU-T

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33969686איגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי