כינוי מקור מבוקר
כינוי מקור מבוקר (בצרפתית: Appellation d’origine contrôlée; בראשי תיבות AOC) הוא תו התקן הצרפתי הניתן לאזורים גאוגרפיים מסוימים בצרפת עבור ייצורם של יינות, גבינות, חמאה ומוצרים חקלאיים נוספים, שכולם תחת חסותו של המכון הלאומי לכינויי מקור (INAO). התקן מבוסס על עקרון ה"טרואר", המבכר את מאפייניה הייחודיים של סביבה גיאוגרפית מסוימת, טבעה ואנשיה.
היסטוריה
ראשיתו של כינוי המקור המבוקר במאה ה-15, כשגבינת רוקפור זכתה לפיקוח לפי צו של הפרלמנט. החוק הצרפתי הראשון לגבי גידול גפנים לפי מקום גידולן נקבע ב-1 באוגוסט 1905. החוק המודרני הראשון לעומת זאת, נחקק ב-6 במאי 1919, עת הועבר החוק להגנה על מקום הייצור, תוך פירוט האזור והקומונה שבהם מוצר נתון צריך להיות מיוצר. ב-30 ביולי 1935, הוקם המכון הלאומי לכינויי מקור, כחלק ממשרד החקלאות הצרפתי, במטרה לפקח על תהליכי היצור של היין. ביין עמק הרון, הברון פייר לה רואה, עורך-דין וכורם של יין שאטונף-די-פאף, הצליח להשיג הכרה רשמית באפלאסיון (האזור הגאוגרפי עליו חלות תקנות יצור המוצרים החקלאיים) "קוט די רון" ב-1937.
חותמת כינוי המקור המבוקר נוצרה והוענקה במסגרת החוק הצרפתי בשנות החמישים, שנות השישים ושנות השבעים. ב-2 ביולי 1990, הורחבו תחומי אחריותו של המכון הלאומי לכינויי מקור מעבר ליינות וחלו על מוצרים חקלאיים נוספים.
האזורים שקיבלו את כינויי המקור המבוקרים שונים בגודלם. כמה מהם משתרעים על-פני אזורי אקלים וסוגי אדמה שונים, בעוד אחרים קטנים ואחידים באופיים. לדוגמה, אפלאסיון קוט די רון מכסה כ-400 קילומטרים מרובעים. אך בתוך אזור זה ניתן למצוא את אחד האפלאסיונים הקטנים ביותר, שאטו גרייה, ששטחו נמוך מ-4 הקטאר (9.8 אקרים).
האכיפה
המכון הלאומי לכינויי מקור ערב לכך שכל מוצרי האפלאסיון ימלאו אחר כללים קפדניים ואמות מידה מוגדרות היטב. הארגון מדגיש שמוצרי האפלאסיון ייוצרו באופן מסורתי ועקבי בעזרת חומרי גלם מיצרנים מסוימים ובאזורים גאוגרפיים המיועדים לכך.
על פי החוק הצרפתי, אין זה חוקי לייצר ולמכור מוצר תחת אחד מהאפלאסיונים המפוקחים, מבלי שהם עמדו בכל התקנות הנדרשות מהאפלאסיון. ניתן לזהות את מוצרי האפלאסיון לפי החותמת המודפסת על תווית היינות או בגבינות, על הקליפה.
מדיניות התווית המחמירה יכולה להוביל לבלבול, במיוחד במקרים שערים חולקות אותו שם שניתן לאפלאסיון. אם שמו של אפלאסיון נקרא כשם עיר שהיא מקור אותו מוצר, אסור ליצרן, שחייב לפי החוק לכתוב את מקום יצורו של המוצר על-גבי התווית, לכתוב את שמה המלא של העיר אם לא עמד בכל התקנות של האפלאסיון. בנוסף למקור הייצור נדרש היצרן המבקש לקבל את שם האפלאסיון, למלא גם את התקנות של סוג חומרי הגלם, תהליכי היצור, כמות היצור וכך הלאה. הוא נדרש גם לכתוב על התווית מיקוד דואר מסוים בלבד. לדוגמה, קיימות תריסר ערים במחוז אוד שבשמן כלולה המילה קאבארדס (Cabardès), אחדות מהן אינן נמצאות אפילו בגבולות הגאוגרפיים של אפלאסיון קאבארדס. כל כרם שמייצר יין באחת מהערים הללו אסור שיזכיר את שם העיר על-גבי תווית המוצר.
יין
קיימים כיום 300 אזורי יין בצרפת שקיבלו אישור להשתמש בכינוי מקור מבוקר ורשאים לשאת את שם האפלאסיון על תווית הבקבוק.
החקיקה הנוגעת לשמות הכרמים המקבלים את חותמת האפלאסיונים מהווה אתגר לחובבי יין שאינם בקיאים היטב בשיטה. לעיתים, סיווגים מיוחדים או אופייניים דורשים ידע בחוקי תוויות אזוטריות. מאידך, בעוד שתהליך האישור לשימוש בשם האפלאסיון על התווית נאכף עד למילימטר, הפיקוח על איכות היין בבקבוק פחות קפדני. בעוד שהטועם העיוור מאשר את היין כדי לקבל את סיווג האפלאסיון, הטעימה מתבצעת לעיתים קרובות לפני שהמוצר מבוקבק, ובידי מומחה מקומי שייתכן שיש לו קשרים עם סוחרי היינות המקומיים. אפילו אם הטועם הוא אובייקטיבי, ייתכן שדוגמית היין לא נלקחה מהמוצר המקורי ואין כמעט שום דרך לוודא שהיין הסופי שמבוקבק הוא זהה לדוגמית של האפלאסיון המקורי.
גבינות
ב-1925, נהפכה הרוקפור לגבינה הראשונה שזכתה לסיווג אפלאסיון משלה, ומאז קיבלו מעל 40 גבינות מעמד של אפלאסיון.
עופות
ב-15 באוגוסט 1957, האספה הלאומית העניקה מעמד של אפלאסיון לעוף ברס.
אזוביון
ב-1981, ניתן סיווג האפלאסיון ל"אוט-פרובאנס לבנדר אסנטיאל אויל" (Haute-Provence Lavender Essential Oil). הוא מתייחס למוצר איכותי מאוד ונוגע רק לשמן האתרי של אזוביון רפואי מובחר. השדות חייבים להיות ממוקמים באזור ששוכן בגובה של לפחות 800 מטרים. השטח הגאוגרפי כולל 284 קהילות באזורי האלפים של פרובאנס עילית, האלפים העליונים, דרום וווקלוז.
עדשים
עדשים מלה פוי-אן-ולה קיבלו מעמד של אפלאסיון.
דבש
דבש מהאי קורסיקה זכה למעמד של אפלאסיון. ישנם שמונה זנים מוכרים של דבש קורסיקני: Printemps, Maquis de printemps, Miellats du maquis, Châtaigneraie, Maquis d'été ו- Maquis d'automne.
חרדל
חרדל דיז'ון לא זכה במעמד של אפלאסיון.
חמאה
החמאות שזכו למעמד של אפלאסיון הן מהאזורים הגאוגרפיים: שראנט, השראנט הימי, ויין, דה-סוור וונדה. חמאת פואטו-שאראנט זכתה למעמד של אפלאסיון ב-1979.
ארצות אחרות
באירופה
ארצות רבות מבססות את מערכת בקרת שמות המקומות שלהן על סיווג כינוי המקור המבוקר הצרפתי. Denominazione di origine controllata ו-Denominazione di origine controllata של איטליה הולכים בעקבות המודל שהתוותה צרפת בשיטת האפלאסיונים שלה.
השיטה הספרדית Denominación de Origen של ספרד דומה מאוד, הסיווג של יין ריוחה ב-1925 ושרי ב-1933 קדמו למערכת האפלאסיונים הצרפתית במספר שנים והראו שמערכת הסיווגים הספרדית התפתחה במקביל במידה מסוימת. בדומה לכך, Qualitätswein bestimmter Anbaugebiete הגרמנית היא מערכת כללים לסיווג יינות שמבוססת על אזורים גאוגרפיים, אולם היא שונה ממערכת האפאלסיונים הצרפתית במידה רבה. השיטה הגרמנית נחשבת בדרך-כלל כפחות יוקרתית ודומה יותר ל-Vin de pays או ל-VDQS הצרפתיות.
Denominação de Origem Controlada של פורטוגל, Districtus Austria Controllatus של אוסטריה, שיטת סיווג היינות של דרום אפריקה ו- AOC-IGP של שווייץ הן כולן דומות למערכת האפלאסיונים הצרפתית.
מסתבר ששיטת האפלאסיונים השפיעה גם על מערכת חוקי המעמד הגאוגרפי המוגן של האיחוד האירופי.
בארצות הברית
American Viticultural Area (AVA) היא סיווג אזורי יין בארצות הברית שמאפיינת אזורים גאוגרפיים, עם גבולות המוגדרים בידי לשכת המסחר והמיסוי של האלכוהול והטבק (Alcohol and Tobacco Tax and Trade Bureau ובקיצור TTB) של מחלקת האוצר של ארצות הברית אפילו משתמש בטרמינולוגיה המשפטית של "אפלאסיון של מקור היין" על-מנת לתאר את מיקום בציר היינות. סימול AVA על-גבי התווית מציין ש-75% מהיין מגודל במקום המוזכר. בדרך-כלל האפלאסיון של היין פשוט מציין מה מקורם של הענבים, אף על פי שיש מקרים מיוחדים. אם האפלאסיון הוא מדינה, 100% מהענבים שמרכיבים את היין חייבים לבוא מהמדינה המצוינת. אם יין מקבל את הענבים ממדינה שכנה (לדוגמה, סוחר יינות קליפורני משיגים את הקברנה סוביניון שלו ממדינת וושינגטון, האפלאסיון המותר היחידי הוא "אמריקני".
בקנדה
בקנדה הממשלה מפקחת על תקינת יין שנקראת Vintners Quality Alliance (VQA). מיישמים אותה רק לגבי יינות קנדים, ורק בפרובינציות של אונטריו וקולומביה הבריטית.
סוגיות של סחר בינלאומי
מחוץ לארצם, ההגנה על מעמד האפלאסיונים של מוצרים מקומיים קשה, במיוחד מנקודת ראות משפטית. כמה ארצות לא משמשות בשיטת סיווג גאוגרפית לגבי המוצרים שלהן, ולכן מוצרים שמצוינים ככינוי מקור מבוקר בצרפת, לדוגמה, יכולים להתנגש עם מוצרים זרים שטוענים למקור גאוגרפי דומה, אפילו שהם לא מוכרים ככאלה בידי מערכת האפלאסיונים הצרפתית. במקרים כאלה, צרפת (או כל מדינה אחרת) חותמת על הסכמים דו-צדדיים עם מדינות אחרות, שלפיהן החותמים מסכימים להכיר במעמד מיוחד של רשימת מוצרים, או שהן יכולה לחוקק חוקים או הסכמים ברמת ארגון הסחר העולמי.
מאחר שלכל מדינה יש מערכת חוקית והחקלאית משלה, כך גם יחסי המסחר הספציפיים שונים ממקרה למקרה. כמו כן, לפעמים נוצרות סתירות בין סימנים מסחריים או אמות מידה גאוגרפיות. לדוגמה, בקנדה רק יינות קנדיים יכולים לקבל את התווית של VQA, אולם ניתן לרשום סימנים מסחריים אחרים תחת זכויות קניין רוחני. הבעלים של הסימן המסחרי מורשה למכור רישיונות ולהשתמש בהם למוצרים מסוימים העומדים בקריטריונים שלו. מכאן שבמקרה של יינות, סימן מסחרי של שיטת האפלאסיונים הצרפתית היא בבעלות רפובליקת צרפת, בעוד סימן מסחרי אחר הוא בבעלות מזון דה פוטאיי, יצרן יין ששותפה בו החברה הממשלתית "תאגיד האלכוהול של קוויבק" (Société des alcools du Québec).
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של כינוי מקור מבוקר- כינוי מקור מבוקר ליינות, אתר הלשכה למיסוי ולמסחר של אלכוהול וטבק, מחלקת האוצר של ארצות הברית
- אתר המכון הלאומי לכינויי מקור, צרפת
- פרופסור מיכאל בלקניי, "סימנים מסחריים ותקינות גאוגרפיות", פרויקט ASEAN להגנה על זכויות קניין רוחני, אוקטובר 2007
- בראד ודרי בראון "מה מציין שמו של היין ?", המדריך האינטרנטי ליין
- מאגר נתונים לסימנים מסחריים בקנדה, המשרד לקניין רוחני של קנדה
- דב סייף גנג'י, בית הספר לכלכלה של לונדון, "קונפליקטים בין סימנים מסחריים לאמות מידה גאוגרפיות", Chicago-Kent Law Review, Vol. 82, No. 2, 2007
34221610כינוי מקור מבוקר