תרי ותרי

תרי ותרי הוא שמה של דילמה הלכתית, כאשר כת עדים (זוג או יותר) מעידים בעניין מסוים, וכת נוספת מעידה עדות העומדת בסתירה לעדותם של הראשונים. בתלמוד ובראשונים הובאו כמה אפשרויות כיצד להכריע מצב זה.

הדילמה

כוחם של העדים נובע מן המקרא "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר". התורה ציותה על דייני ישראל להקים את דברי העדים, ולפעול למעשה לפי עדותם של אלו. כאשר מופיעות שתי כיתות עדים, שעברו את שלבי החקירות ונתקבלו להיות "עדים", דין התורה להקים את דברי העדים חל ביחס לשתי הכיתות בשווה, ואנו נמצאים בדילמה כלפי איזו כת לקיים את ציווי התורה להקים את דבריהם, כשבהקמת דבריהם נסתור את דברי הכת השניה. בעיה זו מוגדרת בתלמוד "מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני" (סנהדרין דף כז.).

במקרה שהכת האחרונה מזימה את הכת הראשונה, דהיינו שעדותה מתייחסת לעדים הראשונים שהם דוברי שקר, כיון שבעת ההתרחשות המדוברת היו עדים אלו עמהם במקום אחר, ציותה התורה להקים את דברי העדים המזימים, ולהחיל על הראשונים דין עדים זוממים. במקרה זה התורה היא זו שבחרה איזה "דבר" מתוך שני כיתות העדים להקים, ודין עדים זוממים נחשב בתלמוד שם ל"חידוש". אך בכל שאר המקרים בהם שני כיתות עדים מכחישים אלו את דברי אלו, התורה לא הכריעה את דברי מי להקים מביניהם, וממילא אנו עומדים בפני ספק שאין לנו דרך לפתור אותו.

במסכת יבמות מוצגות שתי דרכי התייחסות לספק זה: האחת היא ש"תרי ותרי ספיקא דאורייתא", כלומר הדבר נחשב לספק מהתורה, ולא ניתן להכריע את הספק על ידי דין חזקה. אפשרות אחרת היא ש"תרי ותרי ספיקא דרבנן", כלומר מהתורה במקום כזה יש לפסוק כדין החזקה האומר שיש להניח שהמצב הקודם לא השתנה כל עוד לא הוכח אחרת, אלא שחכמים החמירו ועשו זאת כספק, ויש לנהוג לחומרא כשתי קבוצות העדים.

הסבר צדדי הספק

לעדים נתנה התורה את התוקף הראייתי החזק ביותר, וקבעה שאך בתלמוד התעוררה שאלה מה הדין במצב בו שני זוגות עדים טוענים בבית הדין טענות סותרות? מצב זה מכונה "תרי ותרי" (בארמית "שניים ושניים"). להלכה נפסק כי דין כזה נחשב לספק, ויש להחמיר.

הראשונים נחלקו האם מצב כזה נחשב לספק מדאורייתא או לספק מדרבנן. התוספות פוסקים כי ספק של תרי ותרי הוא ספק מדרבנן אך הם קבעו באיסורים שיש להחמיר מספק ובדינים משפטיים, בהם חומרא לזה היא קולא לזה, לא החמירו חז"ל, וכיוון שמהתורה יש להעמיד את הדבר על חזקתו הראשונה, יש להשיב את הממון לבעליו הראשונים. הרשב"א, לעומתם, ועמו רבים מהראשונים, פוסקים שמדובר בספק מהתורה והוא תקף גם בספק משפטי.

האחרונים העלו פרושים אפשריים למחלוקת זו. על פי פרוש אחד המחלוקת היא בשאלה האם גם במצב שהבירור סותר את עצמו מקבלים העדים את תוקף ההכרעה שנתנה להם התורה ומדובר בספק מהתורה, או שמא העדים מקבלים תוקף זה רק במצב שאם נישען על דבריהם נוכל לברר את ההלכה ולמקרה כזה לא כוונה התורה את דבריה, והעדים מאבדים את כוחם ועלינו להעמיד את הדבר על חזקתו. על פי פרשנות אחרת המחלוקת היא לא בשאלת תוקף עדותם של העדים אלא בדין החזקה: האם דין החזקה ממשיך להתקיים גם כאשר כנגדו עומדים שני עדים המעידים בבירור שהמצב השתנה או שמא העדות מקעקעת את דין החזקה והוא מתבטל. על פי פרשנות זו למחלוקת, גם עדותם של העדים החולקים לא יכולה להחזיר את דין החזקה שכן כוחה של החזקה מתקיים רק כאשר היא מתקיימת באופן רציף, אך אם היא החזקה התבטלה, שוב אי אפשר להעמיד את הדבר על חזקתו.

ההכרעה

הראשונים נחלקו בפסק ההלכה. הרי"ף פוסק כתרי ותרי ספיקא דאורייתא, והריטב"א פוסק שתרי ותרי ספיקא דרבנן.

מוחזק בתרי ותרי ספיקא דאורייתא

האחרונים הסתפקו מה תהיה ההלכה, לפי הדעה האומרת שתרי ותרי הם ספיקא דאורייתא, כלומר הדבר נחשב לספק גמור, האם לא ניתן להעמיד על חזקה דמעיקרא, אך ניתן להעמיד על המוחזק התופס למעשה בממון במציאות העכשווית, או לא.

הגישה הרווחת היא שדווקא דין חזקה דמעיקרא לא יכול להכריע בספק המבוסס על תרי ותרי, שכן: א. חזקה היא הכרעה מסוימת האומרת ש"אין להסתפק" כל עוד לא הוכח אחרת, אך בנידון כזה בו ישנם שני עדים לא ניתן לומר "אל תסתפק". ב. לפי הדעה האומרת שחזקה היא הכרעה מסוימת, לא ניתן להכריע לפיה בתרי ותרי, שכן ההלכה אומרת ש"תרי כמאה", כלומר אין בירור גדול יותר משני עדים כשרים, ולא ניתן להוסיף עליהם עדים נוספים שיכריעו את העניין, ולכן כשם שלא ניתן להוסיף עוד שני עדים, כך לא ניתן להוסיף דין חזקה, אך דין המוציא מחבירו עליו הראיה יכול עדיין לומר, שמכיוון שהדבר הוא ספק, אין להוציא את הדבר מחזקתו, ולכן במטלטלין מי שתפוס בחפץ לא יהיה ניתן להוציא ממנו מספק, ובקרקע לא יהיה ניתן להוציא את הקרקע מהבעלים הראשונים, שכן "קרקע בחזקת בעליה עומדת", והבעלים הראשונים הוא זה שתפוס בקרקע.

אם כי יש אומרים, שגם דין המוציא מחבירו עליו הראיה לא יוכל להכריע בנידון כזה, שכן גם את חזקת הממון מבטלים העדים, שכן לא ניתן לומר "המוציא מחבירו עליו הראיה" כאשר יש שני עדים כשרים המעידים נגד המוחזק, ואם כן ישנה ראיה המספקת את הדין "עליו הראיה", ואף על פי שישנם גם שני עדים בעד המוחזק, ולכן פסק ההלכה במקרה כזה יהיה חלוקה שווה בשווה.

תרי ותרי ספיקא דרבנן

לפי הגישה האומרת שתרי ותרי הוא ספק רק מדרבנן, אך מהתורה ניתן להעמיד על חזקה דמעיקרא, נמצא שלמרות הכלל "תרי כמאה", כלומר אין חשיבות לארבעה עדים מול שני עדים, זהו דווקא בדיני עדות בהם אין חשיבות למספר העדים, אך כאשר מוסיפים נאמנות ובירור מסוגה אחרת, כמו מיגו או חזקה, הדבר יכריע את הספק, כאחת משתי כיתות העדים. אם כי יש אומרים שבשונה מ"חזקה", ל"מיגו" אין כח הכרעה במקום כזה, שכן הכלל "מיגו במקום עדים לא אמרינן", מבטל לחלוטין את כח המיגו מול עדים.

שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו

חכמי הגמרא נחלקו, באופן שברור שאחת משתי קבוצות העדים משקרות, האם ניתן לקבל את עדותם מכח החזקת כשרות האומרת שאין לפסול אדם מספק. במסכת בבא בתרא יש שתי מחלוקות שונות: האחת היא לאותה עדות עצמה בה הם הכחישו את עצמם, והשנייה היא כשרותם לעדות אחרת. גם לפי הדעה האומרת שהם כשרים להעיד בעדות אחרת כאשר כל אחת מהקבוצות מעידה בנפרד, יש אומרים שבאותה עדות עצמה אין לנו לקבל את שתי העדויות, שכן בעדות מסוימת זו ברור שאחת משתי הקבוצות משקרת, וכיון שכן אין לבית הדין לקבל את עדותם מספק.

צירוף בירור נוסף לאחת משתי קבוצות העדים

הראשונים דנים האם כאשר יצרפו בירור של מיגו לאחת משתי כיתות העדים, יועיל המיגו להכריע את הנידון. תוספות במסכת בבא בתרא מסיק שהמיגו אינו יכול להיות חזק יותר מעדים אך תוספות במסכת בבא קמא כותב שניתן להכריע את המחלוקת במיגו של אחת משתי הכיתות.

רבי עקיבא איגר דן, לפי הגישה ש"תרי ותרי ספיקא דאורייתא" וחזקה אינה יכולה להכריע את הנידון, האם האמור הוא דווקא בחזקה דמעיקרא, שלא יכולה להכריע במקום שבו יש עדים ושוב לא ניתן להעמיד על החזקה כיוון שיש עדים שהמצב השתנה, או שמא מדובר גם בחזקה המבוססת על בירור וסברא בדעת האדם, שגם אותה לא ניתן להוסיף במקום שיש את הבירור החזק ביותר בעולם - עדים, וחזקה כזו אינה מסוגלת להכריע כלל מחלוקת שבה מעורבים עדים.

השוואה לספיקא דדינא

יש מהראשונים, שהשוו את תרי ותרי לספיקא דדינא, כך למשל סובר התוספות, כי דינם של ספק של תרי ותרי וספקא דדינא שווים, ובשניהם יש להעמיד מהתורה את ההלכה על חזקתה הראשונה, אך הרשב"ם חלוק על ההנחה, והוא פוסק שבעוד שבתרי ותרי יש להעמיד את ההנחה הראשונית על מקומה בהתאם לכללי החזקה, הרי שבחזקה של ספיקא דדינא אין להוציא מיד המוחזק.

האם על ידי ההכחשה העדות מתבטלת

נחלקו האחרונים האם במקרה ששני כיתי עדים מכחישות זו את זו העדות מתבטלת, או שהעדות נשארת אלא שלא ניתן להכריע על פיה כי יש עדות אחרת שסותרת אותה. הש"ך סובר שהעדות מתבטלת, אך הקצות החושן כותב שהעדות קיימת.

קישורים חיצוניים

• הערך "תרי ותרי", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• תרי ותרי, מאת רונן כץ, מתוך דף קשר של ישיבת הר עציון
• בירורים בעניין תרי ותרי ספיקא דאורייתא, מאת שמוליק ברון, מתוך דף קשר של ישיבת הר עציון
• תרי ותרי, מאת אסף ברצלר, באתר דעת
• תרי ותרי - מסכת כתובות: דף יט' ע"ב, מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג, באתר ישיבה
• שיטת רש"י ב"תרי ותרי", מאת יואב זיסמן, באתר דעת
• רבי יונה רכניצר, תרי ותרי, באתר קול הלשון

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0