תרומת הלשכה

תרומת הלשכה היא קופה כספית ורשות משפטית השייכת להקדש, שנתמכה על ידי התקציב השנתי של מחצית השקל, שכללה בפועל שלוש קופות שהיו בבית המקדש ואשר ממנה היו קונים את כל צורכי קרבנות הציבור.

צורכי המקדש

מלבד הצרכים הבסיסיים של קרבנות הציבור, כמו הקטורת קרבנות התמיד שהוקרבו פעמיים ביום, שכרם של בית גרמו על עשיית לחם הפנים, שכרם של בית אבטינס על ייצור קטורת הסמים, תקציב קרבנות המוספין בכל שבת וחג, ועוד, היו קונים בכספי תרומת הלשכה גם צרכים פחות בסיסיים, אבל נחוצים, להקרבת הקרבנות. כך למשל, שכרם של האנשים שהיו ממונים לבדוק את הקרבנות מכל מום שולם מכספי תרומת הלשכה. אף תלמידי חכמים שלימדו את פרחי הכהונה הלכות השייכות לעבודת המקדש (כמו זריקת הדם, קמיצה, ושחיטה) קיבלו את שכרם מתרומת הלשכה..

אף בגדי הכהונה וקניית הפרה אדומה בוצע על ידי כספים מקופת תרומת הלשכה.

אורגי הפרוכת

קיימת מחלוקת אודות הנשים שארגו את הפרוכות שהפרידו בין הקודש לקודש הקדשים, אם קיבלו את שכרן מתרומת הלשכה או מבדק הבית. רב נחמן מסר כי רב פסק שתשלומן של אלו הוא מתרומת הלשכה הוא אך עצמו חלק על פסקו וקבע כי שכרן של נשים אלו הוא מבדק הבית, משום שהפרוכת הייתה עשויה כחלק מבניין בית המקדש, וכתחליף לכותל שהפריד בין הקודש לקודש הקדשים בבית המקדש הראשון. על שאר הפרוכות, שהיו נגד הפתחים ולצורך צניעות, אחד בפתח ההיכל ואחד בפתח האולם, קיימת ברייתא מפורשת ששכר עשייתן נלקח מתרומת הלשכה.

מחלוקת אחרת היא על הנשים שגידלו את ילדיהן בטהרה ובמקום משומר, כדי שיוכלו - כאשר יגדילו - לעסוק בצרכי הפרה אדומה - שריפתה; מילוי מים חיים מהמעיין כדי להטביל בהם את האזוב ושני התולעת והצפור השחוטה; להזות במשך שבעה ימים לפני שריפתה על הכוהן שעתיד לשורפה. יש הסוברים שצורכיהן של הנשים מומנו בתרומת הלשכה, אך לפי שיטת אבא שאול היו נשים עשירות בירושלים שראו לעצמן זכות לפרנס את הנשים האלו, ומכספיהן היו מתפרנסות.

צורכי העיר

לעיתים, באופן חריג, קבע בית הדין כי צרכים חיוניים ומיוחדים של הציבור ינטלו מתרומת הלשכה, למרות שזו אינה מיועדת לכך. רבה בר בר חנה מסר בשם רבו רבי יוחנן כי בית הדין קבעו כי מכיוון שקיימת חובה נחוצה להגיה ספרי קודש (ספרי תורה וספרי נביאים וכתובים) שלא יהיו בהם טעויות, והיו שהתעצלו בכך וגרמו לשיבושים בקרב הציבור, יממנו גבאי תרומת הלשכה מומחים שיגיהו את הספרים ללא תשלום לכל החפץ, ותשלומם יהיה מתרומת הלשכה.

מותר תרומת הלשכה

כאשר הגיע ראש חודש ניסן, של השנה החדשה, התחילו להשתמש בכספי התרומה של השנה החדשה. הכסף שנשאר מתקציב השנה הישנה תלוי במחלוקת: לפי תנא קמא המותר שימש לייצור ריקועי זהב ששימשו כצפוי לבית קודש הקדשים, לפי רבי עקיבא מותר תרומת הלשכה שימש לקיץ המזבח - כאשר לא הוקרבו על המזבח נדרים ונדבות שהביאו הקהל, הקריבו מכספים אלו עולות, את הבשר הקריבו על המזבח והעורות הביאו לכהנים, ולפי רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים קנו במותר התרומה כלי שרת.

דינים נוספים

במקרה שהציבור הרחב מסרבים לתרום מכספם לתרומת הלשכה, ההלכה קובעת כי אין לכופם לכך. אמנם במקרה שאיש יחיד מסרב, יש סמכות לבית דין להכריח את תרומתו