בית גרמו

בית גרמו היו משפחה שהייתה אחראית לאפיית לחם הפנים וראש המשפחה היה אחד מחמישה עשר הממונים הקבועים שהיו בבית המקדש. המשנה מזכירה את שמם לרעה מאחר שהם לא הסכימו לגלות את סוד האפייה של לחם הפנים.

תפקידם

מדי שבוע הכינו בית גרמו את לחם הפנים בלשכת בית המוקד שם הייתה המאפייה של לחם הפנים בחדר מיוחד בצידו הדרומי מזרחי של בית המוקד. משפחת בית גרמו הייתה אחראית על אפיית לחם הפנים. המשנה במסכת שקלים מתארת את חמישה עשר בעלי התפקידים החשובים בבית המקדש ובית גרמו נכללים ברשימה המכובדת של הממונים:

אלו הן הממונין שהיו במקדש: יוחנן בן פינחס, על החותמות; אחיה, על הנסכים; מתתיה בן שמואל, על הפייסות; פתחיה, על הקנין, פתחיה זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח בדברים ודורשן ויודע שבעים לשון; בן אחיה, על חולי מעיים; נחוניא, חופר שיחין; גביני, כרוז; בן גבר, על נעילת שערים; בן בבי, על הפקיע; בן ארזה, על הצלצל (כלי נגינה); הוגרס בן לוי, על השיר; בית גרמו, על מעשה לחם הפנים; בית אבטינס, על מעשה הקטורת; אלעזר, על הפרוכת; ופנחס, על המלבוש.

— משנה, מסכת שקלים, פרק ה', משנה א'

בכל שבת לאחר הקרבת המוסף הלחם היה נאכל בטהרה על ידי משמרת הכהונה המסיימת, והוא אחד מכ"ד מתנות כהונה. מחצית לחם הפנים ניתנה לכהן הגדול. הלחם נעשה ללא מחמצת (שמרים) והיה בעל כושר טריות גבוה, ולפיכך על עשייתו הופקדו בית גרמו שהיו נחתומים (אופים) אומנים שקיבלו שכר גבוה, שמומן מתרומות הציבור אשר נקראת תרומת הלשכה.

עיקר המידע על לחם הפנים, תכונותיו והדינים הקשורים בו, נזכר במקורות מתקופת בית שני ולאחריה, בין השאר במשנה במסכת מנחות (בעיקר בפרק י"א ובתלמוד בבלי שם. חלוקת לחם הפנים בין משמרות הכהונה מתוארת במשנה, מסכת סוכה, פרק ה', משנה ה'.

ניסיון הדחתם והחזרתם לתפקידם כאופי לחם הפנים

במסכת יומא מתואר ניסיונם של חכמים להחליפם במומחים ממצרים, אולם מומחי האפייה שהובאו מאלכסנדריה נכשלו במשימתם, והלחם שהכינו התעפש. לאחר הכישלון חכמים החזירו את בית גרמו לתפקידם והכפילו להם את משכורתם כדי שיסכימו לחזור לתפקידם:

של בית גרמו היו פקיעין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיו פקיעין כיוצא בהן, אלא שאין פקיעין לרדותה. של בית גרמו היו מסיקין את התנור מבחוץ והיא נרדית מבפנים, של אלכסנדריין לא היו עושין כן ויש אומרים זו הייתה מעפשת. וכשידעו חכמים בדבר אמרו לא ברא הקדוש ברוך הוא את העולם אלא לכבודו, שנאמר כל "הנקרא בשמי" וגו'. שלחו להן ולא באו עד שכפלו להן שכרן שנים עשר מנה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין עשרים וארבעה דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר עשרים וארבעה היו נוטלין בכל יום חזרו להיות נוטלין ארבעים ושמונה מנה. אמרו להן חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד לחרוב ולא רצו ללמד שלא יהו עושין לפני ע"ז בדרך שעושין לפני המקום. ובדבר הזה מזכירין אותן לשבח שלא נמצאת פת נקייה ביד בניהם וביד בנותיהם מעולם. שלא יאמרו מלחם הפנים הן נזונין לקיים [מה] שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל"

— תוספתא מסכת יומא (כפורים) (ליברמן) פרק ב

הגמרא מביאה בלשון שונה את המעשה:

תנו רבנן: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לאפות כמותן ולא היו יודעין לרדות כמותן. שהללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים. הללו פיתן מתעפשת, והללו אין פיתן מתעפשת. כששמעו חכמים בדבר אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא - לכבודו בראו, שנאמר "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו", וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו. כפלו להם שכרן - ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה, והיום עשרים וארבעה. רבי יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה, והיום ארבעים ושמונה. אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח: מעולם לא נמצאת פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים זה ניזונין, לקיים מה שנאמר "והייתם נקים מה' ומישראל"

— תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ח עמוד א'

.

ראו גם

• לחם הפנים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0