תעלת למאנש
 | |
| מידע נוסף | |
|---|---|
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
תעלת למאנש (בצרפתית: La Manche; מילולית "השרוול", באנגלית: English Channel; מילולית "התעלה האנגלית") היא מצר ים המקשר בין האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני, ומפריד בין האיים הבריטיים וצפון צרפת. אורכה כ-560 ק"מ, ורוחבה נע בין 34 ק"מ (במצר דובר) לכ-240 ק"מ.
סמוך לחופה הצרפתי מצויים איי התעלה השייכים לבריטניה.
חשיבות היסטורית
התעלה היא המכשול הטבעי העיקרי בפני התקפה ופלישה לבריטניה מכיוון היבשת. כדוגמאות רק מהעת החדשה, ניתן לציין את כוונתם של נפוליאון ושל היטלר לפלוש לבריטניה ולהכריע את המעצמה הבריטית, ניסיונות שהתנפצו אל מול הקושי הצבאי לחצות את התעלה בכוחות גדולים.
עם זאת, במהלך ההיסטוריה נעשו ניסיונות רבים לפלישה לבריטניה או מבריטניה לצרפת דרך התעלה, כמו הפלישה הנורמאנית על ידי ויליאם הראשון ("הכובש") לאי הבריטי ב-1066, ניסיונותיה של הארמדה הספרדית לתקוף את בריטניה ב-1588, ופלישת בעלות הברית לנורמנדי במלחמת העולם השנייה.
במימי התעלה התחוללו קרבות ימיים מפורסמים רבים, שכמה מהמכריעים בהם היו: קרב פורטלנד ב-1653 במהלך מלחמות הולנד-אנגליה. קרב לה-אוג ב-1692, שבו הובסו הצרפתים בידי האנגלים וההולנדים במהלך מלחמת הברית הגדולה, ובא הקץ לשליטה הימית הצרפתית. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, בשנת 1864, התחולל בתעלת למאנש סמוך לשרבור קרב שבו הטביעה ספינת המלחמה האמריקאית קירסארג', מכוחות הצפון, את ספינת המלחמה "אלבמה" מכוחות הדרום, שפעלה באוקיינוס האטלנטי נגד ספינות סוחר של הצפון.
מאידך, בתקופות שלום, שימשה התעלה כנתיב חיוני לשיתוף תרבותי ופוליטי בין בריטניה והיבשת, החל מהתקופה הקלטית, דרך תקופת האימפריה הרומית, הקמת דוכסות בריטני על חוף היבשת בידי מתיישבים מהאי הבריטי ב-841, ובהמשך הקמת המדינה האנגלו-נורמנדית.
חשיבות כלכלית
תעלת למאנש היא נתיב המים העיקרי המקשר בין מדינות צפון אירופה לשאר העולם, ונחשבת כנתיב השיט העמוס ביותר בעולם. מדי יום חוצות אותה, הן לאורכה והן מחוף לחוף, כ-400 ספינות.
המסחר הימי בין היבשת לאי הבריטי עבר במימי התעלה כבר מתקופות פרהיסטוריות, והיה בעל חשיבות כלכלית רבה לתרבויות שמשני צידיה.
ערי נמל חשובות התפתחו לאורך התעלה. החשובות שבהן בחוף הצרפתי הן קאלה, דייפ, לה האבר, בולון-סור-מר ושרבור, ובחוף הבריטי – דובר, סאות'האמפטון ופורטסמות'.
בנוסף, התפתחו לאורכה ערי קיט, שכבר מתחילת המאה ה-19 החלו עידן של קַיִט אריסטוקרטי, שהתפשט מאז באזורים נוספים בעולם. בחוף הצרפתי ידועות הערים דוביל וטרוביל, ובחוף הבריטי העיר ברייטון.
חציית התעלה
נתיבי מעבורות חשובים
באופן מסורתי נחצתה התעלה באמצעות קווי מעבורות. העיקריים שבהם הם: דובר-קאלה, ניו הייבן-דייפ, פורטסמות-קאאן/שרבור/לה האבר, פליימות-רוסקופ.
חציה יבשתית - מנהרת התעלה
ערך מורחב – מנהרת התעלה
הרעיון לחבר את בריטניה וצרפת בחיבור רכבתי הועלה עוד בימי נפוליאון אולם נדרשו שנים רבות לתכנן ולהוציא לפועל את המבצע המורכב הזה. התכנון שהחל בסוף שנות ה-50 הוצא לפועל רק בסוף שנות ה-80 כאשר ב-1 בדצמבר 1990 נפגשו שני הצוותים שחפרו משני צידי מנהרת התעלה, כ-40 מטר מתחת לקרקעית הים. בזאת קושרו בריטניה וצרפת בחיבור יבשתי לראשונה מאז תקופת האבן.
בשנת 1994 נפתחה לתנועה מנהרת מסילת ברזל, העוברת מתחת למצר דובר. במנהרה עוברת רכבת היורוסטאר שמקשרת בין לונדון, פריז ובריסל. בנוסף מופעלת בתעלה רכבת שמעבירה כלי רכב מצד אחד לשני.
צליחת תעלת למאנש בשחייה
האתגר של חציית תעלת למאנש בשחייה עלה לתודעת הציבור במחצית השנייה של המאה ה-19, לאחר שב-25 באוגוסט 1875 השלים קפטן מת'יו ווב את צליחת תעלת למאנש בשחייה, בזמן של 21 שעות ו-45 דקות. הייתה זו הפעם הראשונה שאדם חצה בשחייה את התעלה ללא עזרה כלשהי, וכשהוא נצפה לאורך כל הדרך. עד שנת 1927 השלימו פחות מעשרה שחיינים את חציית התעלה בשחייה, כולל אישה אחת, גרטרוד אדרלה, אשר השלימה את חציית התעלה ב-6 באוגוסט 1926 בזמן של 14 שעות ו-34 דקות, הזמן המהיר ביותר עד אותה עת. על רקע טענות מפוקפקות של שחיינים שונים אשר טענו להשלמת האתגר, קמה באנגליה "התאחדות שחיית התעלה" (Channel Swimming Association) במטרה לתעד ולאשש טענות של שחיינים באשר לצליחת התעלה וכן לאשר את הזמן שבו השלימו את האתגר.[1] בשנת 1999 התפצל הארגון לשניים, ולצד "התאחדות שחיית התעלה" קמה "פדרציית שחיית התעלה וניווט" (Channel Swimming and Piloting Federation).[2] שני הארגונים מפקחים ומאשרים צליחות תעלה בשחייה במצר דובר. הזמן הקצר ביותר לצליחת התעלה בשחייה תועד ב-8 בספטמבר 2012, כאשר השחיין האוסטרלי טרנט גרימסי חצה את התעלה בזמן של 6 שעות ו-55 דקות.[3]
הארגונים המפקחים על צליחת התעלה בשחייה קבעו כללים נוקשים בהם חייבים השחיינים לעמוד לצורך אישור ההישג, בהם: איסור על סיוע כלשהו לשחיין במהלך הצליחה, בין אם על ידי אדם או בסיוע מלאכותי. לשחיין מותר למשוח את גופו בשומן להגנה מפני הקור, לחבוש משקפי שחייה, לחבוש כובע שחייה אחד, לאטום את אפו באטב, לפקוק את אוזניו וללבוש בגד ים בודד. אסור שבגד הים, או הכובע יהיו מחומרים צפים. חל איסור על נגיעה של אדם כלשהו בשחיין במהלך השחייה. עם השלמת חציית התעלה חייב השחיין לעמוד על היבשה, מקום שאליו מי הים אינם מגיעים. הארגון המפקח עשוי לבצע בדיקת סמים אקראית לשחיין בהתאם לכללי הוועד האולימפי הבריטי.
מאז החל פיקוח ותיעוד של צליחות התעלה, היו מעטים שהצליחו לחצות את התעלה הלוך ושוב.
חציות מפורסמות ראשונות של התעלה
חציית התעלה שלא באמצעות כלי שיט היוותה תמיד אתגר ספורטיבי ולאומי, משכה תשומת לב, וגרמה להתרגשות רבה ברחבי העולם. חלוצי החציות זכו במקרים רבים להילה של גיבורים לאומיים.
- כדור פורח – ב-7 בינואר 1785 נחצתה התעלה לראשונה בדרך האוויר על ידי הצרפתי ז'אן-פייר בלנשר וג'ון ג'פריס האמריקאי. הריחוף נעשה מאנגליה לצרפת מעל מצר דובר, וארך כשעתיים וחצי. בלנשר נחשב אחד מחלוצי הטיסה בכדור פורח, והיה הראשון שטס בו ביבשת אמריקה.
- שחייה – ב-25 באוגוסט 1875 חצה מת'יו ווב את התעלה בשחייה מדובר לקאלה, לאחר שכשל בניסיון דומה כשבועיים קודם. השחייה ארכה פחות מ-22 שעות, ושלוש ספינות ליוו אותו מטעמי ביטחון. ווב הפך בבריטניה לגיבור לאומי, ונקשרו בשמו אגדות וסיפורי פולקלור עממיים.
ב-6 באוגוסט 1926 חצתה גרטרוד אדרלה את התעלה בשחייה, והייתה לאישה הראשונה שעשתה זאת בקובעה את התוצאה המהירה באותה העת. - טיסה – ב-25 ביולי 1909, כשש שנים בלבד לאחר טיסתם ההיסטורית הראשונה של האחים רייט, חצה המהנדס והממציא הצרפתי לואי בלריו את התעלה מצרפת לאנגליה, במטוס שתכנן ובנה בעצמו. מבצעו זיכה אותו בפרס של 1,000 לי"ש שהציע העיתון דיילי מייל לראשון שיצלח את התעלה במטוס. במקום נחיתתו, ממערב לדובר, מוצבת אנדרטה לזכרו הבנויה כהיטל של המטוס שבו טס.
הרייט קווימבי הייתה האישה הראשונה שחצתה את תעלת למאנש בטיסה ב-16 באפריל 1912. את חציית התעלה היא עשתה במטוס תוצרת לואי בלריו. היא יצאה מדובר שבאנגליה וכעבור 59 דקות נחתה על חוף ים באקיין-פלז' בפה-דה-קאלה שבצרפת, כ-40 קילומטר מקאלה. - טיסה במטוס מונע בכוח שרירים בלבד – ב-1979 חצה בריאן אלן את תעלת למאנש לאחר שדיווש במשך שלוש שעות במטוס "אלבטרוס קורי העכביש" (Gossamer Albatross) וזכה בכך בפרס קרמר השני בשווי 100,000 ליש"ט.
- צניחה – ב-31 ביולי 2003 קפץ הצנחן האוסטרי פליקס באומגרטנר ממטוס שטס בגובה 30,000 רגל מעל דובר כשלגבו מחוברות כנפיים, דאה מעל לתעלה, וצנח לבסוף בקאלה שבצרפת.
- טיסה בעזרת כנפיים אישיות – איב רוסי חצה את התעלה ב-26 בספטמבר 2008 בעזרת מתקן המוצמד לגופו.
צליחה באמצעות רחפן אישי (פליינג בורד): ב-4 באוגוסט 2019 צלח פרנקי זפאטה הצרפתי את התעלה באמצעות רחפן פליינג בורד ואשר עצר באמצע הדרך לתדלק על סירה.[4]
אירועים הקשורים בישראל
- אהרן אהרנסון, ממקימי ארגון ניל"י, נספה בהתרסקות מטוסו במימי תעלת למאנש ב-15 במאי 1919.
- מילוט "ספינות שרבורג" – ב-25 בדצמבר 1969 חמקו חמישה סטי"לים של חיל הים הישראלי מנמל שרבור שבצרפת למימי תעלת למאנש בדרכם לישראל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תעלת למאנש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Channel Swimming Association
- ^ Channel Swimming and Piloting Federation
- ^ Trent Grimsey breaks channel swim record. The Age, September 9, 2012
- ^
ממציא צרפתי חצה את תעלת למאנש.., באתר הארץ, 4 באוגוסט 2019
39500969תעלת למאנש