תל קרקור

תל קרקור
تل قرقور
	הכיפה הדרומית הגבוהה של התל כפי שהיא נראית מהכיפה הצפונית הנמוכה
היסטוריה
תקופות	מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א ועד התקופה הממלוכית
נבנה	8300-8500 לפנה"ס
ננטש	1350 לספירה
סוג	יישוב
מאורעות	קרב קרקר
אתר ארכאולוגי
חפירות	משלחת 1- 1984-1983, ; משלחת 2 - 1999-1993 ; משלחת 3 - 2005 ו-2008-2007
ארכאולוגים	ג'ון לנדקוויסט - משלחת של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח ו-אוניברסיטת בריגהאם יאנג ; ד"ר רודולף דורנמן - משלחת של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח.; משלחת של אוניברסיטת ארקנסו
מיקום
	(למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה תל קרקור

תל קרקור (בערבית: تل قرقور) הוא אתר ארכאולוגי גדול השוכן בעמק נהר באורונטס, במערב סוריה. התל שוכן במישור אדמת סחף עשירה. התל בעל שתי הכיפות שוכן 8 ק"מ מדרום לעיר ג'סר א-שורור וק"מ אחד מערבית לכפר קרקור. האתר מזוהה עם העיר העתיקה קרקר, לידה התקיים במאה ה-9 לפנה"ס קרב קרקר.

היסטוריה

בתל קרקור נמצא רצף התיישבותי של כ-10,000 שנים, מהתקופה הנאוליתית קדם קרמית א (8300-8500 לפנה"ס ועד 7500 לפנה"ס) ועד התקופה הממלוכית (1350 לספירה). היישוב באתר הגיע לשיא גודלו בשתי תקופות: בתקופת הברונזה הקדומה (2000-3000 לפנה"ס) ותקופת הברזל II ‏(500-1000 לפנה"ס). האתר ידוע בעיקר עם השערת הזיהוי עם העיר העתיקה "קרקר", לידה התקיים בשנת 853 לפנה"ס קרב קרקר, אחד הקרבות הגדולים בעת העתיקה. קרב זה, שהתקיים בין האימפריה האשורית החדשה בפיקודו של המלך האשורי שלמנאסר השלישי ובין קואליציה של שורת מלכים מקומיים מהלבנט, תועד באנלים האשוריים וכן במונולית מכורח. בין המלכים שהשתתפו בקרב היה מלך ישראל אחאב ובן-הדד השני מדמשק, המופיעים בתנ"ך.

בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, התקיים יישוב קטן בתל, ששכן על הדרך האסטרטגית שהובילה בין אנטיוכיה ואפמיה (אנ'). בתקופות הצלבנית והאיובית (1250-1100), שכנה באתר עיר גדולה שהמשיכה להתקיים לתוך המאה ה-14 וה-15.^[1]

ארכאולוגיה

התל הוא בעל 2 כיפות, הקטן מביניהם הוא הצפוני, והגדול הוא הדרומי. גובהה של הכיפה הדרומית הוא 30 מטר מעל פני השטח. גודלו הכולל הוא כ-100 דונם. גם בשטח סביב התל נמצאים שרידי התיישבות מתקופות שונות. האתר נחפר לראשונה בשנים 1984-1983 על ידי משלחת ארכאולוגית של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח ו-אוניברסיטת בריגהאם יאנג. מנהל המשלחת היה ג'ון לנדקוויסט (John M. Lundquist) מאוניברסיטת ברינגהם יאנג. בין השנים 1999-1993 נחפר האתר על ידי משלחת של בית הספר האמריקאי לחקר המזרח בניהולו של ד"ר רודולף דורנמן (Rudolph Dornemann). בחפירות נחשפו שלבים רבים בהיסטוריה של האתר. השרידים המרשימים ביותר שנמצאו, שייכים לתקופת הברונזה הקדומה (2000-2200 לפנה"ס) ותקופת הברזל I-II ‏(500-1200) לפנה"ס. הממצאים כוללים מספר שלבים של חומה בנויה מאבן, מספר מבנים פרטיים, ומתחם מקדש מסוף האלף השלישי לפנה"ס.

לאחר הפסקה בחפירות, הן חודשו בשנת 2005 במשלחת של אוניברסיטת ארקנסו (University of Arkansas). המשלחת חפרה במשך 3 עונות חפירה, בשנים 2005 ו-2008-2007. הממצאים הראו שהיישוב במקום לא סבל מתקופת הבצורת שהתרחשה במאה ה-22 לפנה"ס והביאה לנפילת תרבויות שונות, ביניהן האימפריה האכדית. באתר זה נמצאה התרחבות של היישוב בתקופה זאת. להשערת החוקרים, היישוב החזיק מעמד בגלל קרבתו לנהר האורונטס. בחפירות אלה נמצא מקדש קטן עשוי מאבן, המתוארך לשנת 2200 לפנה"ס. במקדש נמצאה סדרה שלמה של אגנים מטויחים בתוך המבנה, ששמשו כנראה לטקס ניסוך. בנוסף, נמצאו צלמיות, עצמות כבשים צעירים, אבנים גדולות עומדות וכנים לקטורת.^[2]

האתר נחפר גם במשך 10 שנים על ידי משלחת של דרטמות' קולג' מארצות הברית. החפירות פסקו בשנת 2011 בעקבות פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה.^[1]

חלק מהממצאים באתר הועברו לתצוגה במוזיאון בעיר חמה.