הקסבה באלג'יר
מסגד כצ'ואה בקסבה | |
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1992, לפי קריטריונים 3, 5 | |
מדינה | אלג'יריה |
---|---|
קואורדינטות | 36°47′00″N 03°03′27″E / 36.78333°N 3.05750°E |
|
הקסבה באלג'יר (בערבית: القصبة - "הקסבה"; בצרפתית: Casbah d'Alger) הוא אזור בן 600 דונם המקיף כיום את חלקה העתיק של העיר אלג'יר, בירת אלג'יריה. הקסבה באלג'יר איננה קסבה ("מצודה") כי אם רובע מדינה, אך שמה של המצודה השוכנת בחלקה העליון (בתצלום האוויר, מס' 4) הפך לשמו של הרובע כולו. היא שוכנת בצידו המערבי של מפרץ אלג'יר, מעל לנמלה של העיר, ומטפסת על מדרון תלול. בשנת 1992 הכריז ארגון אונסק"ו על הקסבה של אלג'יר כעל אתר מורשת עולמית.
היסטוריה
האזור היה מיושב על ידי פיניקים כבר במאה ה-6 לפנה"ס, ואלה הקימו במקום תחנת מסחר. לאחר מכן פקדו את אלג'יר הרומאים הוונדלים, הביזנטים, שבטים ברברים והערבים שהגיעו אליה במאה ה-8. תחילתה של הקסבה במצודה שהוקמה בזמן השלטון העות'מאני באלגיריה, ב-1516, ואשר שימשה את השליט העות'מאני המקומי, הדיי. החל במועד זה ובמשך המאה ה-16 והמאה ה-17 התפתח רובע מגורים בין המצודה לחוף הים התיכון, וזה הפך עם הזמן לקסבה. האזור התחתי של הרובע, הסמוך לחוף הים ולנמל, שימש בעבר כמרכז מסחרי חשוב, ובתיו של הרובע שילבו סגנון מקומי עם אדריכלות עות'מאנית.
הצרפתים אשר הגיעו לאלג'יר ב-1830 הרסו חלק מהמצודה וסללו במקום רחוב. את המסגד הם הפכו לקסרקטין, ומצבו של אולם קבלת הפנים של השליטים העות'מאניים הידרדר. חלק מהבתים בתחתית הרובע, מקום בו הקרקע מישורית יותר, נהרסו ותחתיהם הוקמו באמצע המאה ה-19 בתים חדשים בסגנון אירופי. אלה ניצבים כיום ב"שדרות צ'ה גוארה" שלחוף הים (בתצלום האוויר, מס' 5)[1]. תחילה הקימו הצרפתים מערך ביצורים חדש, שכלל שתי מצודות שבהם היו קבועים שערים - "באב עזון" (Bab Azoun; باب عزون - "שער העצב") בדרומה של הקסבה ובאב אל-וואד (Bab El Oued; باب الواد - "שער הואדי") בצפונה. הביצורים נהרסו לקראת סופה של המאה ה-19 ושתי המצודות נהרסו בתחילת המאה ה-20. הרובע איבד את חשיבותו המסחרית, ואף שהשלטונות הביעו עניין בשימור בתיו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, לא ננקטו פעולות של ממש בכיוון זה. למרות מעמדה כאתר מורשת עולמית, הקסבה באלג'יר מוזנחת ומתפוררת גם כיום. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 מתבצעים מחקרים ועבודות שימור במקום, אך חלק גדול מבתיה עדיין נמצאים בסכנת התמוטטות, דבר שאף מתרחש מדי פעם. בשל הבנייה הצפופה והעובדה שהבתים מחוברים זה לזה, מציבה התמוטטותו של בנין גם את הבתים הסמוכים לו בסכנה. למרות הסכנה מסרבים רבים מתושבי הקסבה להתפנות מבתיהם, שכן המפונים מועברים אל שיכונים מרוחקים בפאתי העיר. חלק מהמפונים אף שבים לבתיהם בקסבה, למרות הסכנה ולעיתים בניגוד להוראות החוק.
הרובע
אורכה של הקסבה כ-750 מטר מצפון לדרום ורוחבה, ללא המצודה הניצבת בצידה המערבי, כחצי קילומטר. היא נחצת לאורכה על ידי רחוב ראשי המחלק אותה לחלק תחתי ממזרח ולחלק עילי ממערב. הרחובות הצרים והמפותלים של הרובע ובתיו הוקמו בהתחשב במדרון התלול שעליו הוא מטפס, והפרש הגבהים בתחומיו מגיע ל-118 מטר. הרחובות בחלקה העילי של הקסבה כה תלולים שרובם עשויים מגרמי מדרגות. בתי הקסבה ערוכים סביב חצרות פנימיות רבועות שבמרכזן ניצבים בדרך כלל מזרקה או באר מים, ודירות המגורים ערוכות סביבן. ברובע שוכנים מספר מסגדים, שהחשובים שבהם:
"המסגד הגדול" (الجامع الكبير; Jamaa-el-Kebir - בתצלום האוויר, מס' 1) הניצב על חוף הים הוא העתיק בעיר. הוא הוקם ב-1097, כפי שמעידה עליו כתובת הקבועה במינבר. המינרט נוסף לו ב-1324 והוא שופץ וחודש פעמים רבות במשך השנים, וב-1840 נוספה לו ארקדה בצידו החיצוני. פנים המבנה רבוע ומחולק למעברים על ידי עמודים הנושאים קשתות מוריות.
סמוך לו שוכן "המסגד החדש" (الجامع الجديد; Jamaa-el-Jedid - בתצלום האוויר, מס' 2) מ-1660 הניצב בכיכר השהידים (ساحة الشهداء, Sahat ech-Chouhada), על חוף הים (ראו גם בתמונה למטה - המבנה הלבן בימין התמונה). המבנה נושא כיפה מרכזית אליפטית גדולה, וסביבה ארבע כיפות קטנות יותר. המינרט שלצידו נישא לגובה של 27 מטר.
מסגד כצ'ואה (جامع كتشاوة; Djamaa Ketchaoua - בתצלום האוויר, מס' 3) נבנה ב-1612, והוא ניצב בצידה המזרחי של הקסבה, לא הרחק משני המסגדים האחרים. ב-1845 הפך לקתדרלה שהוקדשה לפיליפוס ה"קדוש", וב-1962 שב לשמש כמסגד. בחזיתו שני מינרטים, וביניהם גרם מדרגות בן 23 מדרגות. זה מוביל לפורטיקו ובו שלוש קשתות הנתמכות בארבעה עמודי שיש. עיצוב זה של המבנה מעניק לו חזות של כנסייה, והבניין מערב סגנון מורי עם אדריכלות ביזנטית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שורת הבתים הראשונה בתמונה בקישור זה
אתרי מורשת עולמית באלג'יריה | |
---|---|
|
24589703הקסבה באלג'יר