תחנות דלק בישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תחנת דלק של פז בצומת סביון

שוק תחנות הדלק בישראל כולל מספר חברות המפעילות תחנות לתדלוק כלי רכב ברחבי בישראל.

היסטוריה

בתקופת המנדט הבריטי

חברת "ואקום אויל" (אנ') מארצות הברית החלה לפעול בתחום הקמעונאי בארץ ישראל ב-1913[1]. בסוף שנות ה-20 הקימה החברה מרכזים בעפולה, שהייתה על הדרך הראשית לחיפה[2], במפרץ חיפה[3] ובתל אביב[4]. בשנת 1922 הוקמה חברת The Asiatic Petroleum Company (Palestine) Ltd כחברת שיווק של תאגיד הנפט הבריטי-הולנדי "של" בארץ ישראל[5]. הדלק יובא בחביות ממצרים ורובו שווק באמצעות סוכנים[6]. החביות יובאו ביבשה או דרך נמל יפו[7]. בשנת 1927 חנכה חברת "קאוקאזיאן אויל קומפאני ("חברת הנפט של הקוקז") מסוף דלק ימי בחיפה, הכולל צינורות לפריקת דלק ישירות ממכליות נפט ומתקן אחסון לנפט[8]. שנה אחר כך קנו שלוש חברות הנפט "ואקום אויל", "של" ו"מנטצ'ף" שטחים סמוכים להקמת מתקני אחסון[9]. כדי למנוע תחרות מצד "קאוקאזיאן אויל", חברת "של" הוזילה את מחירי הדלק ואילצו את "קאוקאזיאן אויל" לסגור את מתקן היבוא ב-1930[10]. חברת "של" מצידה פרסה צינורות נפט לפריקת דלק בבעלותה בחיפה[11].

בתחילת שנות ה-30 נפרשו תחנות דלק ברחבי ארץ ישראל על ידי "של" "סוקוני ואקום" שהיו בבעלותם הישירה[12][13][14][15]. עד סוף 1935 נוספו אליהן גם בל-פטרול ומנטצ'ף[16]. לקראת סוף המנדט החזיקה "של" 55-60% מהשוק, "סוקוני" 25-30% ו"מנטצ'ף" 10-15%[17].

לאחר הקמת המדינה

לאחר הקמת המדינה חברת "של" המשיכה להיות חברת הדלק הגדולה בישראל, אך ב-1957 החליטה לצאת מישראל ולמכור את נכסיה[18]. המיליונר היהודי-בריטי סר אייזיק וולפסון חתם על הסכם לרכישת פעילותה ומתקניה של חברת "של" בישראל, באמצעות חברה חדשה שהקים, "חברת פז", בנובמבר 1957[19]. "חברת פז" החלה לפעול באפריל 1958. העסקה לא כללה את בתי זיקוק לנפט בחיפה שעברו לבעלות ממשלת ישראל[20]. השחקן השני בשוק, "מוביל אוייל אוף ישראל" (שמה של חברת "סוקוני ואקום" החל מ-1955), היה בבעלות תאגיד הנפט האמריקאי "מוביל" (שאחר-כך נקרא אקסון מוביל), שגם החליט לצאת מהשוק בישראל ומכר את החזקותיו למשפחת סוננבורן מארצות הברית. החברה החלה לפעול תחת שם חדש - "סונול". ההחלטה של שתי החברות שלא לפעול בישראל הייתה בעקבות החרם הערבי[21].

מאז נשלט שוק תחנות הדלק בישראל על ידי שלוש החברות פז, סונול ודלק. בשנות החמישים התרבו תחנות הדלק ללא פיקוח על מיקומן (למעט אי הפרעה לזרם התנועה), עם זאת, דווח כי השירותים בתחנת הדלק משתפרים, וכמעט בכל התחנות יכול אדם לקבל את מרבית השירותים בלי לקום ממושבו[22].

בתחילת שנות השישים הגיע מספר תחנות הדלק ל-157. מספר מקרי הונאה הקשורים במילוי דלק הגיעו לידיעת הציבור: ערבוב בנזין יקר בנפט וגילוי מונים מזויפים בתחנות ברחבי הארץ. בעלי תחנות הדלק מצידם הצהירו שהם קרובים להתמוטטות כלכלית עקב מתח הרווחים הנמוך, ואיימו בהשבתת התחנות. בספטמבר 1959 מונתה ועדה לבדיקת מצבן של תחנות הדלק. הוועדה קבעה בדו"ח שלה: "תפעול תחנת דלק על פי ממוצע ארצי נגמר בהפסד שנתי של 2,688 ל"י [...] קובלנות מטעם ארגון סוכני הדלק הביאו את הוועדה לדעה כי יש מקום גם לבדיקת מצבם של סוכני הדלק". סיבה נוספת להפסדים הייתה התחרות בין חברות הדלק שהציפו את הארץ בתחנות באזורים צפופים. תחנות הדלק, כך דווח, היו בעלות הידור חיצוני, אך רמת השירות בהן נמוכה"[23].

רישיונות לפתיחת תחנות דלק ניתנו במקרים רבים לנכי צה"ל במסגרת שיקומם. בשנות ה-80 של המאה ה-20 בוטל נוהג זה, אך קצב הגידול במספר תחנות הדלק היה נמוך בהרבה מקצב הגידול במספר המכוניות. בשנים 1988–1998 גדל מספר תחנות הדלק ב-23% בעוד מספר כלי הרכב גדל ב-75%, כך שבישראל של 1998 היה יחס הרכבים לתחנות דלק מחצית מהיחס בארצות הברית ושליש מיחס זה באנגליה. בעקבות זאת תוקן חוק התכנון והבנייה באופן שיאפשר לוועדה מקומית לתכנון ולבנייה לאשר הקמת תחנת דלק גם באזורים שתוכנית המתאר ייעדה לשימושים אחרים[24]. נכון ל-2023 פועלות בישראל 1265 תחנות דלק[25].

לפי חוק הביטוח הלאומי עבודה בתחנת דלק כמתדלק מוכרת כעבודה מועדפת, המזכה חיילים משוחררים העובדים בה שישה חודשים במענק חד-פעמי. בשנת 2014 הודיע שר הרווחה, מאיר כהן, כי בכוונתו לבטל תחום זה[26]).

הרפורמה בשוק הדלק

בשנת 1984 מונה משה שחל לשר האנרגיה והתשתית, שיזם את הרפורמה במשק הדלק[27], שמטרתה הייתה הגדלת התחרות והורדת מחירי הדלק בישראל[28]. הרפורמה במשק הדלק, עשתה אותו ריכוזי פחות, ואיפשרה לראשונה תחרות בין חברות הדלק. בין השאר כללה רפורמה זו הסרת המכסות אשר חילקו את השוק בין חברות הדלק הגדולות, צמצום הפיקוח על המחירים, ואיפשרה כניסת מתחרות נוספות לשוק הדלק[29]. יישום הרפורמה נמשך שנים רבות, עקב מאבקם של חברות הדלק הקימות נגדה והקשיים בהקמת תחנות דלק חדשות[30]. החברה הראשונה שהוקמה בעקבות הרפורמה הייתה חברת "דור אנרגיה", שהוקמה ב-1988. דור אנרגיה הוקמה על ידי חברת דנקנר השקעות, כחברת בת של דור כימיקלים[31]. החברה החלה את פעילותה בשנת 1989[32], ובאוגוסט 1990 החלה להפעיל את תחנת הדלק הראשונה שלה, "דן בני־ברק", במקומה של חברת פז[33][34]. ב-1990 הוקמה "אלון חברת הדלק לישראל" על ידי התנועה הקיבוצית על מנת לייעל את אספקת הדלק ולהוזיל את עלותו לקיבוצים, אחר כך החלה להפעיל תחנות דלק לציבור הרחב, וב-1999 רכשה את השליטה ב"דור אנרגיה"[35]. ב-1990 הוקמה גם "גל חברה לדלק"[36], שתחילה עסקה בשיווק דלק לשוק המוסדי, לתעשייה ומשרדי הממשלה[37]. בשנת 1992 החלה גם להקים תחנות דלק משלה תחת המותג "גל"[38]. שנתיים אחר כך רכש את החברה איש העסקים יצחק תשובה, שאיחד אותה עם חברה דלק שהקים בשם "שוהם" לחברת "גל-שוהם"[39]. ב-1998 רכש את גם את "דלק" חברת הדלק הישראלית, ומיזג את "גל-שוהם" לתוכה[40].

למרות הרפורמה, עד סוף שנות ה-90, שלוש חברות הדלק הוותיקות (פז, דלק וסונול), עדיין שלטו על השיווק בלמעלה מ-90% מתחנות הדלק. עם זאת צרכנים גדולים של דלק, דוגמת חברת החשמל נהנו מהוזלה במחיר[41]. זאת עקב חוזים ארוכי הטווח שהיו נהוגים בין שלוש חברות הדלק לבין בעלי התחנות. גם כאשר הסתיים החוזה יכלו חברות הדלק, עקב מרווח השיווק הגבוה, לתת תנאים מועדפים לתחנות אשר שוחררו מתנאי החוזים הישנים, ולשמר בכך את המחיר המונופוליסטי בכלל התחנות[42][43][44].

בשנות ה-2000

בשנות ה-2000 נמשכו השינויים במשק הדלק בישראל. לראשונה נכנסה האפשרות לבצע תדלוק עצמי. תחילה בעיקר באמצעות התקני תדלוק אוטומטיים - דלקן - לציי רכב וארגונים. אחר כך גם לציבור הרחב באמצעות כרטיסי אשראי, בעיקר בתחנות של דור אנרגיה ואלון[45]. בשנת 2002 משרד התשתיות החליט לכפות את אפשרות התדלוק העצמי בכל התחנות במחיר מוזל, באופן הדרגתי[46]. החל מאפריל 2006, חויבו כל תחנות הדלק לאפשר תדלוק בשירות עצמי שמחירו נמוך ב-11 אגורות לליטר[47][48]. בשנת 2011 הורה משרד האנרגיה על הפחתת מרווח השיווק שגובות חברות הדלק הקמעוניות על כל ליטר בנזין שהן מוכרות בתחנות[49][50]. בתחילת 2018, נכנסה לתוקפה רפורמת הדלקן האוניברסלי. במסגרת הרפורמה, חברות הדלק התקינו מכשירי תדלוק אוטומטיים אחידים, שמאפשרים לנהגים לתדלק את רכבם ללא צורך בתשלום במעמד התדלוק, בכל תחנת דלק שיבחרו. עד אז כל חברת דלק הקימה ותפעלה התקן מיוחד משלה, ששירת את לקוחותיה בלבד[51].

מפעילות

תחנה של חברת "דור אלון" בכניסה ליישוב יסודות
תחנה של חברת "סונול" בשם "בדרך יריחו" בכניסה לכפר אדומים. ניתן לראות את רשת חנויות הנוחות של סונול – So good
תחנת פז ביבנה

חברות דלק בישראל שמפעילות רשתות של תחנות תדלוק:

תחנות דלק פיראטיות

בעקבות הרפורמה בשוק הדלק, החלה תופעה רחבה של "תחנות פיראטיות" - תחנות הפועלות ללא רישיון עסק וזיכיון. לעיתים מדובר באתר מסודר עם משאבות ולעיתים התחנה היא למעשה מכלית דלק. זאת מאחר שהחלו לפעול ספקים סיטונאים רבים, זמינות הדלק בשוק עלתה, ול"תחנות פיראטיות" היה קל לקבל אספקה[56].

המחיר בתחנות אלו נמוך מהמחיר בשוק משלוש סיבות אפשריות:

  • התחנה הפיראטית לא משלמת מס.
  • התחנה אינה נדרשת לבנות תחנת תדלוק בעלות גבוהה, העומדת בכל תקני הבטיחות ואיכות הסביבה.
  • אין פיקוח על איכות הדלק.

בדצמבר 2004, אישרה הכנסת הצעת חוק האוסרת מכירת דלק לתחנות דלק פיראטיות. החוק שהתקבל קובע עונש של 6 חודשי מאסר וקנס שיוטלו על מי שימכור דלק לתחנת תדלוק שאינה כלולה ברשימה הרשמית של משרד התשתיות[57]. מינהל הדלק והגז במשרד האנרגיה מופקד על אכיפת החוק[58].

סוגי מוצרי דלק

בישראל נמכרו בתחנות הדלק ב-2009 סוגי הדלק הבאים:

הערה:

  • במהלך 2009 הופסק שיווק בנזין אוקטן 96 עם עופרת.

בעולם נמכרים סוגי דלק נוספים כגון אתנול טהור בברזיל. בארצות הברית נמכרות בחלק מתחנות הדלק תערובות אתנול-בנזין בעלות שיעור אתנול של 10-85% הנקראות E10-E85 בהתאמה.

שירותים נלווים

לתחנות דלק נלווים לעיתים קרובות נקודות שיווק תוספות ואביזרים לרכב, מוסכים, פנצ'ריות, שרותי רחיצת מכוניות, מתחמי השכרות רכב וגם מזנונים קטנים.

בתחילת שנות האלפיים נוספו חנויות נוחות כגון מנטה (דלק), Yellow (פז), אלונית (דור אלון), Sogood (סונול), ו-Ten+ (טן).

מחירי הדלק

מחירי הדלק מסוג בנזין אוקטן 95 נקבעים על ידי מינהל הדלק אשר כפוף למשרד האנרגיה והמים. בחלק מהאזורים בארץ קיימת תחרות על מחירי דלק זה, והמחירים בתחנות נמוכים מהתעריף המרבי לפי החוק. מחירי בנזין אוקטן 98 והסולר אינם נתונים לפיקוח של מינהל הדלק.

ברבות מתחנות הדלק משלמים בשעות הלילה עמלת שרות לילה ששיעורה משתנה מתחנה לתחנה. נכון לעשור השלישי של המאה ה-21 מחויבות תחנות הדלק להתקין משאבות הפועלות בשירות עצמי בהן נמכר הדלק במחיר מוזל (20 אגורות הנחה לליטר) וללא עמלת שרות לילה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחנות דלק בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מכתבים מיפו, החרות, 19 בדצמבר 1913
  2. ^ ריב איתני הנפט והדו בעפולה, דבר, 1 ביולי 1928
    וואקום אויל בעפולה, דואר היום, 3 ביוני 1930
  3. ^ חברות הנפט עטות על חיפה, דבר, 5 בנובמבר 1928
    תיקון טעות, דואר היום, 19 במרץ 1929
  4. ^ סניף לוואקום אויל בתל אביב, דואר היום, 1 באוקטובר 1929
  5. ^ חברת נפט לא"י, הארץ, 4 ביולי 1922
  6. ^ תעודה - חברת נפט אסיתית (במצרים) בע"מ, דואר היום, 22 בנובמבר 1923
  7. ^ ביפו ותל אביב - דליקה בים, הארץ, 29 בינואר 1926
  8. ^ סופרנו בחיפה, לפעולותיה של "קאוקאזיאן אויל קומפאנו", הארץ, 21 באוקטובר 1927
  9. ^ חיפה מרכז לנפט, הארץ, 5 בנובמבר 1928
  10. ^ מארץ ישראל - לקראת עתידה של חיפה, העולם, 16 בספטמבר 1930
  11. ^ צנורות נפט בים חיפה, דבר, 25 באוגוסט 1930
  12. ^ תיקון מועיל, דואר היום, 29 ביוני 1932
  13. ^ הנהגים לפני שביתה, דבר, 11 במרץ 1931
  14. ^ בחברת סאקוני ואקום, דואר היום, 13 בנובמבר 1932
  15. ^ בירושלים - תחנות למילוי בנזין, הארץ, 13 בדצמבר 1932
    חברות נפט בונות תחנות בעפולה, הארץ, 3 ביוני 1930
  16. ^ Increase of Benzine and Kerosene prices, פלסטיין פוסט, 17 בדצמבר 1935
  17. ^ Energy Law in Israel, page 43
  18. ^ ישראל מוחה על החלטת חברות הנפט, הבוקר, 24 ביולי 1957
  19. ^ חברת <<של>> מכרה את מתקניה בישראל, הארץ, 18 באוקטובר 1957
  20. ^ חברת "פז" רכשה את נכסי "של", דבר, 2 באפריל 1958
  21. ^ פרדר; הפסקת פעולות "של" בארץ- לא מטעמים כלכליים, דבר, 4 באפריל 1958
  22. ^ משתפרים שרותי תחנות הדלק, הארץ, 13 ביולי 1955
  23. ^ ר.ב.ש. "תחנות הדלק מפסידות", "הארץ", 15.6.1960
  24. ^ עע"ם 1446/06 הועדה המחוזית לתכנון ולבניה,מרכז נ' השתתפויות הנכסים בישראל, סעיף 15
  25. ^ מאגר תחנות הדלק, באתר מאגר המידע הממשלתי, (מעודכן ל-15 באוגוסט 2022)
  26. ^ אתר למנויים בלבד ירדן גזית, עבודה מועדפת, חיילים מקופחים, באתר TheMarker‏, 3 בפברואר 2014
  27. ^ עת"י"ם, השר שחל: הרפורמה במשק הדלק תופעל גם ללא הסכמת החברות לפשרה שהוצע ע"י משרד האנרגיה, מעריב, 1 ביוני 1988
    עודד שורר, שחל: ההסכם על הרפורמה במשק הדלק יחתם כנראה מחר, מעריב, 26 במאי 1988
  28. ^ משה שחל, ‏הדו"ח שיחסל את הרפורמה בדלק, באתר גלובס, 25 בנובמבר 1996
  29. ^ עודד שורר, משרד האנרגיה העניק רשיונות לשלוש חברות דלק חדשות, מעריב, 20 ביוני 1989
  30. ^ יוחאי רפאלי, חברות הדלק נאבקות נגד היתר שיווק בנזין לחברת הדלק החדשה - גל, מעריב, 28 באוגוסט 1990
  31. ^ עודד שורר, דור כימיקלים רוצה להקים חברת דלק רביעית, מעריב, 8 ביוני 1988
  32. ^ מיכל הולצמן, חברת דור אנרגיה הצטרפה מהבוקר רשמית לענף הדלק, מעריב, 14 באוגוסט 1989
  33. ^ יוחאי רפאלי, איה אורן, דור אנרגיה תפעיל את תחנת "דן בני־ברק" במקומה של חברת פז, מעריב, 2 באוגוסט 1990
  34. ^ גילי דינשטיין-ישפה, תחנה מדור חדש, מעריב, 6 בנובמבר 1990
  35. ^ דוד חיון, ‏סופית: אלון רכשה e ממניות דור אנרגיה ב-66.8 מיליון ד' עם אופציה לרכישת דור גז, באתר גלובס, 8 באוגוסט 1999
  36. ^ שוקי לבנון, גל לבג״צ: משרד האנרגיה מתערב בציניות במאבק מסחרי, חדשות, 26 בנובמבר 1990
  37. ^ גבי בשן, גל דלק – ספק מאושר של דלק וגז למערכת הביטחון, חדשות, 13 בפברואר 1991
    מירב ארלוזורוב, גל תשווק בנזין בשטחים, חדשות, 18 בדצמבר 1990
  38. ^ נווית זומר, אדשה רכשה 50% ממניות חברת גל, חדשות, 2 בינואר 1992
  39. ^ מאת שלמה פרידמן, ‏גל-שוהם: תשובה מסתפק, בינתיים, בהנפקת אג"ח בלבד, באתר גלובס, 20 באוגוסט 1997
  40. ^ שלמה פרידמן, ‏גל-שוהם תהפוך לחברת הדלק השנייה בגודלה בישראל; ספק אם בעלי האג"ח שלה יאהבו זאת, באתר גלובס, 6 באוגוסט 1998
    מסתמנת הסכמה בין תשובה לבעלי האג"ח של גל-שוהם על רכישת אחזקות תשלוז בדלק, באתר גלובס, 16 בספטמבר 1998
  41. ^ דוד חיון, ‏הרפורמה הצליחה, אבל המחירים לא ירדו, באתר גלובס, 18 באוקטובר 2000
  42. ^ צבי אקשטיין ומנחם פרלמן, ‏תחרות תקועה בדלק, באתר גלובס, 26 במרץ 1998
  43. ^ דוד חיון, ‏כאילו רפורמה בדלק, באתר גלובס, 12 ביולי 1998
  44. ^ עמירם כהן, מנכ"ל דלק: החברות מפסידות מהתדלוק העצמי; מעריך כי בעתיד חלק ניכר מתחנות הדלק בישראל יופעלו ללא מתדלקים, באתר TheMarker‏, 8 ביולי 2004
  45. ^ דפנה צוקר, ‏ישראכרט מציעה תדלוק עצמי בתחנות דלק בכרטיס אשראי, באתר גלובס, 24 בדצמבר 2003
  46. ^ דוד חיון, ‏משרד התשתיות יכלול שירות תדלוק עצמי במכרזי התדלוק, באתר גלובס, 3 ביוני 2002
  47. ^ גל ניסים, ‏מאפריל: תדלוק בשירות עצמי בהנחה של 11 אגורות לליטר, באתר גלובס, 19 במרץ 2006
  48. ^ שרון קדמי, יו"ר המכון לנפט ואנרגיה: מהפכת התדלוק העצמי תוזיל הבנזין ותגדיל התחרות; ההסתדרות: אלפי עובדים יפוטרו, באתר TheMarker‏, 3 באפריל 2006
    חיים ביאור,שרון קדמי, ההסתדרות נגד התדלוק העצמי: יגרום לפיטורי אלפי עובדים, באתר הארץ, 4 באפריל 2006
  49. ^ אבי בר-אלי, שוק הדלק אחרי הרפורמה של משרד התשתיות: המחיר יוזל - אך גם התחרות תפחת, באתר TheMarker‏, 11 באוגוסט 2011
  50. ^ אבי בר-אלי, למרות מסע הלחצים: מרווח השיווק שגובות חברות הדלק ייחתך ב-25%, באתר TheMarker‏, 31 באוגוסט 2011
  51. ^ אתר למנויים בלבד הדר קנה, מהפכת הדלקנים יוצאת לדרך: איך תוכלו ליהנות מההנחות והאם מחיר הדלק יירד?, באתר TheMarker‏, 2 בינואר 2018
  52. ^ בן-ציון ציטרין, הרשות הפלשתינית: פדסקו גבה תשלומי יתר מתחנות דלק בשטחים, באתר TheMarker‏, 5 בפברואר 2002
  53. ^ אתר למנויים בלבד שלי אפלברג, היעד של לידר שוקי הון למניית דור אלון - 95 שקל, באתר TheMarker‏, 9 בדצמבר 2019
  54. ^ רון שטיינבלט, ‏מנכ"ל חברת הדלק טן: "אנחנו הרמי לוי של שוק הדלק", באתר גלובס, 15 ביולי 2010
  55. ^ הדס מגן, ‏עובדיה קוקו: "אני רוצה לעשות לדלק את מה שרמי לוי עשה למזון", באתר גלובס, 11 במאי 2013
  56. ^ צבי זרחיה, הצעת חוק: שנתיים מאסר וקנס של כחצי מיליון שקל למי שימכור דלק לתחנות פיראטיות, באתר TheMarker‏, 15 בנובמבר 2004
  57. ^ שרון קדמי, הכנסת אישרה הצעת חוק האוסרת מכירת דלק לתחנות דלק פיראטיות, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2004
  58. ^ שרון קדמי, משרד התשתיות הטיל קנסות בסך כולל של כ-160 אלף שקל על ארבע חברות אשר סיפקו דלקים לתחנות בלתי חוקיות, באתר TheMarker‏, 10 בספטמבר 2006
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38253708תחנות דלק בישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=תחנות_דלק_בישראל&oldid=2532983"