אלעד ישראל מגורים
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | חברה פרטית |
| מייסדים | משפחת דנקנר |
| תקופת הפעילות | 1968–הווה (כ־56 שנים) |
| משרד ראשי | תל אביב |
| מוצרים עיקריים | נדל"ן |
| הכנסות | 290 מיליון שקל (2009) |
| https://www.eladisrael.com | |
אלעד ישראל מגורים היא חברת השקעות בישראל, אשר נוסדה בשם דנקנר השקעות בע"מ בשנת 1968, על ידי משפחת דנקנר. תחומי הפעילות העיקריים בהם עסקה כללו: ייזום ופיתוח נדל"ן; תקשורת וטלוויזיה בכבלים; בנקאות; פטרוכימיה ופלסטיקה; ייצור מלח.[1] בתחילת המאה ה-21 נמכרו רוב החזקות החברה, למעט פעילות הנדל"ן. ב-2004 נמכרה דנקנר השקעות לחברת דלק נדל"ן מקבוצת דלק של יצחק תשובה, ובשנת 2010 קיבלה את שמה הנוכחי.[2]
היסטוריה
משה דנקנר (נולד ב-1898 בראשון לציון), היה מראשוני תעשיית היהלומים בארץ ישראל, כאשר במהלך מלחמת העולם השנייה פתח, יחד עם אחיו עובד בן עמי, בית חרושת לליטוש יהלומים בנתניה בשם "אלמז'", בו העסיק כ-100 פועלים. משה דנקנר היה בין הראשונים[דרוש מקור] שקיבלו סייט ישירות מסינדיקט היהלומים דה בירס בלונדון, בזכות הקשרים שפיתחו הוא ואחיו עם הארי אופנהיימר בעליו של התאגיד.[3]
למשה דנקנר, היו 11 ילדים – שישה מאשתו הראשונה רחל, וחמישה מאשתו השנייה, אינס. ילדיה של אינס ירשו את עסקי היהלומים של אביהם, בעוד ילדיה של רחל ירשו את הקרקעות ושאר הנכסים שהיו בבעלותו. נכסים אלו היוו בסיס להקמת 'קבוצת דנקנר' ב-1957 כאשר רכשו ממדינת ישראל את מפעל תעשיות מלח לישראל בעתלית. בשנת 1968 הוקמה רשמית דנקנר השקעות בע"מ, כחברת השקעות והחזקות של המשפחה, וב-1982 הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב.
ששת בני המשפחה: שמואל דנקנר, אברהם דנקנר, יצחק דנקנר, דוד דנקנר, לאה דנקנר, יונה ג'יניאו (דנקנר). חילקו ביניהם במשך שנים רבות את ניהול הנכסים. החלוקה הייתה מבוססת על הסכמה, לפיה הבעלות התחלקה באופן שווה אך הניהול התחלק בין שלושה מששת האחים. אברהם, האח הבכור, קיבל את האחריות על מפעל המלח, דוד על תעשיות הכימיה של הקבוצה, ושמואל על עסקי הנדל"ן, התקשורת והאנרגיה[4][5].
במהלך שנות השמונים והתשעים, היה שמואל דנקנר הדמות הדמיננטית בעסקי המשפחה, הוא שימש כיושב ראש "דנקנר השקעות"[6], והוביל אותה להשקעות בעסקי תקשורת (חברת הכבלים מת"ב[7], פרטנר תקשורת וחברת התקשורת הפולנית נטייה[8]). פיתוח והרחבה של עסקי דור כימיקלים והקמת חברת הדלק דור אנרגיה[9][10]. כמו כן הייתה החברה מעורבת בבניית אלפי דירות, שכונות מגורים, מגדלי יוקרה ומרכזים מסחריים והייתה בעלות צבר קרקעות ונכסים מהגדולים בישראל.
עסקת קרקעות תעשיות מלח לישראל
בשנת 1996 קידם שמואל דנקנר תוכנית להפשרת קרקעות של תעשיות מלח בעתלית ובאילת, לטובת קליטת עלייה מחבר העמים. העסקה הצריכה שינוי ייעוד הקרקעות, שכן בחוזי החכירה מן המדינה הם נחכרו לצורך הקמת בריכות לאידוי מלח בלבד ולא כקרקעות לבנייה למגורים. בשנת 1996 חתם מינהל מקרקעי ישראל על "הסדר עקרונות" עם "תעשיות מלח", שאפשר את שינוי ייעוד הקרקעות. ההסכם קבע כי תמורת פינוי שטח בריכות האידוי תקבל "תעשיות מלח" שטח חלופי, חמישים אחוז מזכויות הבנייה בשטח בעתלית (בהיקף של 1,300 דונם) ושלושים אחוז מזכויות הבנייה בשטח באילת (905 דונם). שווי הדירות נאמד באותה תקופה ב־150 מיליון דולר, ומינהל מקרקעי ישראל הסביר את העסקה בצורך דחוף לבנייה למגורים.
ביקורות של גורמים רבים על העסקה הגיעה בשיאה לדו"ח מבקר המדינה ב־2000, שקבע כי היא אינה כשרה. מבקר המדינה ציין אז כי:
מתן קרקע חלופית לחברות המלח שלא לפי בניגוד לכללי המינהל: בהסדר ניתנו לחברות המלח זכויות במקרקעין החורגות בשיעורן ובהיקפן מהנהוג במינהל בעסקאות אחרות, הנעשות עקב שינוי ייעודן של קרקעות – עירוניות או חקלאיות. לפי הנהוג במינהל בעסקאות אחרות, אין החוכר הנהנה משינוי ייעוד (של קרקע חקלאית או עירונית), אינו זכאי לקבל קרקע חלופית תמורת הקרקע שייעודה שונה. לעומת זאת, בהסדר העקרונות נקבע, כי המינהל יעמיד לרשות חברות המלח קרקעות חלופיות להקמת מפעלי מלח. בכך איפשר המינהל לחברות ליהנות הן מזכויות בגין שינוי ייעוד והן מקרקע חלופית.
בשנת 2003 עתרה החברה להגנת הטבע נגד העסקה וטענה כי אהוד אולמרט, אז שר התעשייה והמסחר ויו"ר מינהל מקרקעי ישראל, סייע לדנקנרים בעסקה. ב־2006, בהיותו שר האוצר, חתם אהוד אולמרט על התוכנית בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז. אולמרט צוטט אז כי לא שם לב להנחיה ובסופו של דבר חזר בו אך לא ביטל את שינוי הייעוד. ב־2008 נפתח שוב הדיון הציבורי בעסקה לאחר חשיפת חוות דעת משפטית מ־2003 נגד החלטת המינהל שקבעה כי הדנקנרים קיבלו מתנה של עשרות מיליוני שקלים מהמדינה.
באפריל 2010 נעצר דני דנקנר, בנו של אברהם דנקנר, על ידי המשטרה בחשד לעבירות של מתן שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, הלבנת הון ועבירות מס עקב עסקת קרקעות תעשיות מלח.[11]
רכישת מניות בנק הפועלים
בשנת 1997 יזם נוחי דנקנר יחד עם בן דודו דני דנקנר עסקה, בניגוד לדעתו של דודו שמואל דנקנר, שבה רכשה תעשיות מלח 11.6% ממניות בנק הפועלים תמורת 358 מיליון דולר (1.4 מיליארד שקל), ההשקעה מומנה במלואה בהלוואה שתעשיות מלח קיבלה מבנק לאומי על ידי שעבוד הקרקעות של תעשיות מלח כבטוחה להלוואה. בנק לאומי העריך את שווי הקרקעות ב־200 מיליון דולר על סמך ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל המקנה לתעשיות מלח זכויות בנייה נרחבות על הקרקעות.
הפרדת עסקי המשפחה
בתום שנתיים של מתיחות בין נוחי דנקנר לבין שמואל דנקנר, שהיה עד אז הדמות המוכרת והמובילה במשפחה, הוחלט על פילוג במשפחה, ושמואל דנקנר ובני משפחה אחרים רכשו את המניות של נוחי דנקנר, של אביו יצחק דנקנר ושל משפחת גילינסקי בחברת דנקנר השקעות תמורת 100 מיליון דולר.[12]
דנקנר השקעות החזיקה אז במניות של חברת הכבלים מת"ב ובחברת התקשורת הפולנית נטייה, שנסחרו אז בשיאה של בועת התקשורת והיי-טק במחירים גבוהים. פקיעת בועת ההיי-טק ופרוץ האינתיפאדה השנייה גרמו לקריסה במניות בנק הפועלים ודנקנר השקעות, והגבילו את יכולתם לחלק דיבידנדים שיסייעו לבני דנקנר לעמוד בתשלומי הריבית והקרן לבנק לאומי.
עסקת אלרן
בני משפחת דנקנר נתקעו עם מניות שמחירן ירד בחדות ועם הלוואות יקרות שמימנו אותן, והקדישו את המחצית הראשונה של שנות ה-2000 לניסיונות לחלץ את עצמם מהנטל של הלוואה זו. אחד הבולטים שבהם היה הניסיון לרקוח עסקה שכחלק ממנה תרכוש אלרן השקעות הציבורית שבשליטתם את החזקותיהם הפרטיות בשלוש חברות: דנקנר השקעות, דור כימיקלים ותעשיות מלח תמורת 216 מיליון דולר, כך שבני המשפחה יוכלו לפרוע את ההלוואות שלקחו מבנק לאומי מבלי לאבד שליטה בחברות.[13]
מכירת השליטה ליצחק תשובה
כישלון עסקת אלרן גרם לבני המשפחה למכור את השליטה בדנקנר השקעות ביוני 2004, בעיצומו של המיתון בענף הנדל"ן, תמורת 58 מיליון דולר לדלק נדל"ן של יצחק תשובה.[14][15]. בינואר 2007 נאלצה המשפחה למכור את השליטה בתעשיות מלח לשרי אריסון תמורת 886 מיליון שקל, והעניקה לה בכך את השליטה הבלעדית בבנק הפועלים.[16]. במרץ 2008 הודיעה חברת דלק נדל"ן כי דנקנר השקעות תמוזג לתוך חברת קרדן נדל"ן[17], אך בדצמבר 2008 הודיעה שהסכם מבוטל[18].
בשנת 2010 שונה שמה של דנקנר השקעות ל"אלעד ישראל מגורים".
מכירת השליטה לקרן JTLV2
בתחילת 2020 ביקשה "אלעד ישראל מגורים" לגייס 100 מיליון שקל באיגֶרֶות חוב[19]. אך בעקבות מירידה מהירה במחירי האנרגיה שנלוותה למגפת הקורונה, נקלה תשובה למשבר כלכלי ונאלץ למכור 75% ממניות החברה לקרן JTLV2 לפי שווי של 275 מיליון שקל[20].
חברות שבהן החזיקה דנקנר השקעות
- תעשיות מלח לישראל
- בנק הפועלים (11.6%)
- חברת הטלוויזיה בכבלים מת"ב
- פרטנר תקשורת (4%)
- דור כימיקלים
- דור אנרגיה
קישורים חיצוניים
- שי שלו וגיא הדס, תשובה עקף את גמול: דלק נדל"ן רוכשת את דנקנר השקעות תמורת 58.5 מיליון ד', באתר גלובס, 31 במאי 2004
הערות שוליים
- ^ דנקנר השקעות בע"מ, News1 מחלקה ראשונה
- ^ מיתוג מחדש: דנקנר השקעות שינתה את שמה לאלעד ישראל מגורים, באתר TheMarker, 15 ביוני 2010
- ^ התאחדות תעשייני היהלומים, יקירי תעשייה 1994, משה דנקנר
- ^ אמיר אייזנברג, הדנקנרים: השבט מתפצל, באתר גלובס, 8 בספטמבר 1998
- ^
עופר אדרת, הצלע הפחות מוכרת במשפחת דנקנר, באתר הארץ, 5 ביולי 2014
- ^ יואב יצחק, יו"ר חברת דנקנר השקעות קיבל 5,871 דולר לחודש, מעריב, 25 ביולי 1988
- ^ עופר פטאסבורג, הזכיונות יישארו על הנייר אם לא תשליט חוק כנגד התחנות הפיראטיות, מעריב, 3 באוגוסט 1988
- ^ עמי גינזבורג, החברה הפולנית של דנקנר גייסה יותר מחצי מיליארד דולר באג"ח, באתר גלובס, 5 בנובמבר 1997
חברת נטיה, שבשליטת דנקנר, מתחרה ב-5 מכרזי תקשורת בפולין, באתר גלובס, 24 בדצמבר 1997 - ^ עודד שורר, דור כימיקלים רוצה להקים חברת דלק רביעית, מעריב, 8 ביוני 1988
- ^ מיכל הולצמן, חברת דור אנרגיה הצטרפה מהבוקר רשמית לענף הדלק, מעריב, 14 באוגוסט 1989
- ^ על מעצרו של דנקנר בדה מרקר
- ^ שלומית לן, השושלות - דנקנר ורקנאטי, גלובס, 2.10.05.
- ^ רותם שטרקמן, מי הם הדנקנרים, מהי עסקת אלרן ולמה היא כל כך מעניינת?, באתר הארץ, 3 במרץ 2004
- ^ אילן מוסנאים, יצחק תשובה מכר למשפחת דנקנר מניות דנקנר השקעות ב-14 מ' ש' בשווי גבוה ב-120% מזה בו רכש את השליטה בחברה, באתר הארץ, 22 ביוני 2004
- ^ הארץ, דלק נדל"ן רוכשת את דנקנר השקעות, נהפכת לאחת החברות הגדולות במשק - ונשארת בחו"ל, באתר TheMarker, 5 בספטמבר 2004
- ^ יורם גביזון, נפילתה של משפחת דנקנר, באתר TheMarker, 11 במאי 2009
- ^ הארץ, דנקנר השקעות מוזגה לתוך קרדן נדל"ן, באתר TheMarker, 26 במרץ 2008
- ^ יעל גרונטמן ואריאל רוזנברג, אי עמידה במגבלת לווה בודד הובילה לביטול הסכם המיזוג בין קרדן נדל"ן לדלק נדל"ן, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2008
- ^ קובי ישעיהו, עוד הנפקת נדל"ן של תשובה: אלעד מגורים החדשה תנסה לגייס 100 מיליון שקל באג"ח, באתר גלובס, 27 בפברואר 2020
- ^ מיכאל רוכוורגר, מסע המימושים של תשובה: מוכר את אלעד מגורים לקרן JTLV2 לפי שווי של 275 מיליון שקל, באתר TheMarker, 1 במאי 2020
29024265אלעד ישראל מגורים