תוכנית חילופי השטחים
תכנית חילופי השטחים, היא תכנית חילופי שטחים שהוצגה לראשונה על ידי אביגדור ליברמן במאי 2004 בעת שהיה שר התחבורה, כאחד המרכיבים במסגרת תכניתו הכוללת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
עיקרה של התכנית הוא סיפוח גושי התנחלויות לישראל ובמקביל העברת שטחים ישראליים באזור "המשולש" המאוכלסים בערבים, במוסלמים ובדוברי ערבית לידי המדינה הפלסטינית לכשתוקם וגם למדינות ערביות שכנות אחרות. לפי התכנית, ערביי ישראל אשר מתגוררים כיום באזור זה, יאבדו את אזרחותם הישראלית אך יקבלו פיצויים אחרים ממדינת ישראל, אלא אם כן הם יבחרו להגר לישראל בגבולותיה החדשים ולהישבע אמונים למדינת ישראל.
עד כה לא פורסמה תכנית מפורטת, גם לא תואר התהליך המשפטי, החברתי והאופרטיבי למימושה של ההצעה. כמו כן, קיימת גם אי בהירות בנוגע לאופן מימושו של המהלך - האם יהיה חלק מהסכם או מהלך חד-צדדי, האם יותנה בהסכמת האזרחים או יתממש גם בלעדיה.
בעד ונגד התכנית
תומכי התכנית טוענים כי היתרון הטמון בפתרון מסוג זה הוא צמצום האיום הדמוגרפי בקרב אוכלוסייה, אשר לטענתם, נאמנותם למדינה מוטלת בספק ומסכנת את צביונה היהודי של מדינת ישראל בעתיד.
מנגד, תכנית חילופי השטחים עוררה מחלוקת רבה וזכתה להתנגדות מצד ערביי ישראל ומצד חוגי השמאל בישראל. מתנגדי התכנית טוענים כי תכנית חילופי השטחים איננה דמוקרטית, גזענית ושתכליתה העיקרית היא דה-לגיטימציה של הימצאות ערביי ישראל במדינת ישראל. סקרים שנערכו הראו שמרבית ערביי ישראל אינם מעוניינים לעבור לגדה המערבית או לעזה, אם תקום מדינה פלסטינית בשטחים הללו.[1]
על פי מחקר משנת 2006 אותו ערכו שאול אריאלי, דובי שורץ והדס תגרי ממכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, הצעת ליברמן להעביר לצד הפלסטיני את יישובי ואדי ערה והמשולש, יכולה להעביר לכל היותר כ-148,000 איש לצד הפלסטיני. כמות אוכלוסייה אשר שווה בגודלה בערך לעשירית ממספר ערביי ישראל, ולחצי ממספר התושבים של מזרח ירושלים.[2][3]
מתנגדי התכנית[דרושה הבהרה] טוענים שדבר כזה אינו מעשי, כי תושבי אזור "המשולש" יכולים לעבור למקום אחר בישראל ושדבר כזה עלול יכול להביא לתביעה פלסטינית לאזורים בגליל שאינם שונים דמוגרפית מאזור המשולש.[דרוש מקור]
חוקיות
משפטנים שונים ציינו כי שלילת האזרחות הישראלית של חלק מערביי ישראל במסגרת חילופי אוכלוסייה וחילופי שטחים עם הרשות הפלסטינית יהיו בלתי חוקיים תחת החוק הישראלי ותחת החוק הבינלאומי. הם ציינו כי ישראל יכולה להחליט כי אזור "המשולש", אשר מאוכלס בעיקר על ידי ערביי ישראל, לא יהיה יותר חלק מישראל אבל לא ניתן יהיה לבטל את אזרחותם הישראלית של האנשים אשר גרים שם.[4]
תכניות אחרות לחילופי שטחים מול הפלסטינים
מלבד תכניתו של אביגדור ליברמן, הועלו גרסאות אחרות לרעיון חילופי שטחים בין ישראל לרשות הפלסטינית:
- "תיקוני גבול קלים" בהסדר מוצע : בתכניות השונות להסדר בין ישראל למדינה פלסטינית המבוססות על גבולות 1967 (הקו הירוק). מדובר בתיקוני גבול קלים. אם מקבלים את העיקרון של גבולות 1967, מהווים התיקונים המוצעים חילופי שטחים, שכן מדובר בהעברת שטחים בין מדינת ישראל (שהונח שהטריטוריה המקורית שלה היא בגבולות 67) ובין המדינה הפלסטינית.
במסגרת השיחות המדיניות בין ישראל והפלסטינים בתקופת ממשלת אהוד ברק, הסכימו הפלסטינים להכללת גושי התיישבות ישראליים מסוימים שמעבר לקו הירוק בתחומי ישראל, אך התנו זאת במסירת שטחים שבתוך הקו הירוק לידי פלסטין, בעיקר במערב הנגב ובחבל לכיש.
- תכניתם של עוזי ארד, גדעון ביגר ושמואל בר, לפיה ישראל תפנה חלק מרמת הגולן ותשאיר חלק ממנה בשליטתה, ירדן תעביר לסוריה חבל ארץ בגבול ביניהן, וישראל תעביר לירדן שטח בערבה.
- שליט מצרים א סיסי הציע לאבו מאזן נשיא הרשות הפלסטינית סיפוח חלק משטח חצי האי סיני לשם הגדלת המדינה הפלסטינית תמורת חילופי שטחים מול מדינת ישראל.
קישורים חיצוניים
- בן כספית, תוכנית החלוקה של ליברמן, באתר nrg, 1 בנובמבר 2004
- ליברמן קורא ל"התנתקות מאום אל-פחם" פורסם ב-15 ביוני 2005 ב-וואלה!חדשות
- Lieberman's land swap plan illegal פורסם ב-26 במרץ 2006 בג'רוזלם פוסט
- ליברמן: פתרון חייב לכלול חילופי שטחים פורסם ב-10 בדצמבר 2006 בחדשות מחלקה ראשונה
- אורי ניר (עיתונאי), אנחנו לא החתולים של היהודים, שאפשר לבוא ולעשות להם קישטה, באתר הארץ, 25 באפריל 2002
הערות שוליים
- ^ Uri Dromi, Israeli Arabs and the vote, NY Times, March 23, 2006
יצחק בן-חורין, סקר: רוב הערבים בישראל לא רוצים לפלסטין, באתר ynet, 9 בדצמבר 2010 - ^ גדי טאוב, תכנית ליברמן - כמה עובדות שכדאי לדעת, 28 באוגוסט 2006
- ^ שאול אריאלי, דובי שורץ והדס תגרי, עוון ואיוולת: על ההצעות להעביר יישובים ערביים מישראל לפלסטין, בהוצאת מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2006
- ^ Lieberman's land swap plan illegal
