תהום צ'לנג'ר
תהום צ'לנג'ר (באנגלית: Challenger Deep) היא הנקודה הימית הידועה הנמוכה ביותר בעולם, עומקה נע מ-10,898 עד 10,916 מטרים מתחת לגובה פני הים. נתונים אלה הגיעו מצוללות מאוישות שצללו לתחתיתה, וגם מסריקות סונר שונות. התהום נמצאת באוקיינוס השקט, בדרום שקע מריאנה שבקרבת איי מריאנה. התהום צרה ועמוקה מאוד, רוחבה כ-1.6 קילומטרים ועומקה כ-11 קילומטרים, ממוקמת באזור ההאדלי של שקע מריאנה. הקרקע הקרובה ביותר לתהום הוא האי יאפ המרוחק ממנה 287 קילומטרים לכיוון דרום-מערב ו-304 קילומטרים צפון-מזרחית לתהום נמצא האי גואם[1].
התהום נקראת על שם משלחת צ'לנג'ר, משלחת של הצי המלכותי הבריטי שניסתה לאמוד את עומקה בשנים 1872–1876. על פי מדידות עדכניות יותר שמתבצעות מעל התהום באמצעות כלים משוכללים, ייתכן כי התהום עמוקה אף יותר. ממדידת סונר שנערכה ביוני 2009, עלה כי העומק המרבי של התהום הוא 10,971 מטרים. באוקטובר 2010 המרכז למיפוי חופים ואוקיינוסים (אנ') של ארצות הברית סקר את התהום, ולפי מכשירי המדידה שברשותו עומק התהום בשיאו הוא 10,984 מטרים, כלומר מטרים ספורים מעומק של 11 קילומטרים מתחת לפני הים[2].
צלילות מחקר
במשך שנים, עשרות מדענים וחוקרים מתחום האוקיינוגרפיה ערכו או היו אמונים על מסעות מחקר לתהום צ'לנג'ר. התהום נמדדה באמצעות רובוטים, צוללות לא מאוישות, מתקני סונר משוכללים ועוד כלי מדידה מתוחכמים נוספים.
ב-23 בינואר 1960 נערכה הצלילה המאוישת הראשונה לתוך התהום. הצלילה נערכה בבתיסקף "טריאסטה" שתוכננה בשווייץ והורכבה באיטליה. בתוכה יישבו המהנדס וחוקר הימים ז'אק פיקאר (שתכנן את הבתיסקף יחד עם אביו, הפיזיקאי אוגוסט פיקאר) ודון וולש (אנ'), קצין מצי ארצות הברית. את תא הלחץ שבו שהו יצר תאגיד טיסנקרופ מאסן. הצלילה נערכה חמש שעות ולאחריה וולש ופיקאר היו לחוקרים הראשונים והאחרונים שהצליחו להגיע לעומק כה רב מתחת לגובה פני הים (הם הגיעו לשיא העומק בתהום. צוללים אחרים פיגרו אחריהם במספר מטרים). הם שהו בקרקעית התהום במשך עשרים דקות, ולאחר מכן החלו בציפה מעלה שנמשכה 3 שעות ורבע. הם "הזדרזו" לעלות מפני שחשדו שיש להם סדק בחלון כתוצאה מהפרשי הטמפרטורות שיצרה הצלילה העמוקה. לפי המדידה שערכו, הם הגיעו לעומק של 10,916 מטרים (עם סטיית תקן של 5 מטרים), אף כלי מאויש לא הגיע לעומק כה רב בים[3].
ב-25 במרץ 2012, צלל ג'יימס קמרון (במאי סרטי "שליחות קטלנית" ו"שובו של הנוסע השמיני") אל התהום בצוללת משוכללת וחדישה בשם "דיפסי צ'לנג'ר" (אנ') . הצלילה החלה בערב, בשעה 19:15 וכעבור שעתיים ו-36 דקות הוא הגיע לתחתית לעומק של 10,898.4 מטרים. קמרון תכנן לשהות בתהום במשך 6 שעות רצופות, אך הוא החל לעלות לאחר שעתיים ו-34 דקות. הסיבה לכך הייתה דליפה של נוזלים הידראוליים מהכלי שטישטשו את שדה הראייה. בשעה שתיים בבוקר של ה-26 במרץ צפה הצוללת מעל פני השטח לאחר ציפה שנערכה כשעה וחצי. במסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחר הצלילה קמרון אמר: "נחתתי על משטח מאוד רך ושטוח כמו ג'לטין. ברגע שנגעתי בקרקע, התחלתי לנסוע למשך מרחק מה...ולבסוף עשיתי את דרכי במעלה מדרון". במשך כל הצלילה קמרון ציין שהוא לא ראה דגים או יצורים חיים שגודלם עולה על אינץ'. "היצורים הימיים היחידים שראיתי היו מיני סרטנאים קטנים"[4].
ב-7 ביוני 2020 הייתה קתרין סאליבן האישה הראשונה שצללה למעמקי התהום. בשנת 1984 הייתה סליבאן האישה הראשונה שביצעה הליכת חלל, לאחר שיצאה אל מחוץ למעבורת החלל צ'לנג'ר. בכך הפכה סליבאן לאדם הראשון שביצע הליכת חלל וגם שהגיע למקום העמוק ביותר בכדור הארץ[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
