פעילות חוץ-רכבית
פעילות חוץ-רכבית (באנגלית: Extra-Vehicular Activity - EVA) היא פעולה הנעשית על ידי טייס חלל מחוץ לכדור הארץ ומחוץ לחללית שלו. המונח משמש בעיקר לתיאור פעילות חוץ-רכבית הנעשית מחוץ לחללית המקיפה את כדור הארץ ("הליכת חלל"), אך משמש גם לתיאור פעילות חוץ-רכבית על פני השטח של הירח ("הליכת ירח").
תוכנית החלל האמריקאית והרוסית מגדירות פעילות חוץ-רכבית בצורה שונה זו מזו, עקב שוני בדגמי החלליות הראשונות. החלליות הרוסיות והסובייטיות כללו תמיד תא אטים לאוויר, ולכן הרוסים מגדירים פעילות חוץ-רכבית כהתרחשות שבה קוסמונאוט נמצא בוואקום. החלליות הראשונות של ארצות הברית לא כללו תא אטים לאוויר אך במקום זאת התאימו את לחץ החללית הכולל. כתוצאה מכך אסטרונאוט אמריקאי לא נחשב כמבצע פעילות חוץ-רכבית עד שלכל הפחות הוציא את ראשו אל מחוץ לחללית.
ישנן פעולות חוץ-רכביות המתבצעות כשהאסטרונאוט אינו מחובר לחללית, ובמקרה זה הוא זקוק למכשירים שיספקו לו כוח הנעה על מנת שיוכל לחזור לחללית, ומאגר מספיק של חמצן. "פעילות חוץ-רכבית טבורית" (umbilical) היא פעילות חוץ-רכבית המתבצעת כשהאסטרונאוט מחובר לחללית ברצועה, אשר מבצעת תפקידים של תמיכה בחיים, כמו אספקת חמצן.
ציוני דרך של פעולות חוץ-רכביות
הפעילות החוץ-רכבית הראשונה נעשתה על ידי הקוסמונאוט הסובייטי אלכסיי ליאונוב ב-18 במרץ 1965 מהחללית ווסחוד 2. האישה הראשונה שעשתה פעולה חוץ-רכבית הייתה הקוסמונאוטית סבטלנה סביצקאיה ב-25 ביולי 1984 כאשר הייתה על תחנת החלל סליוט 7.
הפעילות החוץ-רכבית הראשונה שבוצעה על ידי אסטרונאוט אמריקאי נעשתה ב-3 ביוני 1965 על ידי אד וייט בעת משימת ג'מיני 4. האישה האמריקאית הראשונה שביצעה פעילות חוץ-רכבית היא קתרין ד. סוליבן אשר ריחפה בחלל ב-11 באוקטובר 1984 בעת משימה STS-41-G של מעבורת החלל צ'לנג'ר.
הפעילות החוץ-רכבית הראשונה שבוצעה על ידי אסטרונאוט שאינו אמריקאי ואינו סובייטי בוצעה ב-9 בדצמבר 1988 על ידי ז'אן-לופ קרטיין (Jean-Loup Chrétien) הצרפתי, בעת ששהה 3 שבועות בתחנת החלל מיר.
הפעילות החוץ-רכבית הראשונה שהייתה הליכת ירח ולא הליכת חלל נעשתה על ידי האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג ב-20 ביולי 1969 כאשר נחתת הירח נשר של אפולו 11 נחתה על הירח. יחד עמו היה גם חברו לצוות באז אולדרין, ופעילותם החוץ-רכבית נמשכה שעתיים ו-32 דקות.
האסטרונאוט ברוס מק'קנדלס ביצע ריחוף מחוץ למעבורת החלל ללא כבל מעגן, בזמן משימת מעבורת החלל STS-41-B, בשנת 1984.
מייקל לופז-אלגריה ביצע 10 פעילויות חוץ רכביות ומחזיק בשיא שהות מצטברת חוץ רכבית, שהיא 82 שעות ו-22 דקות. נכון למאי 2017, פגי ויטסון מחזיקה בשיא לנשים, עם 10 הליכות חלל בשהות מצטברת של 60 שעות ו-21 דקות.[1]
סיכוני הפעילות החוץ-רכבית
פעילות חוץ-רכבית מסוכנת מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא התנגשות עם פסולת חלל. מהירות ההקפה האופיינית למשימה של מעבורת חלל הנמצאת 300 ק"מ מעל כדור הארץ היא 7.7 ק"מ לשנייה, פי עשרה ממהירות של קליע, כך שהאנרגיה הקינטית של גרגיר קטן שווה לקליע שמסתו פי 100 גדולה יותר. כל משימה בחלל יוצרת עוד זבל חללי, כך שהסכנה בביצוע פעילות חוץ-רכבית תמשיך לגדול.
סכנה נוספת היא קריעה של חליפת החלל, כתוצאה ממגע עם חפץ חד או חלק חד של רכב החלל לידו האסטרונאוט עובד.
בשני המקרים, קיימת סכנה של אובדן לחץ אוויר בתוך החליפה, שיוביל למוות מחנק.
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פעילות חוץ-רכבית |
הערות שוליים
- ^ NASA Space Station On-Orbit Status 23 May 2017 - Unexpected Spacewalk Completed אתר spaceref.com מתאריך 23 במאי 2017
36195583פעילות חוץ-רכבית