משלחת צ'לנג'ר

משלחת צ'לנג'ר הייתה משלחת ראשונה לחקר האוקיינוגרפיה אשר פעלה בין השנים 1872 ו-1876, במטרה לאסוף מידע על תכונות האוקיינוסים: טמפרטורה, כימיה, זרמים, ביולוגיה וגאולוגיה של הקרקעית.

המשלחת כללה 243 מדענים ובראשם עמדו ג'ון מארי (John Murray) – אוקיינוגרף וביולוג ימי קנדי ממוצא סקוטי, וצ'ארלס תומפסון (Charles Wyville Thompson) – מדען רב תחומי מסקוטלנד. המשלחת יצאה בסוף שנת 1872 בספינה התלת-תרנית "צ'לנג'ר" – ספינת קרב שנרכשה על ידי החברה המלכותית והוסבה לצורך המסע ושטה תחת פיקודו של הקברניט ג'ורג' נארס (George Nares). בספינה שכנו מעבדות, מיקרוסקופים ומכשור מדעי שתוכנן במיוחד למטרות המשלחת. המסע החל בנמל פורטסמות בדרום אנגליה, המשיך דרומה לאורך האוקיינוס האטלנטי, מזרחה בכף התקווה הטובה אל האוקיינוס ההודי, הקיף את אנטארקטיקה, המשיך לאוסטרליה, ניו זילנד והוואי, הקיף את כף הורן וחזר לאוקיינוס האטלנטי ולנמל המוצא. עד חודש מאי 1876 עברה הספינה כ-130 אלף קילומטרים. מיציאת המשלחת עד חזרתה חלפו 1,606 ימים - קצת פחות מארבע וחצי שנים, 707 מהם בים הפתוח.

המשלחת אספה דגימות בוץ וסלעים מקרקעית האוקיינוסים ובעלי חיים ימיים מעומקים שונים, ונערכו מאות מדידות עומק באזורים שונים. במהלך המסע נכתבו 29,500 עמודים אשר עובדו בתום 23 שנים ל-50 כרכים המכילים מידע מקיף על זרמים וטמפרטורת המים, 715 סוגים ו-4,717 מינים חדשים של צורות חיים – חלקם מצויים בעומק רב, ומפות של משקעים בקרקעית האוקיינוסים, קווי מתאר של אגנים אוקייניים, הרכס המרכז-אטלנטי ושקע מריאנה הסמוך לאיי מריאנה, שעומקו נמדד על ידי המשלחת ונמצא כ-8,200 מטר מתחת לפני הים. כיום ידוע שעומקו המרבי 10,911 מטרים.^[1]

לאור תפקידה החשוב במחקר האוקיינוגרפי הונצחה ה"צ'לנג'ר" ועל שמה נקראו:

מעבורת החלל צ'לנג'ר – מעבורת החלל השנייה של נאס"א. ביצעה 9 טיסות לפני שהתפוצצה בעת השיגור העשירי שלה ב־28 בינואר 1986.
תהום צ'לנג'ר – הנקודה העמוקה ביותר בכל האוקיינוסים, בשקע מריאנה. עומק התהום 10,911 מטרים מתחת לפני הים.
רמת צ'לנג'ר – רמה תת-ימית הנמצאת צפונית-מזרחית לניו זילנד.