שש אחרי המלחמה
שש אחרי המלחמה (צ'כית: Po válce v šest hodin večer, "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!") הוא ביטוי שמשמעותו חזרה לשגרה ולמנהגים הרגילים לאחר תקופת מלחמה.
מקור הביטוי בספרו של הסופר הצ'כי ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק" מתחילת שנות ה-1920. בעברית ישראלית נעשה שימוש בביטוי באופן נרחב, בעיקר על רקע הופעתו התכופה בהצגה הפופולרית "החייל האמיץ שווייק" בכיכובו של מאיר מרגלית, שעלתה בתיאטרון האהל ב-1935 והוצגה במשך עשרות שנים;[1] ומאוחר יותר, לאחר מלחמת ששת הימים, גם בעקבות ספרו הפופולרי של יוסי גמזו, "בשש אחרי המלחמה"[2] ואזכורים נוספים של הביטוי בעקבות המלחמה.[3]
"החייל האמיץ שווייק"
בספרו של האשק הופך גיבור הספר, יוזף שווייק, לאחר חיולו לצבא האוסטרו-הונגרי במסגרת מלחמת העולם הראשונה, לשמשו האישי של קצין שמטעמו הוא יוצא למסור מכתב אהבהבים לאשה הונגרייה נשואה. בדרך אל האישה עוצר שווייק לשתייה קצרה עם ידידו הטוב, החפר וודיצ'קה. השתייה מתארכת ובמהלכה מתפתחת שיחה ארוכה העוסקת בשנאתו העזה של וודיצ'קה להונגרים באשר הם הונגרים. כאשר הם מגיעים לבית האישה, יוזם וודיצ'קה באופן בלתי נמנע קטטה המונית, המובילה להשלכת שניהם למעצר צבאי. כאשר הם משוחררים מן הכלא ונשלחים ליחידותיהם, נפרדים שווייק וודיצ'קה בהסכמה להיפגש בבית המרזח ה"גביע" בנה בויישטי (Na Bojisti) "אחרי המלחמה בשעה שש בערב!" (שהיא השעה הקבועה בה היו נפגשים בבית המרזח).
לקוראי הספר לא מתברר בסופו אם שווייק וודיצ'קה אכן נפגשו "בשש אחרי המלחמה", שכן האשק מת בטרם הספיק להשלים את הספר והתפרסמו ממנו ארבעת החלקים הראשונים מתוך שישה מתוכננים.
בתרבות העולמית
ב-1944 יצא למסכים הסרט הסובייטי "בשעה שש בערב אחרי המלחמה" (В 6 часов вечера после войны) בבימויו של איוואן פירייב ובכיכובה של מרינה לדינינה (אנ'), שתיאר את קורותיו של זוג אוהבים מוסקבאי המתגייסים לצבא האדום במלחמת העולם השנייה ומבטיחים זה לזה להיפגש ב"שש בערב אחרי המלחמה" על גשר בולשוי קמני (אנ') את המוזיקה לסרט הלחין טיחון חרניקוב. הסרט זכה בפרס סטלין ב-1946, ובאותה שנה יצאה למסכים גרסה אמריקאית לסרט תחת השם Six P.M.. בעקבות הסרט הפך הביטוי "בשעה שש אחרי המלחמה" לביטוי שגור ברוסית. שם ספרו של זאב שרון, "שניים אחרי המלחמה", הוא פראפרזה לביטוי השגור "שש אחרי המלחמה".
הערות שוליים
- ^ ראו גם: מנחם תלמי, אגדות לא עולות באש, מעריב, טור 1, 20 ביוני 1986.
- ^ אוריאל אופק, "בשש אחרי המלחמה", דבר, 1 במרץ 1968.
- ^ חיים שורר, בשש אחרי המלחמה..., דבר, 9 ביוני 1967; עדית זרטל, קרמן/קרמן (דני ואריק קרמן מספרים על ספר קריקטורות שהוציאו אחרי מלחמת ששת הימים בשם "בשש אחרי המלחמה"), דבר, 26 בספטמבר 1973.
