טיחון חרניקוב
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. טיחוֹן חְרֶניקוֹב (ברוסית: Ти́хон Никола́евич Хре́нников; 10 ביוני 1913 - 14 באוגוסט 2007) היה מלחין סובייטי. כיהן במשך כ-40 שנים כיושב ראש אגוד המלחינים הסובייטי.
חייו
טיחון חרניקוב נולד ביילץ (עיירה במחוז ליפצק) למשפחת סוחרים. הוא היה הילד העשירי והצעיר במשפחה וכבר בגיל צעיר החל להתעניין בנגינה ובהלחנה. בחורף 1928-1927 הגיע למוסקבה והראה את היצירות שלו למלחין. הוא קיבל התייחסות חיובית והמלצה לחזור הביתה ולהשלים את הלימודים בבית הספר לפני שיגיע למוסקבה פעם נוספת. ב-1929 הוא הגיע למוסקבה והחל ללמוד במכללה מוזיקלית. בשנים 1932-1936 למד חרניקוב בקונסרבטוריון של מוסקבה אצל היינריך נויהאוס.
ב-1939 הלחין חרניקוב את האופרה הראשונה שלו "בסערה" (В бурю). באופרה זו הועלה לראשונה דמותו של ולדימיר לנין על במת האופרה. במהלך שנות ה-30 נכלל חרניקוב בקבוצת מלחינים סובייטיים צעירים. הוא כתב מאמר בעיתון פראבדה נגד המלחינים דמיטרי שוסטקוביץ' וסרגיי פרוקופייב.
בתקופת מלחמת העולם השנייה עבר חרניקוב עם משפחתו לאזור הרי אורל. בתקופה זו הוא כתב מוזיקה למספר סרטים. בהמשך הוא עבר לחזית והשתתף במספר קונצרטים לחיילים הלוחמים.
ב-1948, לפי בקשה ישירה של יוסיף סטלין, התמנה חרניקוב ליושב ראש ארגון המלחינים הסובייטים. קיימת סברה שבתקופתו כראש הארגון סבלו המלחינים פחות מרדיפת השלטונות ואיש מחברי הארגון לא הוצא להורג. יחד עם זאת, חרניקוב היה שותף פעיל בכול המערכות של השלטונות כנגד מוזיקאים שסר חינם בעיני השלטון. אומנם הם לא הוצאו מחוץ לשורות הארגון ועל פי רוב אף המשיכו לקבל הזמנות לביצוע עבודות, אך קיימות גם דוגמאות אחרות; כך למשל, המלחין הצעיר אלכסנדר לוקשין, שספג ביקורת קשה מחרניקוב, לא הצליח להתקבל לעבודה באף מוסד. בנובמבר 1979 נאם חרניקוב בוועידת הארגון ומתח ביקורת קשה על שבעה מלחינים צעירים. במשך שנים לאחר נאום זה לא יכלו מלחינים אלו להשתתף בהופעות ולא קיבלו הזמנות להלחנה.
בשנת 1961 החל חרניקוב ללמד בקונסרבטוריון של מוסקבה ובשנת 1966 התמנה לפרופסור. במקביל לפעילות ציבורית ועבודה בקונסרבטוריון, המשיך חרניקוב בהלחנה. הוא כתב מספר אופרות ומוזיקה לסרטים.
חרניקוב לא תמך במנהיגי המדינה בתקופת הפרסטרויקה. בשנת 1998 הוא ציין בראיון כי הוא רואה במיכאיל גורבצ'וב בוגד וכי סטלין היה מנהיג דגול. כל זאת למרות שבתקופת הטיהורים הגדולים אחיו נשפטו, אחד מהם הוצא להורג והשני שוחרר כעבור שנתיים.
עבור פעילותו בשטח ההלחנה ופעילותו הציבורית הענפה קיבל חרניקוב ארבע פעמים את פרס ברית המועצות, פרס לנין (1974), תואר גיבור העמל הסוציאליסטי, ארבעה עיטורי לנין, פעמיים עיטור הדגל האדום ועיטורים נוספים של ברית המועצות ומדינות אחרות. בשנת 1963 הוענק לחרניקוב תואר אמן העם.
לפי בקשתו הוא נטמן בחצר הבית בו נולד ביילץ. בבית זה נפתח עתה מוזיאון על שמו.
קישורים חיצוניים
חגי חיטרון, "הוא היה כלב דם". האומנם? מבט מחודש על המלחין שהיה מקורבו של סטאלין, באתר הארץ, 7 בינואר 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
