שפרה מישלוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שפרה מישלוב
לידה 11 ביוני 1977 (גיל: 46)
כ"ו בסיוון ה'תשל"ז
עיסוק מרצה, סופרת וחוקרת
מקום לימודים מדרשת הרובע, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר אילן
פרסים והוקרה פרס ריקליס לחוקרים מצטיינים

שפרה מישלוב (נולדה בכ"ו בסיוון ה'תשל"ז, 11 ביוני 1977) היא ד"ר למדעי היהדות, עורכת דין, מרצה, מנהלת הקליניקה למשפט עברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, סופרת רב תחומית, חוקרת ומפרסמת מאמרים אקדמיים ותורניים בתחומי משפט, הלכה ותולדות עם ישראל. מישלוב מעבירה הרצאות ברחבי הארץ בנושאים הנוגעים לתפר בין יהדות, חברה ומודרנה ומפרסמת מאמרי דעה בתחומים אלה.

ביוגרפיה

מישלוב נולדה בשכונת קריית משה בירושלים, לפרופ' שלום ומיכל פייגלשטוק. היא למדה באולפנת צביה ירושלים ובנעוריה עסקה בפעילות חברתית מגוונת, עבודה עם נוער בסיכון, קליטת עלייה מברית המועצות ומאתיופיה, עזרה לילדים עם מוגבלויות ועוד. בסיימה את חוק לימודיה התיכוניים שירתה בשירות לאומי במדרשה להעמקת הזהות היהודית באילת.

בשנת תשנ"ז למדה במדרשת הרובע בירושלים ולאחר מכן למדה תואר ראשון במשפטים ותולדות עם ישראל באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן (במקביל עשתה טרום התמחות אצל השופט דוד מינץ), תואר שני במדעי היהדות בתוכנית משולבת של "מדרשת הרובע" עם מכללת "טורו קולג" ותואר שלישי במחלקה לתולדות עם ישראל בפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.

בשנים תשע"א עד תשע"ג השתתפה בתוכנית לימודי גמרא במדרשה הגבוהה לנשים באוניברסיטת בר-אילן וכן בתוכנית לימודי הלכה ב'בית מורשה'.

למישלוב הכשרה כמגשרת ותעודת הוראה לתושב"ע לחטיבות העליונות. זכתה באותות ובמלגות הצטיינות לאורך כל שנות לימודיה, כולל הצטיינות במבחני לשכת עורכי הדין.

מישלוב כיהנה כמרצה להיסטוריה ואזרחות באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת 'אורות ישראל'. החל משנת תשע"ג היא מנהלת את הקליניקה למשפט עברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. מעבר לפעילות השגרתית של הקליניקה שבה היא והסטודנטים בהנחייתה מעניקים ייעוץ וייצוג משפטי לאנשים שזקוקים לסיוע משפטי בבתי דין לממונות, כגון רשת בתי הדין של 'ארץ חמדה – גזית', הקליניקה פועלת כגוף משפיע ומרכזי בתחום היחס בין המשפט להלכה באמצעות: חוות דעת למחוקקים; כנסים; קשרים עם גופים מגוונים האמונים על קידום המשפט העברי; פרסום מאמרים בכתבי עת אקדמיים ותורניים[1] ובתקשורת[2], עריכת תקצירי פסקי דין שנתנו בבתי דין לממונות בקובץ "ממון ודין", הנגשת פסקי דין של בתי המשפט הישראלי המשלבים משפט עברי בפסיקותיהם ועוד. בנוסף היא מרצה לסטודנטים בפקולטה בנושאי משפט עברי וחקר ההלכה.

מישלוב יזמה ביחד עם פרופ' יצחק ברנד וד"ר יעקב חבה את פרויקט "מעו"ף" – משפט עברי בוויקיפדיה, במסגרתו מעלים סטודנטים ומומחים ערכים מקצועיים בתחום המשפט העברי.

בשנת תשע"ט הייתה שותפה לייסוד תוכנית "קדמא" (לשעבר "עוז וענווה") שמטרתה לפתח מנהיגות ולהעניק לסטודנטים מצטיינים בתחומי משפטים ופכ"ם היכרות עמוקה עם סוגיות אקטואליות שנוכחות בהוויה הישראלית והבנת העמדה היהודית והתורנית בנושאים אלה.

בנוסף לזאת, ד"ר מישלוב עוסקת גם בפעילות ובכתיבה ציבורית: היא חוקרת במכון "משפטי ארץ", מהנשים היחידות המפרסמות מאמרים בנושאי המשפט העברי וההלכה וטורי עמדה בסוגיות אקטואליות שונות בעיתונות ובאתרי אקטואליה. היא מעבירה הרצאות בנושאים ציבוריים ותרבותיים בקהילות ובאירועים ברחבי הארץ.

ספריה ומחקריה

בשנת תש"ף פרסמה את ספרה "יומן אורות – מחברת התבוננות ומודעות", בו מוזמנים הקוראים למסע אישי ונפשי באמצעות כתיבה אישית והתבוננות פנימה דרך פסקאות מהגותו של הראי"ה קוק.

בשנת תשפ"ב פרסמה את "וללבנה אמר שתתחדש" – מבט עדכני על יהדות ופמיניזם. החוברת בוחנת את תופעת הפמיניזם מנקודת מבט יהודית ומבקשת להבין אילו ממאפייני הפמיניזם ניתן לאמץ על פי התפיסה היהודית, ואילו מנוגדים לה. ד"ר מישלוב מציגה עמדה הגורסת שחלק מהותי בחיי האישה הוא המשפחתיות וחינוך הילדים ועם זאת האישה אינה מוגבלת לחיי הבית בלבד, אלא יש לה את מירב האפשרות ללמוד תורה, לעבוד, להשתתף בחיים הציבוריים ולהשפיע על החברה. בד בבד חיוני לשמור על ההבדלים בין איש לאישה למילוי תכלית בריאתם, ואין לנסות להשוות ביניהם באופן מלאכותי או לשלול את זהותם.

בשנת תשפ"ג יצא לאור ספר הפרוזה הראשון שלה: "כמיהה וגעגוע – יומנה של ריבצ'ה, הנערה מגטו לודז'" שמבוסס על יומן אמיתי של רבקה ליפשיץ, נערה יהודייה שחיה בגטו לודז' במלחמת העולם השנייה. היומן, שנמצא בעיזבונה של רופאה רוסייה 60 שנה לאחר שנכתב, מתאר את החיים בגטו, את האמונה, האהבה, האובדן והתקווה של רבקה. מישלוב המירה את היומן לרומן עלילתי, שמשלב את העדויות והסיפורים של קרובותיה של רבקה, מינה בויאר והדסה חלמיש ומחקרים היסטוריים מקיפים על הגטו. הספר מעניק מבט אנושי ומרגש על הישרדות בגטו בזמן השואה, ועל חשיבות החברות והאמונה. הספר זכה לביקורות אוהדות בעיתונות הכתובה והאינטרנטית[3][4][5].

עבודת הדוקטורט שלה עסקה במשנתו ההלכתית ובפעילותו הציבורית של הרב שלמה גורן, הרב הראשי הראשון של צה"ל ורבה הראשי של מדינת ישראל.

מחקריה עוסקים ביישום דיני ממונות על פי ההלכה בימינו, בפעילותם של בתי הדין הפוסקים על פי ההלכה, התפתחותה והשפעתה של הרבנות הראשית ובסוגיות הלכתיות נוספות בממשק שבין ההלכה למודרנה. מאמריה מוערכים ומפורסמים אף בבמות תורניות נחשבות כגון "אמונת עתיך" ו"תחומין", על אף מיעוטם של מאמרי נשים בבמות אלה.

ספרים ומאמרים

ספרים

  • כמיהה וגעגוע – יומנה של ריבצ'ה, הנערה מגטו לודז', הוצאת ידיעות ספרים, תשפ"ג (2023).
  • וללבנה אמר שתתחדש – מבט עדכני על יהדות ופמיניזם, בהוצאת מרכז תורה ומדינה וארגון "חותם", תשפ"ב (2022).
  • יומן אורות – מחברת התבוננות ומודעות, הוצאת ידיעות ספרים, תש"ף (2020).

מאמרים בולטים

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שפרה מישלוב באתר רמב"י, באתר הספריה הלאומית
  2. ^ שפרה מישלוב, באתר ערוץ 7
  3. ^ לני בלה כהן, "קשה לנו להתמודד עם סבל נשי - יודעים שאנה פרנק מתה, שוכחים שגססה למוות", באתר ynet, 18 באפריל 2023
  4. ^ מוסף 24 שעות, ידיעות אחרונות, 17 באפריל 2023, "לפעמים קינאתי במתים", שושנה חן.
  5. ^ עפרה לקס, מילים מתוך האפר, באתר ערוץ 7, 24 באוגוסט 2023
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0