שמואל טולקובסקי

שמואל טולקובסקי

שמואל טולקובסקי (27 ביוני 1886 - כ"ה כסלו תשכ"ו, 19 בדצמבר 1965) היה אגרונום ופרדסן. במהלך מלחמת העולם הראשונה השתתף בפעילות המדינית של ההסתדרות הציונית באנגליה. פעל לפיתוח ענף פרי ההדר בארץ ולקידום ענף הספנות והנמלים. חבר עיריית תל אביב ויו"ר ועדת בניין ערים שלה, ממייסדי "חבל ימי לישראל" וחברת הספנות "צים". ממיסדי מועדון "רוטרי" בתל אביב ונשיאו, דיפלומט ישראלי בראשית ימי המדינה. פרסם מאמרים וספרים על תולדות ארץ ישראל, ארכאולוגיה, יורדי ים יהודיים במרוצת הדורות, התנועה הציונית, תולדות יפו וענף הפרדסנות.

ביוגרפיה

נעוריו ולימודיו

שמואל טולקובסקי נולד ב-27 או ב-28 ביוני 1886 באנטוורפן שבבלגיה למשה ושולמית {לבית שיינדל). טולקובסקי גדל באווירה יהודית-לאומית. אביו היה ראש קהילת אנטוורפן, דודו שלמה טולקובסקי ייצג את ציוני בלגיה במספר קונגרסים ציוניים וסבו משה אריה שטרן השפיע על תפיסתו הציונית. ב-1908 הצטרף שמואל לתנועה הציונית והיה ממייסדי אגודת "צעירי-ציון". למד במכון אגרונומי בז'אמבלו, בלגיה, ושם הוסמך כמהנדס חקלאי.

עלייתו לארץ ישראל והתיישבותו ברחובות

ב-1911 עלה שמואל לארץ ישראל. ב-1912 הוא רכש את פרדס מינקוב, שהיה הפרדס הראשון ברחובות, יחד עם אביו משה ושותפיו, האחים יונה ויהושע פישר מבלגיה. שמואל התיישב ברחובות, התערה בחיי המושבה ועיבד את הפרדס שרכשו. ב-1924 מכר את חלקו בפרדס לשמואל גוטהילף מנס ציונה ולמוריס לוין, ציוני מבלגיה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 טולקובסקי היה בנופש בבלגיה, לכן גויס לצבא הבלגי. הוא שירת בו תקופה קצרה עד תבוסת בלגיה, ולאחר מכן מצא מקלט באנגליה, שם התאחד מאוחר יותר עם ארוסתו חנה-נְיוּטָה גולדברג, בתו של הנדבן הציוני יצחק ליב גולדברג, אותה פגש לראשונה בקונגרס הציוני התשיעי ב-1909, ונישא לה בנובמבר 1914. לזוג נולדו הבנות נעמי ועדה (אורבך) והבן דן טולקובסקי, לימים מפקד חיל האוויר. שמואל וחנה השתלבו בקהילה הציונית של לונדון ונהגו להתארח בביתו של אחד העם, שם פגשו את חיים ויצמן, ראש הפדרציה היהודית בלונדון. בינואר 1915 הם פגשו את נחום סוקולוב ויחיאל צ'לנוב, ממנהיגיה של התנועה הציונית ברוסיה, חברי הוועד הפועל הציוני המצומצם של ההסתדרות הציונית העולמית. הזוג טולקובסקי סייע לויצמן וסוקולוב בפעולות ההסברה שלהם יחד עם פעילים ציונים נוספים, ביניהם ישראל זיו, והארי סאקר.

ההצטרפות למדינות המרכז של האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל, העלתה את הסיכויים שהיא תתפרק בתנאי שמעצמות ההסכמה ינצחו במלחמה. מצב זה יצר הזדמנות לתנועה הציונית להבטיח שבסיום המלחמה יוכרו השאיפות הציוניות להתיישב בארץ ישראל. טולקובסקי האמין שאסור שהפעילות הפוליטית למימוש מטרה זו תתנהל באופן לא מבוקר וספונטני, ולכן הוא הציע להקים גוף שיעבוד בצורה שיטתית וידאג לפעולה רצופה. יחד עם פעילים נוספים שחלקו עמו את הרעיון הזה הוא ארגן את "הקבוצה הצעירה", שדרשה להשתתף בפעולתה של התנועה הציונית באנגליה, ודירבנה את ויצמן וסוקולוב להקים ב-1917 את הוועד הפוליטי שהיה גוף מייעץ, שקיבל מידע ובחן את השאלות על הפרק, ואת המשרד הציוני בלונדון שתיאם בין הגורמים הציוניים השונים ותיעד את הפעילות המדינית.

טולקובסקי כתב יומן שתיעד את הפעילות הפוליטית של התנועה הציונית באנגליה במהלך המלחמה. היומן מהווה את המקור המלא ביותר לתיאור הפעילות המדינית הציונית באנגליה החל באפריל 1917 והוא משרטט את הרקע לפרסום הצהרת בלפור בנובמבר 1917 ומתאר בפירוט את ההיערכות הציונית לניצול ההצלחה לאחר פרסום ההצהרה. בנוסף הוא כתב תזכירים וסקירות שנועדו ליצור תשתית לדיון על עתידה של ארץ ישראל ובין היתר הוא הציע גבולות בהתאם לצרכיה האסטרטגיים של הארץ. הצעתו זו שימשה טיוטה להצעת הגבולות שהגישה התנועה הציונית בועידת השלום בפריז (1919). בנובמבר 1918 יצא עם סוקולוב לצרפת ושימש מזכיר כללי של המשלחת הציונית לוועידת השלום בפריז.

פעילותו בארץ ישראל

עם תום המלחמה באוקטובר 1919, חזר לארץ ישראל עם אשתו ושתי בנותיו שנולדו באנגליה, כבא כוח של ועד הצירים, והתיישב בתל אביב. בשנים 1921–1924 היה חבר מועצת העירייה (אף על פי שתל אביב קיבלה מעמד רשמי של עיר רק ב-1934) ויו"ר ועדת בנין ערים של תל אביב. היה חבר מרכז "ההגנה" ופעל רבות להשגת תקציבים וכן היה חבר בלשכת המסחר בעיר ובמרכז התאחדות האיכרים. מ-1932 היה חבר בהנהלה של העיתון ג'רוזלם פוסט. היה ממייסדי מועדון רוטרי בתל אביב בשנת 1933 וכיהן כאחד מנשיאיו הראשונים. החשיבות של המועדון הייתה בכך שהוא שימש מקום מפגש ייחודי לאישים אנגלים, ערבים ויהודים שפעלו להרגעת הרוחות בארץ ישראל.

בשנות ה-20 הצטרף שמואל אל יצחק ליב גולדברג, אביה של אשתו, והם הקימו בית אריזה מודרני בשטח הפרדסים שרכש גולדברג מידי הטמפלרים של המושבה שרונה, על גדות הירקון (כיום מתחם שנקר וחוות אביב). הפרדס ובית האריזה שימשו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת מקום עבודה חשוב לרבים מתושבי רמת גן והסביבה. שמואל פעל לפיתוח ענף פירות ההדר בארץ באמצעות הכנסת שיטות גידול חדשות, פיקוח עליו וארגון שיווקו. בשנים 1921-1920 שימש יושב ראש הוועד הפועל של מגדלי ויצואני ההדרים ביפו. ב-1924 היה ממייסדיה של "החברה לפירות יפו" שייצאה פירות הדר לחו"ל מאיכות מעולה בלבד, וניהל אותה עד 1934. לאחר מאורעות תרפ"ט השתתף יחד עם זלמן יעקבזון ויצחק רוקח בייסוד "מרכז פרי ההדר יפו", ומילא את תפקיד היו"ר בו בשנים 1934–1940. תפקידי המרכז היו: לקבוע הסדרים עם חברות הספנות, לפרסם את הפרי בחו"ל, לחפש שווקים חדשים ולהרחיב את השווקים הקיימים, לעודד הקמתם של בתי חרושת לניצול תעשייתי של פרי שאינו ראוי ליצוא וכן לתמוך בכל מחקר מדעי שעשוי להביא תועלת לפרדסן. לאט-לאט התממשו תוכניות אלה והמרכז הצליח להצדיק את התקוות של מייסדיו: עם הקמתו היו בידי חבריו 37% מכלל יצוא ההדרים ואילו בעונת 1938–1939 היו בידיהם 67% מהיצוא של פירות אלה.

בשנים 1938-1935 פעל כיושב הראש של "מרכז פרי הדר יפו" ושל "ועדת המטעים של המועצה החקלאית הכללית" של ממשלת המנדט, בארצות אירופה להפצת פרי ההדר הא"י, ובייחוד להסרת מכשולים מסחריים והגבלות ממשלתיות. המכשול העיקרי היה סעיף 18 של כתב המנדט הבריטי, שאסר על ממשלת המנדט לערוך הסכמים דו-צדדיים בענייני מסחר עם ממשלות זרות. לפני נסיעתו הוא קיבל מכתבי המלצה לא רשמיים מהנציבים העליונים אל שגרירי בריטניה במדינות אירופה. הצלחת מסעותיו הביאה לכך, שיצואני ההדרים בארץ ישראל הצליחו לשלוח לחו"ל כמעט את כל הפרי שנמצא ראוי לשיווק.

בשנים 1940–1947 שימש כמזכיר של וועדות ממשלתיות לפיקוח על פירות ההדר ושיווקם ויו"ר ועדת המטעים במועצה החקלאית הכללית של המנדט. על תרומתו לקידום ענף הפרדסנות קיבל בשנת 1928 אות כבוד .M.B.E ממלך בריטניה. כחלק מפעילותו לסייע ביצוא פרי ההדר לחו"ל, לקח חלק בקידום ענף הספנות והנמלים. הוא שימש כיו"ר הוועדה היהודית-ערבית לבניית הנמל של יפו בין השנים 1920–1925, היה חבר בוועדות לנמלים ודייג שהקימה ממשלת המנדט בשנים 1929–1939. נמנה עם מייסדי החבל הימי לישראל ב-1937 והיה יושב הראש הראשון שלו. היה ממייסדי חברת צים בשנת 1945 ושימש כיושב הראש שלה עד 1949. היה חבר מועצת המנהלים של בית הספר הימי בחיפה.

פעילות דיפלומטית

בשנת 1934 התמנה לקונסול כבוד של שוודיה בתל אביב וחיפה. בשנים 1949–1951 היה הקונסול הכללי בציריך, שווייץ, ולאחר מכן ציר בבירת שווייץ ברן עד 1956. בתפקידים אלה עשה שימוש בניסיונו הרב כשגריר לא רשמי של הפרדסנים בארץ ישראל בתקופת המנדט ובהצלחותיו להקל על יצוא פרי ההדר למדינות אירופה.

ספריו

• תולדות יפו, באנגלית 1924, הוצאת דביר, 1926. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת אריאל במהדורה מחודשת בשנת 2001, במלאת 75 שנים להופעתו. הספר מכיל ידיעות רבות ממקור ראשון על תולדות היישוב העברי בעיר.
• פרי עץ הדר : תולדותיו בתרבות העמים, בספרות, באמנות ופולקלור, מימי קדם ועד ימינו, מוסד ביאליק, ירושלים, 1966.
• יומן ציוני מדיני: לונדון 1915–1919: לקראת הצהרת בלפור ובעקבותיה. תרגם: חיים בן-עמרם, ערכה: דבורה ברזילי-יגר (ירושלים, הספרייה הציונית, תשמ"א).
• היהודים והים, הליגה הימית העברית, 1936.
• יהודים יורדי ים, פורסם באנגלית ב-1965 ובעברית בהוצאת אותפז בשנת 1970.

קישורים חיצוניים

• שמואל טולקובסקי, אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון, מוזיאון ראשון לציון.
• דוד תדהר (עורך), "שמואל טולקובסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2446

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24884401שמואל טולקובסקי