שלך
 שלך
| |
|---|---|
.jpg)
שלך, צולם בעמק המעיינות
| |
| מיון מדעי | |
| משפחה: | נציים |
| תת־משפחה: | שלכים |
| סוג: | שלך |
| מין: | שלך |
| תחום תפוצה | |
| |
שָׁלָך או שלך מערבי (שם מדעי: Pandion haliaetus) הוא מין דורס יום יחיד בסוגו שבתת-משפחת השלכים שלעיתים נחשבת למשפחה עצמאית, והוא קרובו לסוג של שלך מזרחי.
השם הלטיני בא מן האגדה אודות פנדיאון (Pandion), ששתי בנותיו הפכו לציפור שיר, והוא עצמו בדמות עוף דורס נשלח לרדוף אחריהן. Haliaetus בא משילוב המילים "ים" (Halos) ו"עיט" (Aetos) יחדיו.
מראה
אורכו של השלך נע בין 56 ל-64 ס"מ. מוטת כנפיו היא 145 - 170 ס"מ. הנקבה גדולה במקצת מהזכר. דורס בגודל בינוני עד גדול, שכנפיו ארוכות וזנבו בינוני עד קצר. הראש קטן למדי, הכנפיים נטויות בזווית ברוב התנוחות. בעת גלישה כפופות הכנפיים בצורה חדה, דבר המקנה לו הופעה המזכירה שחף גדול. השלך מבלבל בזיהויו לעיתים עם החיוויאי, אך השלך קטן באופן ניכר.
צבע הגוף חום כהה למעלה ולבן למטה. הראש לבן עם פסים חומים כהים מהעין לצוואר. לנקבה טבעת של כתמים חומים על צווארה. כתמים שחורים צובעים את פרקי ידיו, גחונו מבהיק בלבן. צבעיו מזכירים שחפים. רגליו מוצקות ועטויות קשקשים רבים.
תפוצה
השלך הוא אחד מדורסי היום השכיחים ביותר בתפוצתם [1], אשר חורף או מקנן בכל היבשות למעט אנטארקטיקה.
תת-מינים
- P. h. haliaetus - סקנדינביה, יפן, המזרח התיכון. חורף באפריקה, הודו, אינדונזיה והפיליפינים. בישראל תת-המין חורף נדיר, נצפה בעמק החולה, בירדן ובירמוך. דוגר בדרום סיני.
- P. h. carolinensis - לברדור שבקנדה, בארצות הברית מאלסקה עד פלורידה ואריזונה. חורף בפלורידה, הקריביים ודרום אמריקה בפרו ובברזיל.
- P. h. rdgwayi - יציב לאורך השנה באזור הקריביים כולל איי בהאמה, קובה ובליז.
- שלך מזרחי (P. h. cristatus) - יציב לאורך כל השנה באוסטרליה, פפואה ניו גיני וג'אווה. לאחרונה הוחלט להפרידו למין עצמאי.
אזורי מחיה
השלך כמעט ולא נצפה רחוק ממקורות מים, חוץ מבעונת הנדידה. הוא ימצא באיים, אגמים, נהרות וחופי ים. מעדיף עצים גבוהים בסמוך למקורות המים המשמשים לקינון.
התנהגות
השלך צד על פי רוב לבדו, בשעות בוקר מוקדמות ואחר הצהריים. שלכים בודדים זקוקים ל־3-1 דגים ביום, שלך עם צאצאים זקוק ל־8-6 דגים ביום.
לשלך מבנה גוף המייחד אותו לציד דגים: ברגליהם ובטופריהם מספר קוצים המונעים מהדג הנאבק להשתחרר בקלות. השלך יכול לסובב אצבע אחת אחורנית, וכך מתפקדות 4 אצבעותיו כשתי צבתות. המקור חזק ומותאם לקריעת גוף הדגים ולסילוק הקשקשים. הנוצות צפופות ומשומנות ומונעות הירטבות בעת צלילה למים.
רבייה וגידול הצאצאים
בעונת החיזור, כדי להודיע לנקבה שהוא מוכן לזיווג, מבצע הזכר "ריקוד בשמים" כשבפיו דג נא או חומר לקינון. השלכים מקננים בקרבת מקום לבני מינם, אם המזון מאפשר זאת. השלך מונוגמי ונשאר עם הנקבה כל חייו, וכן הם חוזרים יחדיו אל הקן מדי שנה. נצפו קבוצות של שלשות: זכר משותף לשתי נקבות המקננות בסמוך.
קני השלך ידועים בגודלם הרב. בכל שנה מוסיף הזוג עוד חומר לקן, אולם ככל שהקן גדול יותר כך קטן סיכויו ליפול על ידי הרוחות העזות. הקן הגדול והמגושם נבנה על ידי הזכר והנקבה, ונמצא כ-3 עד 18 מטרים מעל הקרקע. הוא מורכב מענפים וזרדים אך גם מחבלים, עצמות, צדפות, חתיכות פלסטיק ושאר פסולת, שלעיתים אף מסוכנים לגוזלים.
השלך מעדיף עצים מתים וחסרי עלים מאחר שאלו מסתבכים בנוצותיהם, כמו כן כך יכול השלך להבחין בטורפים המנסים להגיע לקינו. בהיעדר עצים מתים בקרבת מקור מים, יבנה השלך את קינו על גבי עצי מחט, צוקים ועל פלטפורמות קינון מלאכותיות כעמודי טלפון וחשמל.
גודל התטולה הוא בדרך כלל 3 ביצים, עליהן דוגרת הנקבה במשך 33 יום, הזכר עוזר לעיתים בדגירה אך בעיקר מביא מזון אל הקן. ביצי השלך כגודל ביצי תרנגולת. הן בצבע קרם-לבן עם כתמים חומים ושחורים. לאחר הבקיעה, נשארת הנקבה עוד 40 יום בצמוד לגוזלים, הזכר מביא מזון ודואג להגנה היקפית.
כעשרה ימים לפני מעופם מתאמנים השלכים הצעירים, הם מקפצים מעל הקן עד שהרוח לוקחת אותם לטיסתם הראשונה. הוריהם יחוגו בקרבת הקן, יאמנו את גוזליהם בתפיסת דגים, על ידי השלכת דג אל המים. הגוזלים מסוגלים לתפוס את מזונם כבר אחרי גיחתם הראשונה, אך הוריהם ימשיכו לדאוג להם עוד שבועות מספר.
השלכים מגיעים לבגרות לאחר 3 שנים.
תזונה
השלך ניזון בעיקר מדגים. לעיתים יתפוס צפרדעים, נחשים, עופות ויונקים קטנים.
את הדגים תופס ברפרפו מעל המים בטפיחות כנף רפויות וכבדות, ורגליים משתלשלות כלפי מטה. או שהוא גולש ואחר-כך צולל כשהראש מקדים, הרגליים נזרקות קדימה ולמטה, ואז יורד מתחת לפני המים תוך התזת מים אדירה לכל הכיוונים[2].
השלך והאדם
האדם פגע באזורי המחיה של השלך: הזרמת ביוב למקורות המים, זיהמה אותם ופגעה בדגים, מזונם העיקרי. כריתת עצים בקרבת מקורות מים, וכן כריתת עצי הגשם בהם חורף השלך, פגעו באוכלוסיות רבות. כימיקלים באוויר, במיוחד הדי די טי, פגעו באוכלוסיית השלכים בישראל וכן בארצות הברית. כימיקל זה שהגיע לשלך דרך הדגים, גרם לקליפת הביצה להיות דקה ולהישבר בעת הדגירה. בשנות ה-70, אז הופסק השימוש המאסיבי בדי די טי, ניצלו השלכים מכליה.
כיום מוגן השלך על ידי הרשויות בארצות הברית. מיזמים רבים נעשים בקרבת מקורות מים, כבניית פלטפורמות מלאכותיות לקינון והבאת דגים פוריים ועמידים לבריכות השלכים.
ביהדות
ביהדות, השלך מוזכר כאחד מן העופות הטמאים שאסורים באכילה: "וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן-הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם: ...וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף"[3].
קישורים חיצוניים
- שלך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שלך, באתר ITIS (באנגלית)
- שלך, באתר NCBI (באנגלית)
- שלך, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- שלך, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- שלך, באתר GBIF (באנגלית)
- שלך, באתר הצפרות הישראלי
- השלך בישראל, באתר תצפית לעולם הטבע
- שלך באתר IUNC
צילומי וידאו של השלך צד דגים, באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ תפוצת השלך באתר Avibase
- ^ שלך תופס דג (וידאו) באתר ARKive
- ^ ויקרא, פרק יא, יג-יז
