שליח עושה שליח
שליח עושה שליח הוא כלל בהלכות שליחות לפיו שליח רשאי למנות שליח אחר שיבצע את השליחות במקומו. זאת, בהנחה שהשולח אינו מקפיד על כך שדווקא השליח שמינה יבצע את השליחות. לכלל זה סייגים רבים והיקפו המדויק שנוי במחלוקת.
רקע
באופן עקרוני ההלכה קובעת ש"שלוחו של אדם - כמותו", ובתחומים מסוימים פעולתו של שליח נחשבת כפעולתו של השולח. הדבר איננו מובן מאליו, וחז"ל למדו זאת מפסוקים מיוחדים במקרא. זאת, בתנאי שהשליח אכן רצוי לשולח והוא עושה את מעשיו בהתאם למה שנתבקש. אם חרג מן הסמכות שהוענקה לו - אינו נחשב לשליח, ואין למעשיו תוקף מחייב מבחינת השולח.
השאלה האם שליח עושה שליח נדונה משני היבטים: עקרוני - האם הדין "שלוחו של אדם כמותו" מורחב גם לשליח שני, ויש תוקף למעשיו בשם זה ששילח את משלחו. ומעשי - האם בהערכת כוונותיו של השולח יש להניח שבאופן סתמי הוא מרשה לשליח הראשון למנות שליח שני במקומו, או שאין להניח כך ללא הסכמה מפורשת של השולח.
בתלמוד[1] מופיעה ברייתא ובה דרשה מן המקרא ששליח רשאי לעשות שליח. דרשה זו עוסקת בהיבט העקרוני, ומחדשת שגם שליח שני יכול להחשב כ"שלוחו של אדם כמותו". אולם אין בדרשה זו אמירה ברורה לגבי ההיבט המעשי, וייתכן שהדרשה עוסקת רק במקרה שהשולח הרשה במפורש לשליח למנות לו מחליף.
הדיון התלמודי עוסק בשני ההיבטים הללו: באלו מקרים קיימת סמכות עקרונית של השליח למנות שליח, ובאלו מצבים קיימת הנחה מעשית שהשולח אכן מסכים לדבר.
במשנת התנאים
במשנה במסכת גיטין[2] נאמר:
.
המשנה מבחינה, אפוא, בין שליח להבאת גט, שרשאי למנות שליח במקומו, לבין שליח לקבלת חפץ: במקרה הראשון אנו מניחים שלשולח לא אכפת מי יביא את הגט, ואילו במקרה השני ייתכן שהשולח סומך רק על זה שמינה.
בתוספתא נחלקו תנאים בשאלה זו:[3]
המביא גט... שליח עושה שליח. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין שליח עושה שליח בגיטין.
האמורא רב כהנא[4] דייק מלשון המשנה "וחלה", שדווקא כאשר השליח אנוס שלא לבצע את שליחותו הוא רשאי למנות שליח תחתיו. על פי זה התלמוד מתלבט בשאלה האם המחלוקת בתוספתא עוסקת בשליח שחלה, ואפילו במקרה זה סובר רבן שמעון בן גמליאל שאינו יכול למנות שליח אחר, והמשנה חולקת עליו; או שבשליח שחלה מודה רשב"ג שניתן למנות שליח אחר, והמשנה סוברת כדעתו[5].
מחלוקת הראשונים על הכרעת ההלכה בין האפשרויות שבגמרא
במשנה אחרת במסכת גיטין[6] נאמר:
אמר לשניים: 'תנו גט לאשתי' או לשלושה: 'כתבו גט ותנו לאשתי' - הרי אלו יכתבו ויתנו. אמר לשלושה: 'תנו גט לאשתי' - הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין. הרמב"ן מסביר כי כאשר אדם אומר לשלושה עדים לכתוב, הוא ממנה אותם לבית דין, ולמרות הכלל האומר כי "מילי לא מימסרי לשליח", שונים הדברים כאשר מדובר בבית דין שכוחם אלים גם כדי לבצע שליחות של דבר מילי.
מילי לא מימסרן לשליח
הגבלה עיקרית לכלל "שליח עושה שליח", שבהיקפה ובמשמעותה דנו רבים ממפרשי התלמוד והפוסקים, מופיעה אף היא במסכת גיטין[7] בשם התנא רבי יוסי. על־פי הגבלה זו, כאשר נושא השליחות מוגדר כ"מילי" [=דיבור] בלבד, אין השליח רשאי להעביר את שליחותו לאחר - "מילי לא מימסרן לשליח" [=דיבורים אינם נמסרים לשליח].
דוגמה למקרה שבו מיושם הכלל היא שליחות לכתיבת גט. להבדיל משליחות למסירת גט לאשתו של הממנה, שבה נמסר בעת המינוי שטר הגט יחד עם הרשאה לגירוש האישה באמצעותו, הרי בעת מינוי שליח לכתיבת גט אין הממנה מוסר לשליח אלא את פקודתו בלבד. במקרה זה על השליח לקיים בעצמו את הציווי ואינו רשאי להעבירו לאחר.
בפירושו המדויק של המושג "מילי", וכתוצאה מכך גם בהיקפו של הכלל, נחלקו הדעות בין הראשונים:
הדעה המצמצמת ביותר היא זו שמביא המרדכי[8] בשם רבו, לפיה המאפיין של כתיבת גט הוא היותה פעולה שכשלעצמה אינה גורמת לתוצאה הלכתית ישירה. רק משייעשה שימוש בגט או בשטר המתנה תיגרם תוצאה כזו, זאת לעומת מסירת הגט לאישה הגורמת לתחולת הגירושין. לשיטה זו, רק שליחות לפעולה שאין בה כשלעצמה תוקף הלכתי מכונה "מילי" והשליח אינו יכול להעבירה לאחר, ואילו מינוי שליח לפעולה שיש בה תוקף הלכתי, אף אם הוא נעשה בדיבור בלבד ללא מסירת חפץ כלשהו, אינו מוגדר כ"מילי" ולא חלה עליו הגבלה זו[9].
לפי דעה אחרת, המובאת בתוספות רי"ד[10], כל פעולה שביצועה אינו צמוד לחפץ מסוים ומוגדר מכונה "מילי". כך, לפי דעה זו, שליחות לקדש אישה בכסף תוגדר כ"מילי" ולא תתאפשר העברתה לאחר, שכן קידושי כסף אינם מוכרחים להתבצע באמצעות שווה־הכסף שניתן על ידי הממנה דווקא, והשליח יכול להחליפם בשווה־כסף אחר. זאת להבדיל משליחות לקידושי שטר, המוכרחת להתבצע באמצעות שטר האירוסין שנתן הממנה, ולכן אין מניעה להעבירה לשליח אחר[11].
את הפרשנות המרחיבה ביותר להגבלה זו מביא המרדכי בשם "הקדוש מרדוש"[12]. לדבריו, גם פעולה הצמודה לחפץ מסוים תוגדר כ"מילי" אם היא תלויה בהסכמתו של אדם נוסף. לכן, בקידושין לעולם אין שליח עושה שליח, שכן הם תלויים בהסכמת האישה, ומכאן שהם "מילי". לשיטה זו, הכלל "שליח עושה שליח" חל על שליחות לגירושין דווקא, שכן הגירושין מתקיימים עקרונית גם ללא הסכמת האישה[13]. דעה זו הובאה להלכה בהגהות הרמ"א לשולחן ערוך[14].
הרשב"א חולק על שיטות אלו וסובר שיש אפשרות ששליח יעשה שליח במילי, במקרה שהמשלח נתן את רשותו לכך.
באומר "אמרו"
הגמרא דנה בקשר לשאלה אם הבעל אמר לשליח עצמו בפירוש שיעביר את השליחות לאדם מסוים, אם גם במקרה כזה חלה ההגבלה האומרת ש"מילי לא מימסרן לשליח", או לא. דעתו של רבי יוסי היא שגם בצורה כזו אין אומרים "שליח עושה שליח", אך שמואל סבור כי במקרה כזה ניתן לשליח האחרון למנות את שליחותו. הרמב"ן מסביר, כי אין כלל זה עומד בניגוד לכלל "מילי לא מימסרן לשליח", שכן לא השליח הוא זה שממנה את השני למלאות את שליחותו, אלא הבעל עצמו הוא זה שממנה את השליח השני למלאות את שליחותו.
אפשריות נוספות
הרשב"א[15] מביא בשם הר"י ברצלוני שאם המשלח הקנה לשליח את השליחות בקנין (כגון קנין סודר) השליח יכול לעשות שליח ועוד מביא הרשב''א אפשרות נוספת שאם השליח נאנס הוא יכול לשלוח שליח אחר משום שבכזה מיקרה האישה מרשה לשליח לעשות שליח
בנבחרי ציבור
הריב"ש[16] פוסק כי אף על פי שנבחרי ציבור הם למעשה שליחים של הקהל, הם לא יכולים למנות נבחרים נוספים או אחרים במקומם, וזאת מפני שברור שאין דעתם של הציבור נוחה מכך, והכלל האומר ששליח עושה שליח אינו תקף כאשר הדבר הוא בניגוד לרצון המשלח. סיבה נוספת לכך הוא מנמק שמדובר ב"מילי", ומילי לא מימסרן לשליח. על פי מעקרון זה ש"שליח לא שויא שליח" קבע בית המשפט העליון בדעת רוב שמועצת העיר אינה יכולה להסמיך את ראש העיר לקבוע את השיעור של אגרת החנייה לתשלום במדחן. עם זאת, בית המשפט העליון קבע שמועצת העיר יכולה להסמיך את ראש העיר לקבוע עניינים טכניים, כמו קביעת מקומות החנייה המוסדרים[17]. כהמשך לכך קבע בג"ץ שחוק עזר המסמיך את ראש העיר לקבוע בתי עסק שמותר להם לפעול ביום המנוחה אינו חוקי[18].
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד ב'.
- ^ משנה, מסכת גיטין, פרק ג', משנה ה'.
- ^ גיטין פרק א הלכה א
- ^ לא ניתן לקבוע בוודאות אם האמורא המצוטט בפסקה זאת הוא רב כהנא הראשון, השני, השלישי, או הרביעי.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף כ"ט עמוד א'.
- ^ משנה, מסכת גיטין, פרק ו', משנה ז'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ו עמוד ב'.
- ^ גיטין, שם.
- ^ דוגמה לכך היא מינוי שליח לקבלת הגט על ידי האישה: קבלת הגט גורמת לתוצאה הלכתית של גירושין, אך המינוי אינו כרוך בהעברת חפץ כלשהו לידי השליח.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"ב עמוד א'
- ^ שלטי הגיבורים, קידושין, שם
- ^ קידושין, שם.
- ^ אם כי למעשה גירושין בכפייה נאסרו בחרם דרבנו גרשום.
- ^ אבן העזר, סימן לה, סעיף ו (לצד דעה נוספת).
- ^ על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ"א עמוד א'
- ^ שו"ת הריב"ש סימן רכח.
- ^ ע"פ 74/58 כמצוטט ב: בג"ץ 347/84 עיריית פתח תקווה נ' שר הפנים, פ"ד לט (1) 813
- ^ בג"ץ 347/84 עיריית פתח תקווה נ' שר הפנים, פ"ד לט (1) 813