שלום פחטר
| מקצוע | פעיל ציבור |
|---|---|
שלום פחטר (כ"ה בשבט תרמ"ג, 2 בפברואר 1883 - כ"ב באדר תשי"ג, 9 במרץ 1953) היה פעיל ציבור בתל אביב, חבר אספת הנבחרים הראשונה.
קורות חיים
פחטר נולד בכפר אוסלובו שבפלך גרודנה, רוסיה (רוסיה הלבנה) למשפחה יהודית ציונית אמידה. הוא גדל באוסלובו ואחר כך עבר עם הוריו לסמיאטיץ'. הוא למד בחדר ובמקביל למד לימודי חול אצל מורים פרטיים. לאחר מכן עבד בעסקיו של אביו, שהיה סוחר עצים. הוא היה פעיל ציוני, עמד בראש אגודה של נוער ציוני בסמיאטיץ' שפעלה בצורה מחתרתית והשתתף בוועידת הלסינגפורס. ארגן פלוגה של נוער להגנה עצמית מפני מציקים.
בשנת 1910 עלה פחטר לארץ ישראל. בשנת 1911 הגיעה ארוסתו שושנה לבית קפלן לארץ ישראל, והם נישאו בנס ציונה.[1][2]
לזוג נולדו שני בנים : משה וחנן.
משה פחטר, מראשוני המהנדסים ילידי תל אביב, נשא לאישה את שרה, בתם של אסתר ואלכסנדר מאכט, אלוף ליטא בשחמט והמנהל הראשון של הבנק לתעשייה, אחותה של רבקה, רעייתו של המשפטן,העיתונאי והפעיל הציוני משה מילר מולאור.
חנן נשא לאישה את שולמית.לזוג ילדים ונכדים.
פחטר נפטר במרץ 1953.[3]
בית החרושת
בשנת 1910, לאחר הגעתו לארץ ישראל, יסד, יחד עם קלמן הופמן, מסגריה שצמחה לבית חרושת בשם פחטר והופמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עשה ניסוי בשיתוף פועליו ברווחי בית החרושת. הפועלים שבשנה הראשונה ראו רווחים שמחו מאוד על הרעיון, אך לאחר שבשנה השנייה היו הפסדים בקשו לקבל משכורת וויתרו על השיתוף ברווחים. החל משנת 1922 היה המפעל לספק של חברת החשמל ובשנת 1928 הקימה מפעל מיוחד בחיפה שהעסיק 130 פועלים, על פי חוזה עם חברת החשמל.[4] בסוף 1929 עבר המפעל לייצר עבור חברת של.[5]
במרץ 1929 הכריזו הפועלים בבית החרושת בחיפה שביתה בדרישה לתופסת שכר לפועלים המקצועיים. השביתה סוקרה בהרחבה בעיתונות בארץ ישראל[6] ונמשכה 28 ימים. היא נסתיימה לאחר שפנחס רוטנברג הבטיח להידרש לנושא בשובו לארץ ישראל.[7] משמאל האשימו את ההסתדרות בסיום מוקדם מדי של השביתה וטענו שהיא נגמרה בהפסד לפועלים.[8] פחטר שהרגיש שתמיד פעל למען פועליו נפגע מהשביתה וראה בפועלים השובתים כפויי טובה.[1] בשנת 1930 הוא עזב את ניהול בית החרושת והעביר אותו לניהול הבלעדי של הופמן.[9]
פעילות ציבורית
פחטר הצטרף תחילה למפלגת הפועל הצעיר, ובהמשך היה חבר גם במרכז בעלי מלאכה, בה היה פעיל עם אברהם קריניצי, דוד סברדלוב וסעדיה שושני. במאי 1920 הוא נבחר מטעם מרכז בעלי מלאכה לאספת הנבחרים הראשונה.[10] באוקטובר 1920 נבחר לוועד קהילת יהודי יפו ותל אביב.[11] פחטר גם נבחר לשתי המועצות הראשונות של תל אביב, בשנים 1922-1926.[12] לאחר מאורעות תרפ"א היה פחטר ממייסדי משטרת תל אביב.[13]
באמצע שנות העשרים הציע פחטר כמה הצעות לעיריית תל אביב לשיכון ציבורי, אך כולן נדחו. ב-1933 נגש בעצמו להקים מפעל "שיכון עצמי" ובתמיכת בנק קופת עם שנתן משכנתאות נוחות למשתכנים, הקים את קריית מאיר.[14]
משנת 1934 כיהן כחבר בית הדין לשכר דירה בתל אביב,[15] תפקיד בו המשיך גם לאחר הקמת מדינת ישראל.[16]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דוד תדהר (עורך), "שלום פחטר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2235
- ^ ברכות לראש השנה התרע"ב, הפועל הצעיר, 20 בספטמבר 1911
- ^ שלום פחטר ז"ל, הבוקר, 10 במרץ 1953
- ^ שביתה בבית החרושת פחטר את הופמן בחיפה, דואר היום, 12 במרץ 1929
- ^ בביהח"ר פחטר-הופמן, דואר היום, 9 בדצמבר 1929
- ^ מסביב לשביתה בביהח"ר פחטר והופמן, דואר היום, 14 במרץ 1929; המשך
- ^ שביתת פחטר נגמרה - העבודה נתחדשה הבוקר, דבר, 7 באפריל 1929
- ^ "הגוש השמאלי" עושה מטעמים משביתת פחטר, דבר, 11 באפריל 1929
- ^ ק. הופמן ובניו, מכתב להמערכת, דואר היום, 12 באוגוסט 1931
- ^ השבוע, הפועל הצעיר, 21 במאי 1920
- ^ הבחירות לועד העיר, דואר היום, 31 באוקטובר 1920
- ^ חברי מועצות־העיר תל־אביב 1922–1952, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביוני 1952
- ^ מתוך הקלחת התל אביבית, דואר היום, 22 ביוני 1931
- ^ מפעל שיכון עצמי של קופת עם בתל אביב, דבר, 13 באפריל 1934
- ^ פקודת בעלי הבתים והדיירים (הוצאה מדירה והגבלת שכר דירה). 1934, ידיעות עיריית תל אביב, 15 ביוני 1934
- ^ פקודת הגבלות על שכר דירה, ידיעות עיריית תל אביב, 15 בינואר 1949
32414229שלום פחטר