הר אחירם
 | |
| מגדל המים של מבשרת על פסגת הר אחירם | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה | 820 מטר |
| מדינה |
 ישראל |
| מיקום | מבשרת ציון |
הר אחירם הוא שם של פסגה בגובה 820 מטר מעל פני הים באזור הרי ירושלים - היום חלק מהיישוב מבשרת ציון. לפני מלחמת ששת הימים שכן על הפסגה מוצב של הצבא הירדני ששמו מוצב שייח' עבד אל-עזיז (או, בכיתוב שונה - עבדול עזיז) כשמו של מקאם (מבנה תפילה) מוסלמי שהיה במקום.
תיאור כללי
הר אחירם הוא שמה העברי של פסגת שייח' עבד אל עזיז הנמצאת מצפון למבשרת ציון וקרויה על שם מבנה תפילה מוסלמי הנושא את שמו של השייח' האלמוני. שטחו של המבנה 8 על 8 מטר והוא בנוי על יסודות של מבנה עתיק. גגו של המבנה קרס עם השנים אך הקירות נותרו עומדים על תילם. בסמוך למבנה המוסלמי נמצא עץ תות בודד ועתיק. ממערב למבנה נחצבו בעת העתיקה שלושה בורות מים מטוייחים (למניעת חלחול).
קונרד שיק מזכיר במחקריו את פסגת שייח עבד אל עזיז כמקום קבורה אפשרי של רחל וזאת מאחר שעל פי דבריו התושבים הערבים קוראים למקום "קובת רחיל" (קבר רחל) [1] במחקרו "קול ברמה נשמע ושאלת קבורת רחל" מציין ד"ר יואל אליצור כי ייתכן וקביעה זו נסמכת על שמועות וכי אין לה בסיס.[2]
על הפסגה שרידי מוצב צבאי ירדני גדול שכוסו ברובם על ידי בנייה והתרחבות של היישוב מבשרת ציון. המוצב היה חלק מגוש המוצבים שכלל את גבעת הרדאר וחירבת א-לוזה, ששלט על הדרך לירושלים. בסמוך למוצב הוקם מחנה צבאי ירדני שהיה ידוע בשם "שיכון קציני הלגיון" ועל פי חלק מהגרסאות [3] היה יישוב שהוקם בשנת 1961 ובו התיישבו גמלאים של הצבא הירדני. במחנה היו 15 מבנים שבלטו על קו הרקיע והיו סימן היכר של המוצב. ספי בן-יוסף מתאר את קו המוצבים[4]:
כל הרכס הזה, מגבעת הרדאר (היום הר אדר) ועד לנבי סמואל, שחלש על הדרך לירושלים ועל הכניסה אליה מכיוון השפלה, נשא איתו מימי מלחמת העצמאות את סיפור הכשלונות הקשים לכובשו, את זכר הנופלים על טראסות האבן העתיקות של מדרונות ההרים ואת מנוסות הלילה המבעיתות מגדרות העמדות יורקות האש של הלגיון הירדני. הרכס הזה הטיל מורא בלב המסתכלים עליו מרחוק, מעבר לגבול, ומתבוננים במזכרות הכישלון - שיני האבן של מוצב הלגיון הירדני שייח עבד אלעזיז והצריח הגבוה של נבי סמואל.
מלחמת ששת הימים
ביום, 5 ביוני 1967, הטיל פיקוד מרכז על חטיבה 10 ("הראל"), בפיקודו של אל"ם אורי בן-ארי, להבקיע את המוצבים הירדניים אשר איימו על הדרך העולה לירושלים, ולנתק את כביש גב ההר מצפון לירושלים.
מוצב שייח' עבד אל עזיז היה מבוצר היטב, ובו בונקרים החולשים על אזור הקרב, תעלות קשר ושדה מוקשים צפוף בין המוצב לקו הגבול.
גדוד החרמ"ש 106, שכלל 3 פלוגות חיל רגלים, פלוגת טנקים, כח הנדסה ופלוגה מסייעת, יצא משטח הכינוס ביער חולדה, ונע לכוון הקסטל דרך צומת נחשון ורמת רזיאל. הגדוד המשיך בתנועה לכוון מוצבי שייח' עבד אל עזיז, ובשעה 17:00 עלו טנקים של הגדוד לעמדות שולטות והחלו לירות על ביצורי המוצב. כוח שני ובו חיילי החרמ"ש בחיפוי טנקים התחיל בתנועה ליעד דרך מעבר צר שנפרץ בשדה המוקשים, תחת הרעשה ארטילרית של הצבא הירדני מעמדות בכפר אל ג'יב שגבתה קורבנות נוספים.
עם רדת החשיכה עלה אחד הטנקים על מוקש וחסם את הדרך שנפרצה בשדה המוקשים. מספר הנפגעים בכוח התוקף עלה, ומפקד פלוגה ט' סרן אסא יגורי שהובילה את הכח, הורה ללוחמיו לרדת מהזחל"מים ולהתקדם רגלית, תחת אש כבדה, אל היעד. עם הפריצה אל היעד נלחמו חיילי הפלוגה בקרב פנים אל פנים עם לוחמי הלגיון עד לכיבוש המוצב בשעה 19:30. במהלך הקרבות נהרגו 15 חיילים, כולל אסא יגורי, ו-42 נפצעו.
חיים רייכמן, שנלחם על המוצב, מספר:[5]
היינו בשטח פתוח והכוח הירדני היה מבוצר על הגבעה למעלה בבונקרים מוקפים גדרות תיל וסביבם שדות מוקשים. הסתערנו חשופים במעלה בלי שמישהו מחפה עלינו. פינינו את המוקשים בידיים ממש, וקפצנו מסלע לסלע כדי לא לעלות על עוד מוקשים. כל זה קורה כשאנחנו תחת אש ירדנית כבדה מאוד, היורדת עלינו מלמעלה. הלחימה על ההר ליוותה אותי לאורך שנים …בתום הקרבות חזרנו לשם באופן ספונטני. איש לא אמר לנו לעשות את זה, ואיש לא יזם באופן רשמי הנצחה. אנחנו, החברים, הקמנו שם אנדרטה, שתלנו חורשה וקראנו לאתר "יד אסא". אז זו הייתה נקודה מבודדת, מוקפת כפרים ערביים. תושביהם חיללו את האנדרטה הזו פעמים רבות, אבל אנחנו לא נואשנו והקמנו אותה מחדש שוב ושוב
ומסכם:
... כשתיארתי את הקרב בשיח עבדול עזיז ראיתי שאחד הירדנים, מנצור אבו רשיד, שהוא דמות חשובה בירדן גם היום, והיה מהאנשים הכי קרובים למלך חוסיין, מתרגש בצורה בולטת. בסוף ההרצאה הוא ניגש אלי ואמר: 'כל הכבוד. תיארת את הקרב באופן מדויק. אני הייתי הקצין שפיקד על המוצב ההוא כשאתם הסתערתם עליו.
ומוסיף אביתר בן צדף, שהיה עורך כתב העת הצבאי מערכות:[6]
...במקום ללמוד היסטוריה צבאית, לומדים בצה"ל "ערכי לחימה" וסיפורי מעשיות על גדולת יחידה זו או אחרת. בשיטה זו הפכו קרבות תקלה - כמו תל פחר, גבעת התחמושת, "החווה הסינית", החרמון (של "גולני") - למקורות לחינוך לוחמים ומפקדים בעוד שקרבות מופת - כמו שיח' עבד-אל-עזיז, אום כתף, תל עזזיאת, החרמון (של מילואי הצנחנים) - אינם ידועים כלל.
אנדרטת הזיכרון
לאחר המלחמה הוקמה בהר אחירם מצבת זיכרון ללוחמי חטיבת השריון הראל, והמקום כונה יד אסא, על שם 15 הלוחמים ומפקדם, שנפלו בקרב.
לאנדרטה נגרמו נזקים בזדון, ככל הנראה על ידי תושבים ערבים מכפרים שבסביבה. משהתברר כי לא ניתן להגן על האנדרטה היא הועברה לתוך מבשרת ציון והוצבה זמנית באזור כיכר חלילים, עד שהושבה למקומה לאחר הקמת גדר ההפרדה.[7]
על שרידי המוצב הירדני ניטע יער לזכר הנופלים, שנפגע במהלך בניית רובע "רכס חלילים". החברה הקבלנית ועמותת ותיקי חטיבת הראל בנו אנדרטה חדשה בפסגת הר אחירם, למרגלות מגדל המים. בשנת 1998 נטעו תלמידי תיכון ממבשרת ציון 14 עצי אלון ועץ זית על פסגת ההר.
על פי[8] אתר האינטרנט זמן מבשרת, בעבר תוכננה בפסגת ההר הקמתו של בסיס משמר הגבול על מנת לפקח על קטע גדר ההפרדה העומד באזור.
בשנת 2019 תוכננה הקמת בית עלמין למרגלות האנדרטה, בשטחי מועצה אזורית מטה בנימין, אך בקרב תושבי האזור קמה התנגדות להקמת בית העלמין[9], והתוכנית להקמת בית העלמין הועברה לשטח מועצה אזורית מטה יהודה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ קדמוניות נופי ארץ־ישראל: הביוגרפיה של העם על פי הגאוגרפיה של הארץ.כנרת זמורה ביתן 2005 עמוד 360
- ^ מחבר, קול ברמה נשמע ושאלת קבורת רחל, באתר "דעת"
- ^ כתבה בעיתון המקוון של מבשרת "זמן מבשרת" אל שייח' עבדול עזיז (הר אחירם) - במלאת 41 שנה למלחמת ששת הימים 2008 (ארכיון האינטרנט)
- ^ ספי בן-יוסף, האם נבי סמואל הוא שמואל ג'?, באתר ynet, 7 ביולי 2009
- ^ אסף גולן, פיגועי הזיכרון(הקישור אינו פעיל, 27.9.13), "הצופה", 14 בדצמבר 2008
- ^ אביתר בן-צדף, רשומון החווה הסינית, חדשות המחלקה הראשונה, 8 במאי 2004
- ^ כתבה בעיתון המקוון של מבשרת "זמן מבשרת" יד אסא - בכייה לדורות (?) 2009
- ^ בסיס לפלוגת מג"ב קו התפר יוקם ליד מגדל המים במבשרת
- ^ עמוד הפייסבוק של ההתנגדות לתוכנית בית העלמין, באתר www.facebook.com
36397446הר אחירם