אל-ג'יב
 | |
| טריטוריה |
 הרשות הפלסטינית |
|---|---|
| נפה | אל-קודס |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 4,933 (2016) |
| קואורדינטות | 31°51′04″N 35°10′59″E / 31.851177°N 35.183072°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת ירושלים רגילה)   אל-ג'יב | |
אל-ג'יב (מערבית: الجيب) הוא כפר ערבי-מוסלמי בנפת אל-קודס של הרשות הפלסטינית, כ-4 ק"מ מדרום מזרח לרמאללה, סמוך להתנחלות גבעון החדשה. המקום מזוהה עם העיר המקראית גבעון. בכפר חיים 4,933 תושבים, נכון ל-2016[1].
היסטוריה
ערך מורחב – גבעון
ארכאולוגים מעריכים כי הכפר היה מיושב בתקופת הברונזה המוקדמת ובמרבית תקופת הברונזה התיכונה (בערך 3000 עד 1550 לפנה"ס). משלהי תקופת הברונזה המאוחרת (1550 עד 1200 לפנה"ס).
מקובל לזהות את גבעון המקראית עם הכפר אל-ג'יב ששימר את שמה. זיהוי זה נתמך בכך שנמצאו במקום 63 מרתפי יין מהמאה השמינית והשביעית לפנה"ס, ועל כדי היין נמצאו כתוֹבות בעברית שמאששות את זיהוי המקום כגבעון.[2]
התקופה העותמאנית
הכפר היה מיושב במאה ה-16 והשתייך ליישובי ירושלים. בשנת 1552 הוקדשו מעשרות הכפר למוסד העימארה אל-עאמרה, בית התמחוי שהקימה הורם סולטאן, אשתו המועדפת של סולימאן הראשון בירושלים בתקופה העות'מאנית. [3] תעודת ההקדש העתיקה מוסרת כי הורם סולטאן הקדישה "500 דרהם ממעשר הכפר הקרוי ג'יב מיישובי אל־קדס אל־שריף." [4]
על פי מפקד אוכלוסין עות'מאני משנת 1596, 106 משפחות התגוררו בכפר[5]. בשנת 1870, לפי חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן, גרו בכפר 88 משפחות.
החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר באל-ג'יב בשנת 1863 וכתב כי בכפר גרו 500 תושבים. בכפר ראה בתים רבים הרוסים למחצה, שנראו לו עתיקים מאוד, ובניין קטן הנחשב ככנסייה נוצרית לשעבר. בנוסף, הוא תיאר את התל הקרוב לכפר, אתרה של גבעון הקדומה, כמקום ה"מעובד ועוטה עצי זית ורימון נהדרים", ובסמוך לו "מעיין שופע מסוגר במערה מוארכת" ו"ברכה עתיקה, מלבנית". בסמוך ראה עמק הנטוע עצי זית, תאנה ורימון, וגם חיטה או שעורה.[6][7]
הכפר מוזכר בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1883[8].
בתקופת המנדט הבריטי
במפקד אוכלוסין מ-1922 שנערך על ידי המנדט הבריטי, אוכלוסיית אל-ג'יב מנתה 465 תושבים, כולם מוסלמים[9]. במפקד 1931 מנתה אוכלוסיית הכפר 643 תושבים, ב-153 בתים[10]. בשנת 1945 מנתה האוכלוסייה 830 תושבים, שבבעלותם 8,205 דונם של קרקע, על פי סקר הכפרים של המנדט הבריטי בארץ ישראל[11].
ב-13 במאי 1948, במהלך מלחמת העצמאות, פונה הכפר לפי הוראת הלגיון הערבי.[12]
לאחר 1967
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, אל-ג'יב נמצאת תחת שלטון ישראלי[13].
בשנת 1977 הוקמה במחנה צבאי ירדני הנטוש הצמוד לכפר ההתנחלות גבעון[14], ובשנת 1981 הוקמה בסמוך גבעון החדשה[15].
לאחר הסכם אוסלו, השטח הבנוי של אל-ג'יב סווג כשטח B.
בזמן האינתיפדה השנייה בשנת 2003, החלה ישראל בהקמתה של גדר הפרדה. הכפר כותר על ידי הגדר בתוך "מובלעת ביר נבאללה", תוך איבוד חלק מהשטחים החקלאיים שלו[16]. ב-1998 החל להיבנות על אדמות הכפר, סמוך להתנחלות גבעת זאב, בית כנסת המכונה "איילת השחר" על אדמה פרטית וללא היתרי בנייה. ב-2008 החלה בניית מבנה נוסף, המשמש כולל לחוזרים בתשובה של עמותת "בניך ציון". המתחם כולו יושב על אדמותיו של רבאה אללטיף, תושב אל-ג'יב. ביולי 2008 עתר אללטיף לבג"ץ ודרש שהמנהל האזרחי יאכוף את צווי ההריסה שהוצאו למקום. בתגובה לעתירה טענו בגבעת זאב כי רכשו את הקרקע, אולם התברר כי מסמכי הרכישה זויפו. לבסוף נקבע כי המדינה תהרוס את בית הכנסת והכולל[17].
שכונת אל-ח'לאיילה
שכונת אל-ח'לאיילה נמצאת בצד המערבי של הכפר ממערב לכביש 436. השכונה מוקפת בהתנחלויות גבעת זאב מצפון ושני חלקי גבעון החדשה ממערב ומזרח. בשנת 2002, חסם הצבא בערמות עפר וסלעים, את הכביש המחבר בין אל-ג'יב לכביש 436 ושכונת אל-ח'לאיילה. ב-2005, הוקמה גדר הפרדה והוצב מחסום ("מחסום אל-ג'יב") שאויש בשוטרי משמר הגבול וחברות אבטחה פרטיות באופן קבוע. על תושבים הוטלו ההגבלות תנועה במחסום, מעבר פלסטינים היוצאים מרמאללה דרכו אסור למעט תושבי שכונת אל-ח'לאילה, תושבי א-נבי סמואיל, שזוהי דרך הגישה היחידה שלהם לרמאללה ולכפרים שבצפון-מערב ירושלים, וכן פלסטינים בעלי היתר לעבודה בהתנחלות גבעת זאב ועובדי או"ם העוברים בכלי רכב של האו"ם[18].
לקריאה נוספת
- אהוד תגרי ויהודית אופנהיימר, עקורים בעירם: מדיניות ישראל במזרח ירושלים והשפעתה על השכונות הפלסטיניות הירושלמיות שמעבר לגדר ההפרדה', עמותת עיר עמים, יוני 2015
קישורים חיצוניים
- מידע על אתר אל-ג'יב, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
אל-ג'יב (יהודה ושומרון), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ מפקד אוכלוסין 2017, באתר של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה
- ^ מערכת ההגנה של העיר גבעון התנכי"ת נתגלתה בחפירות בירד, חרות, 29 באוקטובר 1962
- ^ רועי מרום, גִ'נְדַאס בשערה של לוד: אבן פינה לחקר העורף הכפרי של העיר 1948-1459, לוד-דיוספוליס 7, 2021, עמ' 19-16
- ^ רועי מרום, כתבי הֶ קדש מהתקופה הממלוכית־עות'מאנית כמקור למחקר גאוגרפי־היסטורי: וקפית ח'אצכי סולטאן (1552 לסה"נ), אופקים לגאוגרפיה 103-104, 2023, עמ' 5
- ^ According to Hütteroth and Abdulfattah, 1977, p. 122, all the inhabitants were Christian. According to Toledano, 1984, pp. 311-314, the population of Al Jib was Muslim, as Al Jib never had a Christian population in the sixteenth century
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (א), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1977, עמ' 231-232
- ^ Guérin, 1868, pp. 385-391
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 305
- ^ Barron, 1923, Table VII, Sub-district of Ramallah, p. 16
- ^ Mills, 1932, p. 47
- ^ Department of Statistics, 1945, p. 25
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 99.
- ^ שפי גבאי, גבעון נכנעה שוב:עתה היא קוראת לעצמה אל ג'יב, דבר, 15 באוגוסט 1967
- ^ בגבעון מקימים בית לסלפאק, מעריב, 9 בדצמבר 1977
- ^ התנחלות חדשה ליד גבעון, מעריב, 15 בינואר 1980
- ^
ניר חסון, הסיפור הקפקאי של תושבי הכפר שנכלא בין הגדר לירושלים, באתר הארץ, 18 ביוני 2013
- ^ חיים לוינסון, כתובת על בית המשפט העליון: "לא הורסים בית כנסת, רוצים מדינה יהודית", באתר הארץ, 4 בנובמבר 2015
- ^ תושבי שכונת אל-ח'לאיילה נותקו מכפרם, אל-ג'יב, שנכלא במובלעת, נובמבר 2006
 | ||
|---|---|---|
| ערים | מזרח ירושלים (שנוי במחלוקת) | 
|
| מועצות מקומיות | אבו דיס • אלעיזריה • א-ראם | |
| כפרים | אל-קובייבה • בידו • בית ענאן • ביר נבאלא • ח'אן אל-אחמר • חיזמה • כפר עקב (שנוי במחלוקת) • קטנה • קלנדיה • ענאתא • ערב אל-ג'האלין • בית דוקו • בית חנינא • בית סוריכ • בית איג'זא • בית איכסא • ג'בע • אל-ג'ודיירה • אל-ג'יב • מוח'מאס • ראפאת • א-סוואחרה א-שרקייה • קלנדיה • א-זעיים • שייח' סעד | |
| מחנות פליטים | מחנה הפליטים שועפאט (שנוי במחלוקת) | |
| נפות הרשות הפלסטינית | ||
אל-ג'יב38476219Q6191988