שגרירות ישראל בפרטוריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שגרירות ישראל בפרטוריה
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
תאריך פתיחה 1949
דיפלומטיה
חלק מ יחסי דרום אפריקה–ישראל
שגריר אליאב בלוצרקובסקי
שטח האמנה דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
אסוואטיניאסוואטיני אסוואטיני
לסוטולסוטו לסוטו
מדגסקרמדגסקר מדגסקר
זימבבואהזימבבואה זימבבואה
נמיביהנמיביה נמיביה
בוטסואנהבוטסואנה בוטסואנה
מדינה מיוצגת ישראלישראל ישראל

שגרירות ישראל בפרטוריה היא הנציגות הדיפלומטית העליונה של ישראל בדרום אפריקה. השגריר המכהן כיום הוא אליאב בלוצרקובסקי.

בעקבות קיומן של שתי בירות לדרום אפריקה, פרטוריה כבירה מנהלית וקייפטאון כמושב הפרלמנט שנשיא דרום אפריקה עומד בראשו, נהג צוות השגרירות לעבור מקייפטאון לפרטוריה מידי מחצית השנה.[1][2]

בנוסף לשגרירות החזיקה ישראל בעבר בקונסוליה ביוהנסבורג.

היסטוריה

ישראל פתחה נציגות ראשונה בדרום אפריקה בדרג קונסוליה ב-1949, ובנובמבר 1950 העלתה את דרג היחסים לצירות.[3]

במאי 1963 נערכה ועידה כלל-אפריקאית באדיס אבבה, בה הוקם ארגון אחדות אפריקה, ובהחלטות הסיכום שלה נקראו כלל מדינות העולם לנתק את קשריהם הדיפלומטים עם דרום אפריקה. הועידה נחשבה להצלחה ישראלית, מכיוון שכל ניסיונות מצרים להעלות את הסכסוך הישראלי-ערבי בוועידה נכשל, וישראל נתפסה כבעלת קשרים הדוקים ביבשת[4] בעקבות כך החליטה מדינת ישראל לפעול ברוח החלטות העצרת הכללית של האומות המאוחדות נגד דרום אפריקה מספטמבר 1962, במטרה לחזק את קשרי ישראל ואפריקה. בעקבות כך, לאחר חזרת הציר שמחה פרת לישראל בספטמבר 1963 הוחלט שלא למנות ציר חדש, ובראש הנציגות הועמד ממונה על היחסים.[5][6]

כוונות של משרד החוץ בנוגע לדרום אפריקה עוררו דאגה רבה בקהילה היהודית בה. השופט היהודי ישראל מייזלס, ראש ועד הצירים היהודי של דרום אפריקה, ביקר בישראל וביקש מהשרה גולדה מאיר ועם ראש הממשלה משה שרת כי ישראל לא תהיה הראשונה שמטילה סנקציות על דרום אפריקה.[4]

בתחילת 1974, לאחר שמרבית מדינות אפריקה נתקו את יחסיהם עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הייתה התקרבות ביחסי המדינות, וישראל את דרג הנציגות לשגרירות.[7][5]

ביוני 1978 החרימה השגרירות הצגה בשם "גולדה", שעסקה בגולדה מאיר, כמחאה על סגירתה לשחורים.[8]

בספטמבר 1985, לאחר תום כהונת אליהו לנקין, הקפיאה ישראל את בוא השגריר החדש, עקב התנגשויות אלימות בדרום אפריקה.[9]

ב-16 ביוני 1986 סגרה ישראל את שגרירותה ליום אחד, כמחאה על הטלת משטר החירום במדינה.[10]

בפברואר 2005 החליטה הממשלה למנות את דורון גרוסמן, שגריר ישראל באתיופיה לשגריר בדרום אפריקה,[11] אך הוא נמצא ירוי בדירתו קודם שהמינוי יצא לפועל, כשהערכות הן שהתאבד.[12] תחתיו מונה אילן ברוך לשגרי במאי 2005.[13]

במרץ 2023 קיבל הפרלנמט של דרום אפריקה החלטה הקוראת לסגירת השגרירות.[14][15]

האמנות נוספות

השגרירות מאומנת כנציגות ישראל למספר מדינות שכנות:

  • אסוואטיני – ישראל החזיקה בשגרירות במבבנה עד ל-1996, אז נסגרה מסיבות תקציביות והועברה לאחריות פרטוריה.
  • זימבבואה – מקשירת היחסים הרשמית עם ישראל ב-1993 ועד 2014 הואמן השגריר מדרום אפריקה. ב-2014 מונה שגריר נייד.[16]
  • לסוטו – ישראל מקיימת יחסים דיפלומטיים עם לסוטו מ-1986 על ידי השגרירות.
  • מדגסקר – ישראל החזיקה בשגרירות באנטננריבו בין השנים 1960 ועד לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973. ב-1994 חודשו היחסים בין המדינות, וישראל האמינה את השגרירות בפרטוריה על מדגסקר.
  • נמיביה – ישראל ונמיביה יצרו יחסים דיפלומטיים ב-1994, והשגריר הואמן אליה עד 2014, כשהוחלט למנות שגריר נייד.[16]
  • בוטסואנה – ישראל ובוטסואנה החזיקו יחסים דיפלומטיים שנותקו עם מלחמת יום הכיפורים. ב-1993 חודשו היחסים ושגריר ישראל בדרום אפריקה הואמן אליה עד 2014, כשהוחלט למנות שגריר נייד.[16]

שגרירים

שם תקופת כהונה מעמד
דוד גויטיין 1950–1951 ציר
סמה ססיל היימן 1952–1955
יצחק בבלי 1955–1959
כתריאל שלמון 1959–1961
שמחה פרת 1961–1963
אליעזר יאפו 1966–1969 ממונה על היחסים
מיכאל מיכאל[17] 1969–1974 שגריר (מעמד אישי)
יצחק אונא 1974–1975 שגריר
יוסף הרמלין 1979–1981
אליהו לנקין 1981–1985[18][19][20]
דוד אריאל 1985–1989
צבי גוב-ארי 1989–1992
אלון ליאל 1992–1994
אלעזר גרנות 1994–1996
אורי אורן 1998–2001
טובה הרצל 2001–2003
אילן ברוך 2005–2008
דב שגב-שטיינברג 2008–2013
ארתור לנק 2013–2017
ליאור קינן 2017–2018
אליאב בלוצרקובסקי 2022–הווה

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עד אתמול נחשבה הקונסוליה ביוהנסבורג ,מבצר', מעריב, 29 באפריל 1975
  2. ^ אראלה ישיב, "החיים הכפולים", מעריב, 17 בנובמבר 1971
  3. ^ קונסול ישראל בדרום אפריקה יועלה לציר, הבוקר, 28 ביולי 1950
  4. ^ 4.0 4.1 פרק 3: החזרת השגריר לישראל ומשפט ריבוניה, 1963 – 1964 |, באתר catalog.archives.gov.il
  5. ^ 5.0 5.1 "קבוצת־הלחץ האפריקנית" איבדה כוחה בירושלים, מעריב, 12 במרץ 1974
  6. ^ ציר ישראל בדרום־אפריקה הוחזר ארצה, לא ימונה אחר, על המשמר, 25 בספטמבר 1963
  7. ^ אראלה ישיב, סיפוק בדרא"פ מהעלאת נציגות ישראל לשגרירות, מעריב, 15 במרץ 1974
  8. ^ דניאל דרוז, שגרירות ישראל בדרא"פ תחרים הצגת "גולדה", מעריב, 20 ביוני 1978
  9. ^ רפאל מן, ישראל השאירה בדרא"פ מיופה־כח, מעריב, 1 בספטמבר 1985
  10. ^ יוסף צוריאל ויהושע ביצור, ישראל סוגרת ליום אחד את שגרירותה בדרום־אפריקה, מעריב, 16 ביוני 1986
  11. ^ מינויים לשירות החוץ | מספר החלטה 3244, באתר GOV.IL
  12. ^ השגריר באתיופיה מת מפצעיו, באתר NRG
  13. ^ מינויים לשירות החוץ | מספר החלטה 3638, באתר GOV.IL
  14. ^ אלדד בק, ‏הפרלמנט בדרום אפריקה אישר: היחסים הדיפלומטיים עם ישראל יירדו בדרגה, באתר ישראל היום, 8 במרץ 2023
  15. ^ שלומי בן-מאיר, 'ישראל היום' מטעה את קוראיו בנוגע ליחסי ישראל-דרום אפריקה, באתר פרספקטיבה, ‏13 במרץ 2023
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 מינויים בשירות החוץ | מספר החלטה 1571, באתר GOV.IL
  17. ^ מיכאל מיכאל - ממונה (כשגריר) על נציגות ישראל בדרום־אפריקה, מעריב, 7 בינואר 1969
  18. ^ Reuters (1983-02-26). "Israeli Refuses to Take Envoy Post in London". New York Times. נבדק ב-2020-05-21.
  19. ^ Begin choice declines British envoy position
  20. ^ Ex-Irgun Man Named Ambassador to Britain, NY Times, February 21, 1983, Retrieved May 21, 2021


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35952062שגרירות ישראל בפרטוריה