הפרלמנט של דרום אפריקה
הפרלמנט של דרום אפריקה הוא הרשות המחוקקת של מדינה זו. על פי חוקתה הנוכחית יש בו שני בתים – האספה הלאומית בת 400 מושבים והמועצה הלאומית של הפרובינציות בת 90 מושבים. מקום מושבו הוא בעיר קייפטאון.
מאז הקמתו בשנת 1910 עבר מבנה הפרלמנט שינויים רבים כתוצאה מן ההיסטוריה הסוערת של דרום אפריקה. משנת 1994 ואילך, בעקבות ביטול משטר האפרטהייד, משתתפים בבחירות לפרלמנט כל תושבי המדינה.
הפרלמנט הנוכחי, שנבחר במאי 2014, הוא ה-14 מאז הפיכת דרום אפריקה לרפובליקה ב-1961, ה-26 מאז שהוקם לראשונה והחמישי מאז ביטול משטר האפרטהייד.
תולדות הפרלמנט
1910 עד 1961
עם הקמת האיחוד של דרום אפריקה הוקם גם הפרלמנט, אשר כלל שני בתים - הסנאט ובית האספה (House of Assembly):
- בסנאט נכללו סנאטורים שנבחרו על ידי הפרובינציות לתקופה של עשר שנים וכן המושל הכללי. מספר הסנאטורים השתנה מעת לעת.
- בבית האספה נכללו צירים אשר נבחרו על ידי הציבור במחוזות בחירה נפרדים. מספר המושבים בבית ומחוזות הבחירה גדל בהדרגה עם הגידול באוכלוסיית המדינה.
- לבנים בלבד היו יכולים להתמנות לפרלמנט או להיכלל בין חבריו.
- זכות הבחירה ניתנה לגברים מגיל 21 (18 משנת 1960) - ללבנים בכל הפרובינציות, לשחורים בפרובינציית הכף ופרובינציית נאטאל, ולצבעוניים בפרובינציית הכף.
הרכב הפרלמנט השתנה מעת לעת בעקבות תיקונים בחוקה:
- ב-1930 ניתנה לנשים לבנות זכות להצביע לפרלמנט ולהיבחר לשני בתיו.
- משנת 1937 נקבע לבוחרים השחורים ייצוג נפרד בשני בתי הפרלמנט - ארבעה נציגים בסנאט (שניים לפרובינציית הכף, אחד לנאטאל ואחד לאורנג' וטרנסוואל) - ובבית האספה שלושה, שנבחרו במחוזות בחירה נפרדים.
- החל מ-1950 יוצגו התושבים הלבנים בדרום-מערב אפריקה (כיום נמיביה, שנשלטה אז על ידי דרום אפריקה) על ידי ארבעה סנאטורים וששה חברי בית האסיפה.
- החל מ-1957 יוצגו הצבעוניים על ידי נציגים נפרדים בשני בתי הפרלמנט ועל בסיס בחירה במחוזות בחירה נפרדים להם. ההצעה לתיקון זה לחוקה נתקלה בהתנגדות רבה והייתה נושא לשני פסקי דין של בית המשפט העליון של דרום אפריקה. ראש הממשלה יוהאנס סטריידום התגבר על כך על ידי הגדלת מספר חברי הסנאט ומינוי מספר מספיק של סנאטורים תומכי הממשלה, כך שלבסוף השיג את הרוב הנדרש לתיקון החוקה של שני שלישים.
- בשנת 1960 בוטל הייצוג לשחורים בפרלמנט.
בשנת 1960 החליטו הבוחרים הלבנים במדינה במשאל עם על ניתוק הקשר של דרום אפריקה לכתר הבריטי והפיכתה לרפובליקה.
1961 עד 1984
עם הפיכת דרום אפריקה לרפובליקה לא חלו שינויים בהרכב הפרלמנט, אך כאלו התרחשו מאוחר יותר:
- ב-1968 בוטל הייצוג לצבעוניים בפרלמנט, והוא ייצג מאותה עת ואילך בוחרים לבנים בלבד.
- ב-1977 חדלה דרום-מערב אפריקה להיות מיוצגת בפרלמנט.
- ב-1981 בוטל הסנאט והפרלמנט היה לבעל בית אחד בלבד.
1984 עד 1994
בשנת 1984 נתקבלה חוקה חדשה לדרום אפריקה. במסגרתה הוענקה מחדש זכות בחירה לצבעוניים ולהודים במדינה. לכל אחת מהקבוצות הוקם בית נבחרים משלה, שהביאו את הפרלמנט להרכב של שלושה בתים. שני הבתים החדשים פעלו לפי כללים נפרדים:
- מרבית חברי הבתים נבחרו במחוזות בחירה, ונוספים נבחרו על ידי חברי הבתים ומונו על ידי נשיא המדינה
- שני הבתים חוקקו חוקים בעניינים הנוגעים לקבוצת הגזע שלהם וקיבלו חקיקה יחד עם הבית השלישי בעניינים משותפים לבני כל הגזעים. בפועל הייתה לבית השלישי דומיננטיות בתהליך החקיקה כיוון שמספר חבריו היה גדול משל שני הבתים האחרים גם יחד.
תחת השיטה החדשה המשיכו השחורים במדינה להיות לא מיוצגים ונטולי זכות בחירה. לשיטה זו לא הייתה לגיטימציה גם בקרב הצבעוניים וההודים, שרבים מהם החרימו את הבחירות.
במשאל עם שנערך בשנת 1992 אישרו הבוחרים (לבנים בלבד) ברוב של 68.73 אחוזים רפורמה אשר הובילה לסיום משטר האפרטהייד. בשנה שלאחר מכן ביצע הפרלמנט התלת-בתי את אחת מפעולותיו האחרונות וקיבל חוקת-ביניים, אשר נכנסה לתוקפה ב-27 באפריל 1994 - המועד בו נערכו הבחירות החופשיות הראשונות במדינה.
1994 ואילך
חוקת הביניים העניקה לראשונה זכות בחירה לגברים ונשים בני כל הגזעים, מגיל 18 ואילך. מבנה הפרלמנט השתנה והוא כלל שוב שני בתים - סנאט ואספה לאומית. הסנאט נקבע כבעל 90 מושבים - עשרה לכל אחת מהפרובינציות. האסיפה הלאומית הייתה לבעלת 400 מושבים, שנבחרו בבחירות ארציות (כלומר ללא מחוזות בחירה נפרדים) ויחסיות על בסיס רשימות מועמדים מפלגתיות.
בשנת 1997 נתקבלה חוקה קבועה למדינה, ובמסגרתה השתנה שמו של הסנאט למועצה הלאומית של הפרובינציות.
המפלגה הלאומית הייתה למפלגת הרוב בפרלמנט משנת 1948, ומכוח חוקי האפרטהייד היא שמרה על מעמדה זה בכל הפרלמנטים שנבחרו עד ביטולו של משטר זה. מאז הבחירות החופשיות הראשונות ב-1994 מהווה הקונגרס הלאומי האפריקני את מפלגת הרוב בפרלמנט.
מקום מושב הפרלמנט
.jpg)
מאז הקמתו שוכן הפרלמנט בעיר קייפטאון, במבנים אשר שימשו לפניו את הפרלמנט של כף התקווה הטובה. מקום זה נבחר כפשרה בין הפרובינציות שהקימו את דרום אפריקה בשנת 1910, שכולן שאפו שעיר הבירה של האיחוד תימצא בשטחן. לבסוף הוסכם שקייפטאון תהיה הבירה המחוקקת, פרטוריה הבירה האדמיניסטרטיבית ובלומפונטיין הבירה השיפוטית.
מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקאי הציעה להעביר את מקום מושב הפרלמנט לפרטוריה, בנימוק שהריחוק ממקום מושב הממשלה מאלץ את חבריה ואת עובדי הציבור והדיפלומטים במדינה לנוע הלוך ושוב בין שתי הערים כאשר הפרלמנט נמצא במושב. תושבי קייפטאון מתנגדים לכך מחשש לפגיעה ביוקרת העיר ובטענה שהמפלגה מנסה להביא לצנטרליזציה של הממשל במדינה.
