שאול ברלין

שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (ת"ק, 1740 – כ"ג בחשוון תקנ"ה, 16 בנובמבר 1794) היה רב קהילה בגרמניה ומשכיל בסתר. חיבר כמה כתבי פולמוס במאבק בין המשכילים לרבנים, והוציא לאור את שו"ת "בשמים ראש", לדבריו קובץ שאלות ותשובות שכתב הרא"ש במאה ה-13 ולמעשה ככל הנראה זיוף שחיבר הוא עצמו.

בין רבנות למשכילות

נולד בשנת 1740 בגלוגאו (בעת הולדתו באוסטריה, וכעבור זמן קצר בפרוסיה; כיום בפולין) למשפחת רבנים מיוחסת, צאצאי החכם צבי. אביו, רבי צבי הירש לוין, היה רב העיר ברלין. כבר מילדותו נחשב לעילוי, ובגיל צעיר שודך לבתו של רב העיר ברסלאו, רבי יצחק יוסף תאומים, שהיה גם עשיר גדול. בגיל 20 קיבל סמיכה לרבנות ובגיל 28 התמנה לרב קהילת פרנקפורט על נהר אודר.

בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר" – סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות טפלות. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת אזכור שמו של המן, רעש הנוגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.

ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין" את הספר "מצפה יקתאל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג ווניזבק), רבי רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" טען ברלין בלשון חריפה ובוטה לשגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. רבני קהילות באירופה מיהרו להחרים את הספר - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, רבי צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם. ככל הנראה^{[דרוש מקור]} מעולם לא הבין האב שבנו הוא משכיל נסתר, ועמד לצדו במאבק זה ובמאבקים הבאים משום שהאמין שכוונותיו הן לשם שמים.

ספר בשמים ראש

שו"ת "בשמים ראש", ברלין תקנ"ג 1793

ערך מורחב – בשמים ראש

ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם ברלין את שו"ת "בשׂמים ראש". לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי חכם ספרדי לא-מוכר מדורו של רבי יוסף קארו ושמו רבי יצחק די-מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא". כסא דהרסנא הוא שם תלמודי של מין מאכל העשוי מדגים, אבל קורא השם רומז לכוונתו ההרסנית, כפי שמוכיחה ההשוואה לשמו של החכם הבדוי Demolino - לשון "הריסה" בלעזים אירופיים שונים^{[דרוש מקור]}. הוא הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשכך השנאה שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף.

לצד דברי הלכה עמוקים ומקובלים, נמצאו בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, למשל: היתר לנסוע בשבת למי שאין לו כסף ואינו רוצה לבקש צדקה; היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת; היתר לשתות יין נסך בתנאים מסוימים; פטור למצטער מכל המצוות (על פי הפטור של מצטער מהסוכה) והיתר להתגלח בחול המועד. מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה.

הפולמוס נגד הספר הונהג בידי הרבנים מרדכי בנט, רפאל זיסקינד הכהן ויעקב קצנלבוגן. שוב יצא אביו של שאול ברלין להגנתו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף, אולם בסופו של דבר נאלץ שאול ברלין לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ושם מת לאחר כשנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא איתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

הספר "בשמים ראש" נותר שנוי במחלוקת עד היום: הוא לא התקבל על הכלל ונותר חשוד בעיני רבים, ומאידך לא נפסל באופן גורף. למרות שהיו רבים שפסלו את כולו בטענת זיוף או שראו את חלק מהתשובות שבו כמזויפות והיו אף שהתנגדו לו בחריפות, עשרות פוסקי הלכה ציטטו ממנו דברים כראיות במשא ומתן הלכתי. והיו מהם שהכשירו אותו מפורשות. אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של הרב ש"י זוין), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר.

אצל ההיסטוריונים וחוקרי הספרות התקבלה בדרך כלל הדעה שהספר הוא זיוף, אם כי יש דעות שונות בשאלה אם בעיקרו הספר מבוסס על חומר קדום ושאול ברלין הכניס בו רק שינויים מעטים, או שהספר כולו זויף על ידיו. גם מניעיו של שאול ברלין לא ידועים - האם ביקש להוציא מתחת ידיו סאטירה אנטי-רבנית ולהכניס במזיד השקפות משכיליות אל השיח ההלכתי, או שבאמת ובתמים ביקש לשכנע את הרבנים בכישוריו ההלכתיים ובאמיתות חזרתו למוטב. התפיסה המקובלת היא שסערת הנפש שבה היה שרוי, והמתח הקשה בין העולם הרבני שבו היה שקוע לעומק בקהילתו ובמשפחתו ובין ההשקפות המרדניות שבהן החזיק בסתר, הביאו אותו לדרכי הביטוי הבעייתיות שבהן נקט.

לדעת הסטייפלר לא ראוי בזמן הזה לפרסם את גנותו של מחבר הספר בשמים ראש, מחמת שכבר נידון בשמים על חטאו ופרסום גנותו מזיק לו בעולם העליון, ועוד שמבזה את אביו ואת הרבנים שצדדו בעדו, ועוד שגורם לקירור אצל אנשים שיצטייר להם שאחד מאותם שהיו גדולי תורה התקלקל ובא לידי כפירה.

משפחתו

• בנו אריה ליב - היה תלמידם של אביו וזקיניו ושל רבי פנחס הורוויץ בעל ההפלאה. כתב הקדמה על ספר אור עיניים בה הביע הערכה רבה לחכמי ישראל על פני חכמי אומות העולם. וכן מביע את צערו ואת סבלו וכותב שמשנת תקנד אין לו אישה. בשלב מסוים הוא המיר את דתו והתנצר, אולם לפני מיתתו התוודה על כל חטאיו.
• בתו הענא - הייתה נשואה לאברהם הערץ מיעסניץ.

לקריאה נוספת

• משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קריית ספר מג
• משה סמט, " 'בשמים ראש' של ר' שאול ברלין - ביבליוגרפיה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה", בתוך קריית ספר מח
• משה פלאי, הריפורמה הדתית של הרב החרדי שאול ברלין: פרק בתולדות מאבקה של ההשכלה העברית בגרמניה לחידוש פני היהדות, תדפיס מתוך: Hebrew Union College Annual (1971) XLII, ניו יורק
• שמואל פיינר, מהפכת הנאורות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים תשס"ב^{[דרושה הבהרה]}

• Talya Fishman, "Forging Jewish Memory: Besamim Rosh and the Invention of Pre-Emancipation Jewish Culture", in E. Carlebach, J. Efron, D. Myers, eds., Jewish History and Jewish Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, Brandeis University Press, 1998, pp. 70-88
• Dan Rabinowitz & Eliezer Brodt, Benefits of the Internet: Besamim Rosh and its History at Academia

קישורים חיצוניים

• "לֶעווין, הירש ב"ר אריה ליב: בנו, ר' שאול לעווין", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 59, באתר HebrewBooks
• מידע על לוין, שאול בן צבי הירש, 1740-1794 בקטלוג הספרייה הלאומית
• דוד הלחמי, רבי שאול ברלינר מפרנקפורט דאודר (בעל „כסא דהרסנא”), ערכו בספר "חכמי ישראל", תל אביב תשי"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
• "שאול ברלין", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)

כתביו

• מצפה יקתאל, ברלין תקמ"ט, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• בשמים ראש, ברלין תקנ"ג, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
• מצפה יקתאל, באתר היברובוקס
• בשמים ראש, באתר היברובוקס
• כתב יושר באתר HebrewBooks

על כתביו

• נריה גוטל, ‏יחסו של הראי"ה קוק לספר "בשמים ראש", JSIJ‏ 5, 2006

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30730294שאול ברלין