רצ'א צארום
| לידה |
22 באוקטובר 1879 ה' בחשוון ה'תר"ם צנעא, תימן |
|---|---|
| פטירה |
12 בפברואר 1970 (בגיל 90) ו' באדר א' ה'תש"ל ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | כ"ד בתשרי ה'תש"י (17 באוקטובר 1949) |
| רבותיו | מארי יחיא קאפח, מארי יחיא אביץ' |
| תלמידיו | הרב שלום רדאעי, הרב יוסף קאפח, הרב יוסף עמר |
| צאצאים | הרב שלמה צדוק |
מארי רצ'א (רצון) צארום (במקור: צַארֻם; ה' בחשוון ה'תר"ם – ו' באדר א' ה'תש"ל, 22 באוקטובר 1879 – 12 בפברואר 1970) היה רב תימני, מתלמידיהם המובהקים של מארי יחיא קאפח ומארי יחיא אלאביץ', וממשיך דרכם.
ביוגרפיה
נולד לסאלם בן סאלם צארום ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן. בקטנותו לא נשלח ללמוד אצל מלמד תינוקות, אלא נשאר עם אביו ללמוד בבית מלאכתו. כשהגיע לגיל 8 בערך החל ללמוד לפני מארי אברהם קארה בחברת המבוגרים, ולאחר פטירתו בשנת ה'תר"נ (1890) עבר ללמוד לפני מארי אברהם עזירי, מגדולי חכמי הישיבה הגדולה.[1]
בשנת ה'תרמ"ח (1888) נפטר אביו. בגיל 11 למד סנדלרות, היה נחשב סנדלר מומחה, וממקצוע זה התפרנס.[1]
לאחר מכן למד אצל מארי חיים בן סלימאן כסאר, מתלמידי מארי יחיא קאפח. שם למד בנוסף לתלמוד ומשנה תורה להרמב"ם גם ספרי רב סעדיה גאון, הכוזרי, ותורת חובות הלבבות. בשנת ה'תר"ע (1910) החל ללמוד אצל מארי יחיא קאפח בבית מדרשו, ואצל מארי יחיא אביץ' בבית הכנסת מסורי. למד דקדוק אצל דוד קאפח.[1]
עלה לארץ בעלייה הגדולה בתאריך כ"ד בתשרי ה'תש"י (17 באוקטובר 1949),[2] והתיישב בירושלים. בירושלים עמד בראש בית הכנסת "חברת אחים" בשכונת בית ישראל.[1]
נפטר בירושלים בו' באדר א' ה'תש"ל (12 בפברואר 1970), בגיל 90.[1]
נכדו הוא הרב שלמה צדוק, מפרש משנה תורה להרמב"ם.
תורתו
היה חלק מחבורת לומדים המזוהה עם הפלג הדרדעי. חברי הקבוצה היו: דוד קאפח, יחיא קארה, הרב שלום יצחק הלוי (מקרית אונו), שמואל הכהן, סאלם אלג'מאל (בן מארי סאלם אלג'מאל), דוד נדאף, חיים בדיחי, מנחם הלוי, יחיא צאלח, יהודה ד'הבאני, ישראל אביץ', מארי יחיא מנצורה, אבשלום משרקי, יוסף צאלח, אהרן צאלח, יצחק יצחק, ועוד. החבורה הייתה מתכנסת בבית אחד הלומדים מחצות הלילה עד עלות השחר ותפילת שחרית, ולומדת בעיקר בכתבי הרמב"ם.[1][3]
בשנת ה'תרע"ג (1913) ייסד יחד עם דוד קאפח אגודת צדקה בשם "חברת פקוחי עין", שעוזרת לעניים במתן בסתר ובהלוואות. פעילות האגודה בטלה בשנת ה'תרע"ט (1919) עם פטירת דוד קאפח.[1]
בשנת ה'תרצ"ב (1932), הצטרף ליוזמת מארי יחיא אביץ' לחדש את פעילות הישיבה הכללית, שבטלה עקב הרעב והמצור המכונה חוזת אלנפר. חברי הישיבה החדשה היו מארי אברהם בדיחי, מארי עמרם קורח, מארי שלום קורח, מארי משה צארום, מארי חיים משרקי, מארי יחיא גיאת', מארי סעיד צאלח, מארי יחיא מנצורה, הרב שלום יצחק הלוי (מקרית אונו), מארי סאלם צאלח, ועוד. לאחר פטירת מארי יחיא אביץ' בשנת ה'תרצ"ה פסקה פעילות הישיבה.[1]
לאחר פטירת מארי יחיא אביץ' החל למסור שיעורי תלמוד והרמב"ם בבית הכנסת מסורי, יחד עם מארי משה אביץ'.[1]
כתב עליו הרב יוסף קאפח:
הוא היה בעל מוח חריף מאוד. תפישתו מהירה מאוד, ועל אף מהירות תפישתו היה בעל חדירה לעומק העניין ובכל הקיפו. היה בעל זכרון להפליא, בתשובותיו קולע אל השערה ולא יחטיא, ובביטויים חריפים וקולעים ביותר, כי עם כל סגולותיו אלה היה גם בעל לשון חריפה. בקיאותו בש"ס ורמב"ם הייתה גדולה מאוד, כמעט שאין שאלה שתעלה לפניו ואינו מוצא תשובתה מסוגיה כל שהיא או מרמב"ם כל שהוא. בקיאותו המפליאה באגדה הייתה עצומה לא פחות מבקיאותו במקרא. ספרים שלמים מספרי הנביאים ידע על פה, ובדרשותיו אמר קטעים שלמים מן המקרא ודרשם כמן חומר. אגדות סתומות או מופלאות הסבירן בשופי ובאופן המתקבל על הדעת, ובתבונה דלה את עומק המחשבה הגלומה בהן לפי רוחו והכוונתו של הרמב"ם. כאשר היה אומר דברי טעם בבתי משתאות שמו כל הנוכחים אוזנם כאפרכסת כדי לקלוט פנינים היוצאים מפיו. הוא היה בקי מאוד בספר חובות הלבבות, ובדרשותיו שילב לא מעט מפניני אמריו מאמריו אמרותיו ואמירותיו.
— הרב יוסף קאפח, דברי זכרון לרב רצון (רצ'א) צארום, עמ' תמ"ט-ת"נ
שמועות מתורתו התפרסמו על ידי תלמידו המובהק הרב שלום רדאעי בספר האסיף.[4] מארי חיים כסאר תיאר אותו בתואר "זכרן".[5]
בשנת ה'תשל"ג (1973) תורגם ויצא לאור לזכרו הספר תורת חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה, על ידי הרב יוסף קאפח.
מידותיו
היה בעל חסד גדול, ומראשי גבאי הצדקה המתרימים לנישואי יתומים. היה בעל קול ערב ויכולת חיבור הספדים, ונשא דרשות מרגשות אחר מיטות הנפטרים. היה משורר מומחה, במסיבות מצווה היה שר שירי קודש, ומדי פעם היה עוצר ומסביר את תוכן השיר.[1]
למרות היותו מגדולי חכמי דורו, לא נתכנה "מארי", וכאשר כינו אותו כך היה מוחה.[6]
השקפתו
היה פעיל נלהב ומראשי תנועת הדרדעים, אשר כפרו באמיתות ספר הזוהר ויחוסו לרבי שמעון בר יוחאי. היה מוביל משלחות לוויכוחים עם פלג העיקשים בראשות מארי יחיא יצחק הלוי.
ראו גם
- דרדעים
- הרב שלום רדאעי
קישורים חיצוניים
- מסמכי עלייתו לארץ, תאריך: כ"ד בתשרי ה'תש"י (17/10/49), באתר הג'וינט, מספר 8 ברשימה
- מודעה על פטירתו, בעיתון דבר, 15 בפברואר 1970
לקריאה נוספת
- ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 512
- הרב יוסף קאפח, דברי זכרון לרה"ג רצון (רצ'א) צארום, בתוך: הרב יוסף קאפח (מתרגם), תורת חובות הלבבות, ירושלים ה'תשל"ג (1973)
| תקופת חייו של רצ'א (רצון) צארום על ציר הזמן |
|---|
 |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 1.8 1.9 הרב יוסף קאפח, דברי זכרון לרה"ג רצון (רצ'א) צארום, בתוך: הרב יוסף קאפח (מתרגם), תורת חובות הלבבות, ירושלים ה'תשל"ג
- ^ מסמכי עלייתו לארץ, תאריך: כ"ד בתשרי ה'תש"י (17/10/49), באתר הג'וינט, מספר 8 ברשימה
- ^ יוסף חבארה, בתלאות תימן וירושלים, ירושלים, ה'תש"ל (1970), עמ' 66
- ^ ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 512
- ^ הרב עמרם עוזירי, מלאך ה' - מתולדות חיו של רבינו ישראל עוזירי זתע"א, ה'תש"ף (2020), עמ' צ
- ^ ד"ר משה גברא (עורך), רבי שלום רדאעי וחיבוריו: תאניה ואניה, האסיף ומערכי לב, ספר האסיף
31951848רצ'א צארום