רוזנות סבויה
 | |
.svg) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | רוזנות |
| שפה נפוצה | איטלקית |
| עיר בירה | שיאמברי |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | הקמת הרוזנות |
| תאריך | 1003 |
| פירוק | שדרוג המדינה לדוכסות |
| תאריך | 1416 |
| ישות קודמת | ממלכת בורגונדיה |
| ישות יורשת |
 דוכסות סבויה |
רוזנות סבויה (באיטלקית: Contea di Savoia) הייתה רוזנות היסטורית בצפון-מערב איטליה, אשר הוקמה בעת נפילתה של ממלכת בורגונדיה, ובירתה של הרוזנות הייתה העיר שיאמברי.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
האזור היה מיושב על ידי האלוברוגים, שבט קלטי[1] וצורף לקיסרות הרומית. מקור השם סבויה מלטינית מאוחרת: "סאפאודיה" (Sapaudia) המתייחס ליערות האשוח.[2] שם זה מופיע לראשונה בכתביו של ההיסטוריון הרומי אמיאנוס מארקלינוס (354) על מנת לתאר את חלקה הדרומי של הפרובינקיה "מקסימה סקוואנורום" (Maxima Sequanorum).[3] על פי הכרוניקה הגאלית (Chronica Gallica) של 452 נותק שטח זה מהטריטוריות של בורגונדיה בשנת 443, לאחר תבוסת הבורגונדים בקרב מול פלביוס אאטיוס.
ימי הביניים
במאה ה-8 הייתה הטריטוריה שעתידה להיקרא סבויה חלק מהאימפריה הפרנקית, וכשהאימפריה חולקה על פי הסכם ורדן ב-843 היא הייתה חלק מהממלכה קצרת הימים של פרנקיה התיכונה. עם מותו של לותאר הראשון ב-855, 12 שנים אחר-כך, חולקה פרנקיה התיכונה ללותרינגיה, צפונית לאלפים, ממלכת איטליה דרומית לאלפים, וחלקים מבורגונדיה באלפים המערביים אותם ירש שארל, בנו של לותאר. שטחים אחרונים אלו מרכיבים את חבלי הארץ העתידים: סבויה, ופרובאנס.
מהמאה העשירית למאה ה-14 היו השטחים של סבויה כפופים לממלכת ארל.
הקמת הרוזנות
בשנת 1003 קיבל אומברטו מסבויה מרודולף השלישי, מלך בורגונדיה את התואר רוזן על נחלות משפחתו, ובשל תמיכתו בהיינריך השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" קיבל היתר לספח גם את רוזנות אאוסטה. לאחר מותו של רודולף השלישי, מלך בורגונדיה בשנת 1032, תמך אומברטו בקונרד השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" נגד אודו השני, רוזן בלואה ואריברט, ארכיבישוף מילאנו, ובתמורה העניק לו קונרד השני את רוזנות מוריין, שאבלה ועמק טארנטייז. הנחלות שהוענקו לאומברטו שלטו על מעברי האלפים ועל הדרכים בין איטליה לאירופה, ובכך הפכו לבסיס הכוח של בית סבויה.
התעצמות הרוזנות
בשנת 1046 התחתן אודונה הראשון, רוזן סבויה עם אדליידה מסוזה, בתם של אולדריקו מנפרדי השני, מרקיז טורינו וברטה ממילאנו, ועל ידי כך צירף לרוזנות את מרקיזות סוזה ובמרקיזות טורינו.
בשנת 1218 צירף תומאסו, רוזן סבויה את אזור וו לנחלותיו, לאחר היכחדותו של בית צרינגן. בשנת 1240 הוזמן פייטרו השני, רוזן סבויה לאנגליה לאחר שאחייניתו אלינור מפרובאנס התחתנה עם הנרי השלישי, מלך אנגליה.
בשנת 1313 קיבל אמדאו החמישי, רוזן סבויה את התואר כומר קיסרי של לומברדיה, מהיינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" מבית לוקסמבורג, כאות על שירותו למען הקיסר. בשנת 1361 נותקה הרוזנות רשמית מממלכת ארל על ידי קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", ובשנת 1388 רכש אמדאו השביעי, רוזן סבויה את רוזנות ניס. בשנת 1401 צורפה לרוזנות ז'נוואה - אזור ז'נבה, למעט העיר עצמה, שנשלטה על ידי נסיך-בישוף, אולם על פי הסכמה בשתיקה, היו כל הבישופים של ז'נבה מבית סבויה.
לאחר מכן
בשנת 1416 העלה זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" את אמדאו השמיני, רוזן סבויה למעמד של דוכס, ובשנת 1418 איחד אמדאו את כל נחלות בית סבויה לאחר מותו של לודוביקו מסבויה-אכאיה. בשנת 1424 צירף אמדאו לנחלותיו את נסיכות פיימונטה.
מיקומה של סבויה בהרי האלפים הציב אותה בין שני אזורי השפעה, צרפת מחד וצפון איטליה מאידך. סבויה כמעט שלא התפתחה בתקופת הרנסאנס, עריה היו מעטות וקטנות, ועיקר פרנסתה הייתה על חקלאות. למיקומה הגאוגרפי של סבויה הייתה חשיבות צבאית. במהלך המלחמות הבלתי פוסקות בין צרפת לספרד על השלטון בצפון איטליה הייתה לסבויה חשיבות לצרפתים משום שדרכה אפשר היה לפלוש לאיטליה. סבויה הייתה חשובה לספרדים כחיץ בין צרפת לשטחים הספרדים באיטליה. בשנת 1563 העביר אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה את בירת הדוכסות משאמברי לטורינו, שהייתה חשופה פחות להתערבות צרפתית.
קנטון וו סופח לברן בשנת 1536, וסבויה הכירה רשמית בשלטון ברן על וו בהסכם לוזאן מה-30 באוקטובר 1564.
בשנת 1714, כתוצאה ממלחמת הירושה הספרדית הוענקה ממלכת סיציליה לבית סבויה לתקופה קצרה, אולם לאחר שסיציליה נכבשה על ידי הספרדים בשנת 1718, ונכבשה שוב על ידי האוסטרים בשנת 1720, קיבל בית סבויה מאוסטריה את האי סרדיניה כתחליף לסיציליה. החל משנת 1723 החלו שליטי בית סבויה להיקרא מלכי סרדיניה, אם כי בירתם נשארה טורינו.
במהלך המאה ה-19 עמדו קרלו אלברטו, מלך סרדיניה ולאחר מכן בנו ויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה בראש התנועה לאיחוד איטליה, ובשנת 1861 הוכתר ויטוריו אמנואלה כמלך איטליה, אולם במהלך איחוד איטליה נמסרו שטחי סבויה וניצה לצרפת. בשנת 1870 הועברה בירת הממלכה לרומא, ולאחר התבוסה במלחמת העולם השנייה הוחלט במשאל עם בשנת 1946 על ביטול המונרכיה באיטליה.
רוזני סבויה
- אומברטו הראשון, רוזן סבויה (1003–1048)
- אמדאו הראשון, רוזן סבויה (1048–1051)
- אודונה הראשון, רוזן סבויה (1051–1057)
- פייטרו הראשון, רוזן סבויה (1057–1078)
- אמדאו השני, רוזן סבויה (1078–1080)
- אומברטו השני, רוזן סבויה (1080–1103)
- אמדאו השלישי, רוזן סבויה (1103–1148)
- אומברטו השלישי, רוזן סבויה (1148–1189)
- תומאסו, רוזן סבויה (1189–1233)
- אמדאו הרביעי, רוזן סבויה (1233–1253)
- בוניפאצ'יו, רוזן סבויה (1253–1263)
- פייטרו השני, רוזן סבויה (1263–1268)
- פיליפו הראשון, רוזן סבויה (1268–1285)
- אמדאו החמישי, רוזן סבויה (1285–1323)
- אדוארדו, רוזן סבויה (1323–1329)
- איימונה, רוזן סבויה (1329–1343)
- אמדאו השישי, רוזן סבויה (1343–1383)
- אמדאו השביעי, רוזן סבויה (1383–1391)
- אמדאו השמיני, רוזן סבויה (1391–1416)
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
רוזנות סבויה21360546