רדיפת הפאלון גונג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הרדיפה של הפאלון גונג היא רדיפה שמנהלת המפלגה הקומוניסטית הסינית מאז יולי 1999 נגד קבוצה של אזרחים סינים. מטרת הרדיפה היא לחסל את התרגול הרוחני של הפאלון גונג בסין, שהיא מדינה הדוגלת באתאיזם[1]. הרדיפה מאופיינת על ידי סוגי תעמולה רבים, תוכנית להמרה אידאולוגית ו"חינוך מחדש", ומגוון של אמצעי כפייה כגון מעקבים, מעצרים שרירותיים, עבודות כפייה, עינויים, וכתוצאה מכך מוות.[2]

פאלון גונג היא שיטת צ'י קונג מודרנית המשלבת תרגילי תנועה אטיים ומדיטציה יחד עם פילוסופיה מוסרית המתרכזת ביישום העקרונות של אמת, חמלה וסובלנות. היא הופצה לציבור על ידי לי הונג-ג'י, בחודש מאי 1992 בצ'אנגצ'ון, במחוז ג'י-לין בסין. בעקבות החשיפה הרחבה והצמיחה המהירה של השיטה בשנות ה-90 פתחה המפלגה הקומוניסטית ב-20 ביולי 1999 במסע רדיפה שנועד למגר ולהרוס את הפאלון גונג.[3]

השלטונות בסין ייצרו גוף על-חוקתי שנקרא משרד 610 שמטרתו להוביל את מסע הרדיפה של הפאלון גונג.[4] המשטר הסיני גייס את מנגנון התקשורת, את מערכת המשפט, את המשטרה, הצבא, מערכת החינוך, משפחות ומקומות עבודה שיצאו כולם נגד המתרגלים.[5] המסע לווה בתעמולה בקנה מידה גדול באמצעות טלוויזיה, עיתונות, רדיו ואינטרנט.[6] ישנם דיווחים של עינוי שיטתי,[7][8] מאסרים לא חוקיים, עבודות כפייה, קצירת איברים[9] ושיטות דיכוי פסיכיאטריות שמטרתן לאלץ מתרגלים להתכחש לאמונתם בפאלון גונג.[3]

משקיפים זרים מעריכים כי מאות אלפים ואולי מיליונים של מתרגלי פאלון גונג נעצרו במחנות ל"חינוך מחדש באמצעות עבודה", בבתי סוהר ובמתקני המעצר מפני שסירבו לוותר על התרגול הרוחני[4].[10] אסירים לשעבר דיווחו כי מתרגלי פאלון גונג קיבלו באופן עקבי תקופות מאסר ארוכות מהרגיל ויחס גרוע במיוחד במחנות הריכוז, ובכמה מתקני מעצר מתרגלי הפאלון גונג היוו את הרוב המשמעותי של העצורים.[11][12] ישנם דיווחים שמאז 2009 לפחות 2,000 מתרגלי הפאלון גונג עונו למוות במסע הרדיפה[13]. מספר משקיפים בינלאומיים ורשויות שיפוט תיארו את הרדיפה נגד הפאלון גונג כרצח עם[14]. בשנת 2009, בתי משפט בספרד ובארגנטינה האשימו בכירים בממשל הסיני ברצח עם ופשעים נגד האנושות, שבמסגרת תפקידם ניהלו והובילו את הדיכוי של הפאלון גונג.[15][16][17]

ב-2006, הועלו לראשונה טענות שמספר גדול של מתרגלי פאלון גונג נרצחו כדי לספק איברים לתעשיית השתלות האיברים של סין[9].[18] חקירה ראשונית מצאה כי "המקור ל 41,500 השתלות לתקופה של שש שנים בין 2000 ל-2005 הוא בלתי מוסבר", והגיעה למסקנה כי "כריתת איברים בכפייה ממתרגלי הפאלון גונג מתבצעת וממשיכה גם היום בהיקף נרחב". איתן גוטמן העריך כי 65,000 מתרגלי פאלון גונג נרצחו בעבור האיברים שלהם מ-2000 ל-2008.[19][20] בעקבות ניתוח נוסף, החוקרים העלו באופן משמעותי את ההערכות על מספר מתרגלי פאלון גונג שהיו מיועדים ככל הנראה לקצירת איבריהם.[21] בשנת 2008 ועדה מיוחדות של האו"ם דרשה "שהממשלה הסינית תיתן תגובה מפורטת על ההאשמות של נטילת איברים חיוניים ממתרגלי פאלון גונג, ותציג את המקור של האיברים שיצדיק את העלייה החדה במספרי השתלות האיברים בסין מאז שנת 2000".[22]

רקע

פאלון גונג, המכונה גם פאלון דאפא, היא צורה רוחנית של תרגול צ'י קונג - הכוללת מדיטציה, תרגילי אנרגיה, ופילוסופיה מוסרית הנשענת על מסורת בודהיסטית. השיטה הוצגה לראשונה בציבור על ידי לי הונג-ג'י בצפון-מזרח סין באביב 1992, לקראת סוף תקופת התפשטות הצ'י-גונג.[23][24]

שיטת הפאלון גונג זכתה לתמיכה רשמית ניכרת במהלך השנים הראשונות של התפשטותה. היא קודמה על ידי אגודת הצ'י-גונג הלאומית ועל ידי מוסדות ומשרדי ממשלה. באמצע שנות ה-1990 השלטונות הסינים ביקשו לרסן את ההשפעה של צ'י-גונג והעלו דרישות מחמירות מהענפים השונים של צ'י-גונג[23]. ב-1995 המשטר חייב את כל קבוצות הצ'י-גונג להקים סניפים של המפלגה הקומוניסטית. הממשלה ביקשה למסד גם את הקשרים עם הפאלון גונג, כדי להשיג שליטה רבה יותר על התרגול. מתרגלי הפאלון גונג התנגדו לכך והגישו בקשה להתנתק לחלוטין מאגודת הצ'י-גונג הלאומית הנשלטת על ידי המשטר[24].

בעקבות ניתוק הקשרים עם המפלגה והמדינה, המתרגלים היו נתונים לביקורת קפדנית ומעקב על ידי הרשויות לביטחון הפנים ומשרד התעמולה. החל מיולי 1996, ספרים של פאלון גונג נאסרו לפרסום, ועיתון רשמי של המדינה החל לבקר את השיטה והציג אותה כצורה של "אמונות טפלות פאודליות" שהכיוון שלה התנגש עם האידאולוגיה הרשמית ועם סדר היום הלאומי של סין[23].

המתיחות הסלימה במשך שנות ה-1990 המאוחרות. ב-1999, סקרים העריכו ש-70 מיליון אנשים מתרגלים פאלון גונג בסין[25]. אף על פי שמספר משרדי ממשלה ופקידים בכירים המשיכו להביע תמיכה, אחרים נבהלו מהמספר הגדול של המתרגלים וחששו מיכולתם להתארגן באופן עצמאי[24].

ב-22 באפריל 1999, כמה עשרות מתרגלי פאלון גונג הוכו ונעצרו בעיר טיאן-ג'ין בזמן שישבו במדיטציה שקטה.[26][27] נאמר למתרגלים כי צו המעצר הגיע ממשרד לביטחון הפנים, ואלה שנעצרו יוכלו להשתחרר רק לאחר אישורו של הרשויות בבייג'נג.[27][28][29]

ב-25 באפריל, יותר מ-10,000 מתרגלי פאלון גונג התאספו בשקט ליד ג'ונג נאן-האי (Zhongnanhai) - מתחם הממשל בבייג'ינג כדי לבקש את שחרור המתרגלים מטיאן-ג'ין וכדי לבקש לשים קץ להתנכלות המתגברת נגדם. זה היה ניסיון מטעם מתרגלי הפאלון גונג "לפנות אל המנהיגים בנימוס ובשקט ולהבהיר שאין להתייחס אליהם ביחס מעליב".[30] זו הייתה המחאה הראשונה בהיסטוריה נגד המפלגה הקומוניסטית, שהתקיימה בכיכר ג'ונג נאן-האי והמחאה הגדולה ביותר בבייג'ינג מאז 1989. נציגי הפאלון גונג נפגשו עם ראש הממשלה ג'ו רונג-ג'י (Rongji) שהבטיח להם כי הממשלה לא יוצאת נגד הפאלון גונג, והבטיח כי המתרגלים שנעצרו בטיאן-ג'ין ישוחררו. הקהל בחוץ התפזר בשקט, מתוך אמונה שהמחאה הוכתרה בהצלחה[29].

חבר הפוליטבירו ואחראי הביטחון לואו גן היה פחות מפויס, ויצר קשר עם ג'יאנג דזה-מין, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של סין כדי למצוא פתרון החלטי לבעיית הפאלון גונג.[31]

רדיפה על ידי המדינה

בליל 25 באפריל 1999, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית ג'יאנג דזה-מין פרסם מכתב המציין את רצונו להביס את הפאלון גונג. המכתב מזהיר מפני הסכנות בפופולריות של "פאלון גונג" במיוחד בקרב חברי המפלגה הקומוניסטית[32]. על פי דיווחים הוא כינה את המחאה בג'ונג נאן-האי: "התקרית הפוליטית הרצינית ביותר מאז אירועי כיכר טיין-אן-מן ב-1989."[33]

בישיבה של הפוליטביורו ב-7 ביוני 1999, ג'יאנג תיאר את הפאלון גונג כאיום חמור על סמכותה של המפלגה הקומוניסטית —"משהו חסר תקדים במדינה מאז הקמתה לפני 50 שנה" - והורה על הקמתה של ועדה רמת דרג כדי להגיע "מוכנים לפרוק וסילוק [פאלון גונג]."[34] שמועות על סנקציות הממשמשות ובאות החלו להתרוצץ ברחבי סין, מה שגרם להפגנות ולעתירות.[3] הממשלה הכחישה בפומבי את השמועות, טענה שהן "חסרות בסיס לחלוטין", והבטיחה כי מעולם לא אסרה על פעילויות צ'י-גונג[35].

מעט אחרי חצות ב-20 ביולי 1999, שוטרים תפסו מאות מתרגלי הפאלון גונג והוציאו אותם מבתיהם בערים ברחבי סין.[36] הערכות על מספר המעצרים היו מכמה מאות עד יותר מ-5,600. אחד העיתונים בהונג קונג דיווח כי 50,000 אנשים נעצרו בשבוע הראשון של הסנקציות[31]. בבייג'נג נעצרו ארבעה מתרגלים שהתנדבו בתיאום פעילויות פאלון גונג, באשמת "הדלפת סודות מדינה"[2].[37] המשרד לביטחון הציבור הורה לכנסיות, למקדשים, למסגדים, לעיתונים, לתקשורת, לבתי משפט, ולמשטרה לדכא את הפאלון גונג[5]. בעקבות זה היו שלושה ימים של הפגנות המוניות של מתרגלים בשלושים ערים. בבייג'ינג ובערים אחרות, מפגינים נעצרו, וקובצו בתוך אצטדיונים.[36] מאמרי מערכת בעיתונים הנשלטים על ידי המדינה דחקו באנשים לוותר על תרגול הפאלון גונג, וכל חברי המפלגה הקומוניסטית קיבלו תזכיר שהם אתאיסטים ואסור להם "להאמין באמונות תפלות על ידי המשך תרגול פאלון גונג".

לי הונג-ג'י הגיב ב"תגובה קצרה" ב-22 ביולי:

"אנחנו לא נגד הממשלה עכשיו ולא נהיה נגדה גם בעתיד. אנשים יכולים להתנהג אלינו גרוע אבל אנחנו לא נתנהג גרוע לאחרים ולא נתייחס לאנשים כאל אויבים.

אנו קוראים לכל הממשלות, הארגונים הבינלאומיים ואנשים עם רצון טוב להרחיב את התמיכה שלהם ואת עזרתם במטרה לפתור את המשבר הנוכחי המתחולל כעת בסין".

הסיבות

משקיפים זרים ניסו להסביר את הסיבות מדוע המפלגה אסרה על קיום הפאלון גונג.

  1. הפופולריות הגדולה של הפאלון גונג
  2. עצמאותה ביחס למדינה
  3. הסירוב לציית לקו המפלגה
  4. פוליטיקה פנימית ומאבקי כוח בתוך המפלגה הקומוניסטית
  5. התוכן המוסרי והרוחני של פאלון גונג, שהציב אותה כמתנגדת לאידאולוגיה האתיאיסטית המרקסיסטית-לניניסטית של המפלגה.

כתבה בעיתון וורלד ג'ורנל (World Journal) טענה שבכירי מפלגה אחדים רצו לדכא את הפאלון גונג במשך שנים, אבל עד המחאה בג'ונג נאן-האי הייתה חסרה להם סיבה. התגובה למחאה נוהלה, בחלקה לפחות, בניצוחו של לואו גאן, יריב מר וממושך של הפאלון גונג.[38] היו גם דיווחים מנוגדים בתוך הפוליטבירו בזמן האירוע. ווילי וו-לאפ-לאם כתב שהקמפיין של ג'יאנג נגד הפאלון גונג נועד כדי לקדם את עצמו; לאם ציטט חבר מפלגה ותיק שאמר, "על ידי שימוש בשיטה כמו של מאו [נגד הפאלון גונג], ג'יאנג מאלץ את הסגל הבכיר להישבע אמונים לקו שלו."[39]

ג'יאנג נתפס על ידי הפאלון גונג כאחראי באופן אישי להחלטה הסופית.[40][41] מקורות המצוטטים על ידי ה"וושינגטון פוסט" ציינו כי "ג'יאנג דזה-מין החליט בעצמו שהפאלון גונג חייב להיות מחוסל", ו"בחר את מה שהוא חשב כמטרה קלה."[42] פירמן (Peerman) ציין סיבות, כגון חשד אישי או קנאה של ג'יאנג בלי הונג-ג 'י; סאיץ' (Saich) העלה את ההשערה כי ראשי המפלגה כעסו על המחאה הנרחבת של הפאלון גונג ועל המאבק האידאולוגי. "וושינגטון פוסט" דיווח כי חברי הוועדה המתמדת של הפוליטבירו לא תמכה פה-אחד בדיכוי, ו"ג'יאנג דזה-מין לבדו החליט על חיסול הפאלון גונג." הגודל וההיקף של מסע ההשמצה והאלימות של ג'יאנג נגד הפאלון גונג עלה בהרבה על אלה שננקטו נגד תנועות דומות בעבר.[43] משמר זכויות האדם מציין כי הסנקציות על הפאלון גונג משקפות מאמצים היסטוריים שנעשו על ידי המפלגה הקומוניסטית הסינית למגר כל דת, אשר המשטר סבור כי היא חתרנית מטבעה.[44] היו עיתונאים שסברו כי תגובתה של בייג'ינג חשפה את אופייה הדיקטטורי ואת אי-הסובלנות שלה לכל מה שעלול להתחרות על הנאמנות אליה. בעיתון הקנדי "גלוב אנד מייל" (The Glob and Mail) נכתב: "...כל קבוצה שאינה כפופה לשליטתה של המפלגה מהווה איום"; שנית, המחאות מ-1989 הגבירו כנראה את חששותיהם של המנהיגים לאבד את האחיזה שלהם בשלטון, מה שגרם להם לחיות ב"פחד מוות" מהפגנות המוניות.[45][46] קרייג סמית מה"וול סטריט ג'ורנל" טען כי לממשלה אשר אין בהגדרתה שום תפיסה של רוחניות, חסרה אמינות מוסרית שתיתן לה בסיס למלחמה באויב רוחני. המפלגה הרגישה יותר ויותר מאוימת על ידי כל מערכת אמונה המאתגרת את האידאולוגיה שלה ויש לה את היכולת לקיים את עצמה.[47] הפאלון גונג, מהווה מערכת אמונה שמייצגת את תחייתה של מסורת סין העתיקה,[48] מספר גדול של חברי המפלגה הקומוניסטית ואנשי צבא תרגלו בשיטה זו ונתון זה הדאיג במיוחד את ג'יאנג דזה-מין. "ג'יאנג ראה בפאלון גונג איום אידאולוגי: אמונות רוחניות נגד אתאיזם מיליטנטי ומטריאליזם היסטורי. הוא רצה לטהר את הממשלה ואת הצבא מאמונות כאלה".[49]

משרד 610

ארגון משרד 610 בסין

ב-10 ביוני 1999 הקימה המפלגה את משרד 610, ארגון לביטחון פנים השייך לשירות הביטחון הכללי ואחראי על תיאום הפעולות לחיסול של הפאלון גונג.[3][34] המשרד לא נוצר בחקיקה, והמנדט שלו לא מתואר בשום מקום. עקב כך, הוא נחשב לעיתים כארגון שמעבר לחוק[50]. המשימות של המשרד היו "להתנהל מול משרדי המדינה והמפלגה, ברמה מקומית וארצית, שנקראו לפעול בתיאום הדוק עם המשרד", על פי פרופ' ג'יימס טונג מאוניברסיטת UCLA. לראשי משרד 610 ניתנה גישה חופשית "להתקשר לכל בכירי הממשלה והמפלגה ...ולהשתמש במשאבים מוסדיים", הם קיבלו גישה אישית למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית וראש הממשלה[31]. מיד לאחר הקמתו של משרד 610 הראשי, הוקמו סניפים מקומיים בכל רמה אדמיניסטרטיבית, בכל אזור שהייתה בו קבוצת מתרגלים – ברמת הפרובינציה, מחוז, העיר, לפעמים גם השכונה. בכמה מקרים הוקמו סניפים בתאגידים גדולים ובאוניברסיטאות.[31]

תפקידו העיקרי של משרד 610 כולל תיאום התעמולה נגד הפאלון גונג, מעקב ואיסוף מודיעין, וענישה ו"חינוך מחדש" של מתרגלי פאלון גונג[4]. על פי הדיווחים, המשרד מעורב במאסרים ללא משפט, בחינוך מחדש בכפייה, בעינויים ולעיתים במותם של מתרגלי הפאלון גונג[34].[51]

העיתונאי איאן ג'ונסון (Ian Johnson) שסיקורו את רדיפת פאלון גונג זיכה אותו בפרס פוליצר, כתב שתפקיד משרד 610 היה "לגייס את הארגונים החברתיים במדינה. בהוראת הלשכה לביטחון פנים, כנסיות, מקדשים, מסגדים, עיתונים, אמצעי תקשורת, בתי משפט ומשטרה כולם הפכו במהירות לשותפים בתוכנית של הממשלה: לרסק את הפאלון גונג, כשכל דבר שיעשו יהיה מקובל".[52]

מסמכים וחוזרים רשמיים

החל מיולי 1999 פרסמו הרשויות הסיניות מספר הודעות שהגדירו אמצעים להרס הפאלון גונג והציבו מגבלות על העיסוק ועל האמונה דתית[7].

  • ב-22 ביולי 1999 הוציא משרד לעניינים אזרחיים חוזר שהצהיר כי האגודה לחקר הפאלון דאפא היא ארגון לא רשום (ולכן לא חוקי).
  • ב-22 ביולי 1999 פרסם המשרד לביטחון פנים חוזר האוסר על תרגול והפצה של פאלון גונג, וכן אוסר על כל ניסיון לעתור נגד האיסור הזה או להתנגד להחלטת הממשלה.
  • ביולי 1999 פרסם משרד משאבי אנוש חוזר בו נאמר כי על כל עובדי הממשלה נאסר לתרגל בשיטת פאלון גונג. מסמכים לאחר מכן הנחו את מחלקות השלטון המקומי כיצד "להתמודד עם עובדי מדינה שתרגלו פאלון גונג".
  • ב-26 ביולי 1999 המשרד לביטחון פנים קרא להחרים ולהשמיד את כל הפרסומים הקשורים לפאלון גונג.[53] ספרי הפאלון גונג נגרסו, נשרפו ונאספו בבולדוזר מול מצלמות הטלוויזיה[6]. [36] מיליוני ספרים נהרסו, נקרעו או נשרפו.[54]
  • ב-29 ביולי 1999 פרסמה הלשכה המשפטית בבייג'ינג הודעה האוסרת על עורכי דין להגן על מתרגלי הפאלון גונג. משרד המשפטים הוציא גם הנחיות לפיהן אסור לעורכי דין לייצג את הפאלון גונג ללא רשות.[55]
  • ב-30 באוקטובר 1999 תיקן הקונגרס הלאומי של העם (National People's Congress, NPC) חוק (סעיף 300 לחוק הפלילי) לדיכוי "דתות הטרודוקסיות" ברחבי סין.[56] החקיקה שימשה כדי להכשיר רטרואקטיבית את רדיפתן של קבוצות רוחניות שנחשבות "מסוכנות למדינה". היא אסרה על כל ההתכנסויות הציבוריות רחבות ההיקף, וכן אסרה על ארגונים דתיים ואפילו על צ'י-גונג להתארגן במחוזות רבים או לתאם עם קבוצות מחוץ לסין. באותו יום הוציא בית המשפט העליון (Supreme People's Court) פרשנות שיפוטית הקובעת אמצעים להענשת אנשים שפעלו בניגוד לחוק.[57]
  • ב-5 בנובמבר 1999 פרסם בית המשפט העליון הודעה שניתנה לבתי משפט מקומיים בנוגע לטיפול בתיקים של אנשים המואשמים בפשעים בגין "התארגנות או שימוש בארגונים כופרים, בפרט פאלון גונג". ההודעה קראה להעמיד לדין את מתרגלי הפאלון גונג בגין "פיצול סין," בטענה שהם מהווים סיכון לאחדות הלאומית או מחבלים במערכת הסוציאליסטית."

מומחים לזכויות אדם ומשקיפים משפטיים הצהירו כי ההוראות הרשמיות והמסמכים המשפטיים שהונפקו לצורך הרדיפה אינם עומדים בתקני המשפט הבינלאומיים ומפרים את הוראות החוקה של סין עצמה.[3][7][58]

השלכות על שלטון החוק

משרד המשפטים דרש כי עורכי דין יקבלו אישור לפני שייקחו על עצמם להגן על מתרגלי פאלון גונג, וקרא להם "לפרש את החוק באופן שתתאים לרוח גזירות הממשלה"[55].

בנוסף, ב-5 בנובמבר 1999 פרסם בית המשפט העליון הודעה לכל הערכאות הנמוכות לפיה זו "חובתם הפוליטית" להטיל עונש חמור על קבוצות שנחשבות ככופרות, במיוחד פאלון גונג. ההודעה גם חייבה את בתי המשפט בכל הרמות לטפל במקרי פאלון גונג בהתאם להנחיות של ועדות המפלגה הקומוניסטית, ובכך להבטיח שתיקי הפאלון גונג יידונו על סמך שיקולים פוליטיים ולא על סמך ראיות[7]. בריאן אדלמן וג'יימס ריצ'רדסון כתבו כי הודעות אלו "אינן מביאות בחשבון את זכותו החוקתית של הנאשם להגנה, ונראה שהן מניחות אשמה לפני שהתקיים משפט."[57]

המערכה של המפלגה הקומוניסטית נגד הפאלון גונג היוותה נקודת מפנה בהתפתחות מערכת המשפט הסינית, והיא ייצגה "צעד משמעותי לאחור" בהתפתחות שלטון החוק, לפי איאן דומינסון[56]. בשנות התשעים מערכת המשפט התמקצעה בהדרגה, וסדרת רפורמות שהונהגה בשנים 1996–1997 אישרה את העיקרון שכל העונשים חייבים להיות מבוססים על שלטון החוק. עם זאת, הקמפיין נגד הפאלון גונג לא היה מתאפשר אילו הוא היה מוגבל למסגרת החוק הפלילי הקיים של סין. כדי לרדוף את המתרגלים, בשנת 1999 הפכה מערכת המשפט לכלי פוליטי, ונדרשה "גמישות" בהפעלת החוקים כדי לקדם את יעדי המדיניות של המפלגה הקומוניסטית[55]. אדלמן וריצ'רדסון כותבים כי "תגובת המפלגה והממשלה לתנועת הפאלון גונג פוגעת בזכותם של האזרחים להגנה משפטית, לחופש דת, לחופש ביטוי וחופש התאספות המעוגנים בחוקה ... המפלגה תעשה כל שיידרש כדי להרוס כל איום על שליטתה העליונה. מהלך זה מייצג את התרחקותה משלטון החוק לעבר מדיניות מאו של 'שלטון על ידי אדם'"[57].

תעמולה

תחילתו של מסע הרדיפה

אחד ממרכיבי המפתח בקמפיין נגד הפאלון גונג היה מסע תעמולה שמטרתו הייתה להכפיש את הפאלון גונג ולהציגו בציבור באור זדוני[6].[59]

במהלך החודש הראשון של הרדיפה, פורסמו בעיתונים הראשיים שבידי המדינה 300–400 מאמרים שתקפו את הפאלון גונג כולל בערוץ הטלוויזיה הראשי.[60] מסע התעמולה התמקד בהאשמות כי הפאלון גונג סיכן את היציבות החברתית, היה מסוכן ושקרי, "אנטי מדעי" ואיים על הקידמה. הטענות היו כי הפילוסופיה המוסרית של פאלון גונג אינה מתיישבת עם מוסר חברתי מרקסיסטי[23].

התעמולה הממלכתית פנתה אל הרציונליזם המדעי כדי לטעון שתפיסת עולמו של הפאלון גונג הייתה "התנגדות מוחלטת למדע ולקומוניזם."[61] לדוגמה, העיתון העממי "פיפל דיילי טען ב־27 ביולי 1999 כי המאבק בפאלון גונג "היה מאבק בין תיאיזם לאתיאיזם, בין אמונות טפלות ומדע, בין אידיאליזם וחומרנות." מאמרי מערכת אחרים הצהירו כי "האידיאליזם והתיאיזם" של הפאלון גונג "מנוגדים לחלוטין לתאוריות והעקרונות הבסיסיים של המרקסיזם", וכי לעקרונות "האמת, חמלה וסובלנות" [שנלמדות בפאלון גונג] אין שום דבר משותף עם עם האתיקה הסוציאליסטית ועם ההתקדמות התרבותית שאנו שואפים להשיג."[62] דיכוי הפאלון גונג הוצג כצעד הכרחי לשמירה על תפקידה המוביל של המפלגה הקומוניסטית בחברה הסינית[63].

חדשות הערב שידרו תמונות של ערימות גדולות של כתבי פאלון גונג שנמעכים או נשרפים. עד 30 ביולי, עשרה ימים אחרי תחילתו של הקמפיין, דיווח שין-הואה על החרמה של יותר ממיליון ספרים וחומרים אחרים של פאלון גונג[54].

קול הרטוריקה הרשמית נגד הפאלון גונג המשיך להסלים בחודשים שלאחר יולי 1999, וכלל אישומים לפיהם פאלון גונג משתף פעולה עם כוחות "אנטי-סין" זרים[43]. דיווחים בתקשורת הציגו את הפאלון גונג כפגיעה בחברה, פעילות דתית "לא תקינה" וכצורה מסוכנת של "אמונה טפלה" שהובילה לשיגעון, למוות ולהתאבדות[64][65]. המסרים הללו הועברו שוב ושוב דרך כל ערוצי המדיה המנוהלים על ידי המדינה, בערוצי מדיה עצמאיים, ביחידות במקומות העבודה ובכל הגופים של המפלגה הקומוניסטית.

כפי שעשתה במהלך מהפכת התרבות, המפלגה הקומוניסטית ארגנה עצרות ברחובות וכנסים במקומות העבודה כדי להוקיע את השיטה. רשויות השלטון המקומי קידמו תוכניות "לימוד וחינוך" ברחבי סין, ומשלחות הרשמיות ביקרו בכפרים חקלאים ובבתים של התושבים כדי להסביר "במילים פשוטות את הפגיעה של הפאלון גונג בהם"[2].

משתמשים בתווית של 'כת' לתיאור הפאלון גונג

למרות מאמצי המפלגה, ההאשמות הראשוניות נגד הפאלון גונג לא הצליחו לעורר הסתייגות מהפאלון גונג ולא הצליחו לגייס תמיכה ציבורית ברדיפה. באוקטובר 1999, שלושה חודשים לאחר תחילת הרדיפה, הוציא בית המשפט העליון צו שיפוטי המציג את הפאלון גונג כ"שיא-ג'יאו", שפירוש המונח הוא כת או "פולחן מרושע"[2][66][67]. ג'וליה צ'ינג כתבה כי התוויית של "כת" או "פולחן מרושע" שימשה את הרשויות כדי להפוך את המעצרים והכלואים הקודמים לחוקתיים[49].

איאן ג'ונסון טען כי על ידי ייחוס המילה "כת" לפאלון גונג, העמידה הממשלה את פאלון גונג בעמדה מתגוננת, ו"עטפה את הרדיפה בלגיטימציה הקיימת במערב כלפי התנועה נגד הכתות"[5][23]. לדברי ג'ון פאוורס ומג לי, מכיוון שהפאלון גונג נתפס בציבור כ"מועדון צ'י-גונג א-פוליטי", הוא לא נתפס כאיום על הממשלה. לכן, האסטרטגיה הקריטית ביותר ברדיפת הפאלון גונג הייתה לשכנע אנשים לקשר את הפאלון גונג למספר "תנועות דתיות שליליות" כמו "פולחן רשע", "כת" או "אמונה טפלה".[68] בתהליך זה של ייחוס מחדש, הממשלה ניסתה להשתמש ב"מאגר של רגשות שליליים שקשור לתפקיד ההיסטורי של כתות דתיות ככוח המעורר חוסר יציבות בהיסטוריה הפוליטית הסינית".[68]

תעמולה סינית בחו"ל שהשתמשה בשם כת נדחתה על ידי ממשלות המערב. נציבות התקשורת הרדיו-טלוויזיונית הקנדית ב -2006 גילתה שידורים נגד הפאלון גונג מהטלוויזיה הסינית המרכזית (CCTV), וציינה כי "הם ביטויים של רצון רע נגד פאלון גונג ומייסדה לי הונג-ג'י. הלעג, העוינות וההתעללות שהערות כאלה עוררו עלולים לחשוף את הפאלון גונג לפרץ שנאה או ביזוין ו ... עלולים להסית לאלימות ולאיים על ביטחונם הפיזי של מתרגלי הפאלון גונג."[69]

אירוע ההצתה העצמית בככר טיאננמן

נקודת מפנה במערכה של הממשלה נגד הפאלון גונג התרחשה ב-23 בינואר 2001. חמישה אנשים הציתו את עצמם למוות בכיכר טיין-אן-מן. גורמים ממשלתיים בסין הצהירו מיד שאנשים אלו הם מתרגלי הפאלון גונג שנאלצו להתאבד על ידי התרגול, ומילאו את כלי התקשורת של המדינה בתמונות גרפיות וגינוי מחודש של התרגול. ההשחתה העצמית נחשבה כעדות ל"סכנות" הפאלון גונג, ושימשה כדי לתת לגיטימציה לרדיפת הפאלון גונג בידי הממשלה.

מקורות של הפאלון גונג בסין טענו נגד אמינות הנרטיב שהציגו השלטונות, וציינו כי תורתם אוסרת במפורש אלימות או התאבדות.[70][71] כמה עיתונאים וחוקרים מערביים ציינו חוסר עקביות ברישום האירועים, דבר שהוביל רבים לחשוב שאירועי ההצתה העצמית עשויים היו להיות מבוימים כדי להפליל את הפאלון גונג.[72][23] הממשלה לא אפשרה חקירות עצמאיות ומנעה מעיתונאים מערביים או מארגוני זכויות אדם גישה לקרבנות. עם זאת, שבועיים לאחר תקרית ההצתה העצמית העיתון "וושינגטון פוסט" פרסם חקירה של זהותם של שני הקרבנות, ומצא כי "אף אחד מעולם לא ראה אותם מתרגילים פאלון גונג".[73]

התעמולה של המדינה בעקבות ההצתה העצמית שחקה את אהדת הציבור לפאלון גונג. כפי שצוין על ידי מגזין טיים (Time magazine), סינים רבים חשו לפני כן שהפאלון גונג לא היווה איום אמיתי, וכי המדינה נקטה אמצעים מרחיקי לכת. לאחר ההצתה העצמית, התעמולה בתקשורת נגד המתרגלים צברה תאוצה משמעותית.[74] הופקו פוסטרים, עלונים וסרטים שתיארו את ההשפעות המזיקות של הפאלון גונג, ונקבעו שיעורי "אנטי פאלון גונג" כחלק ממערך הלימודים בבתי הספר.[3][75][76] אחרי האירוע ואחרי שדעת הקהל השתנתה לרעת הפאלון גונג, החלו הרשויות "בשימוש שיטתי של אלימות" כדי לחסל את הפאלון גונג[8]. בשנה שלאחר האירוע, כליאה, עינויים, מקרי מוות של מתרגלי פאלון גונג במעצר גדלו באופן משמעותי.[77]

צנזורה

הפרעה לעבודתם של כתבים זרים

מועדון כתבי החוץ של סין התלונן שחבריו "נמצאים במעקב, נעצרים, נחקרים ומאוימים" מפני שהם מדווחים על הסנקציות המופעלות על הפאלון גונג. עיתונאים זרים שכיסו בחשאי כנס של הפאלון גונג באוקטובר 1999 הואשמו על ידי השלטונות הסיניים ב"דיווח לא חוקי" עיתונאים מ "רויטרס", מ"ניו-יורק טיימס", ו-AP, נחקרו על ידי המשטרה, נאלצו לחתום על הודאות, וגם שאישורי העבודה והמגורים שלהם הוחרמו[7]. הכתבים התלוננו על הפרעות לשידורי הטלוויזיה בלוויין המנותבים דרך סין למדינותיהם. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל קבע, כי "מספר אנשים נשפטו לתקופות מאסר ארוכות או מעצרים מנהליים מפני שדיברו על הדיכוי או העבירו מידע באמצעות האינטרנט."

בשנת 2002 דיווח ארגון "עיתונאים ללא גבולות" על כך שהשלטונות הסיניים אסרו על צלמים לצלם עבור התקשורת הזרה באזור כיכר טיאננמן שבו מאות מתרגלי הפאלון גונג הפגינו בשנים האחרונות. הארגון מעריך כי "לפחות 50 נציגים של העיתונות הבינלאומית נעצרו מאז יולי 1999, חלק מהם הוכו על ידי המשטרה; מספר מתרגלי פאלון גונג נכלאו על כך שדיברו עם עיתונאים זרים". איאן ג'ונסון, כתב ה"וול סטריט ג'ורנל" בבייג'ינג, פרסם סדרת מאמרים אשר זיכתה אותו פרס פוליצר ב-2001. ג'ונסון עזב את בייג'ינג לאחר כתיבת המאמרים ואחרי שקיבל את פרס פוליצר[78], ואמר כי "המשטרה הסינית הפכה את חיי בבייג'ינג לבלתי אפשריים".

כתוצאה מקשיים כאלו בדיווח, מאז שנת 2002 סיקור החדשות של הרדיפה בתוך סין בידי עיתונאים מערביים חדל לחלוטין, אף על פי שמספר מקרי המוות במעצר של מתרגלי הפאלון גונג הלך וגדל[60].

צנזורה באינטרנט

מונחים הקשורים בפאלון גונג עוברים צנזורה קפדנית ביותר באינטרנט הסיני[79], ומשתמשים המעבירים מידע על פאלון גונג מסתכנים במאסר.

הרשויות הסיניות החלו לסנן ולחסום אתרים בחו"ל כבר מאמצע 1990, ובשנת 1998 המשרד לביטחון הפנים הקים את תוכנית "מגן הזהב" כדי לפקח ולשלוט על התקשורת באינטרנט. המערכה נגד הפאלון גונג ב-1999 סיפקה לרשויות תמריץ נוסף כדי לפתח צנזורה קפדנית ושיטות מעקב. הממשלה גם התחילה להתייחס לצורות ביטוי מסוימות ברשת כאל עבירה פלילית. חוק הרגולציה הראשון על תוכן ברשת חוקק בשנת 2000, וקבע שזה לא חוקי להפיץ מידע "המערער את היציבות החברתית," פוגע "בכבוד ובאינטרסים של המדינה", או "שמערער את מדיניות הממשלה בקשר לדתות", מטיף "לאמונות פיאודליות" כשהוא מתייחס אל הפאלון גונג[80].

באותה שנה, הממשל הסיני חיפש תאגידים מערביים שיסייעו לו לפתח כלי מעקב וצנזורה שיאפשרו לו לעקוב אחר מתרגלי פאלון גונג ולחסום גישה לחדשות ומידע על הנושא. חברות מצפון אמריקה כגון סיסקו ונורטל מכרו את השירותים שלהם לממשל הסיני ועזרו לייעל את תפיסתם של מתרגלי הפאלון גונג.

בנוסף לצנזורה באינטרנט בתוך גבולותיה, הממשלה הסינית והצבא השתמשו בלוחמת סייבר כדי לתקוף את אתרי הפאלון גונג בארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה ובאירופה.[81][82] על פי איתן גוטמן, ההתקפה הראשונה של מניעת שירות לאתר אינטרנט, הושקה על ידי סין היו נגד אתרי אינטרנט של הפאלון גונג בחו"ל.

עינויים והרג מחוץ לחוק

חינוך מחדש

מרכיב מרכזי של מסע הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית הוא "חינוך מחדש" או "טרנספורמציה" של מתרגלי פאלון גונג. טרנספורמציה מתוארת כ"תהליך של תכנות אידאולוגי מחדש לפיו המתרגלים יהיו נתונים לשיטות שונות של כפייה פיזית ונפשית עד שהם יכחישו ויוותרו על האמונה שלהם בפאלון גונג"[4].

תהליך הטרנספורמציה מתרחש בדרך כלל בתוך בתי סוהר, במחנות עבודה, במרכזים לחינוך מחדש ובמתקני כליאה אחרים. בשנת 2001 הרשויות הסיניות הורו שלא לחסוך מאף אחד מהמתרגלים של הפאלון גונג, את הכפייה והאמצעים שנועדו לגרום להם לוותר על אמונתם. המתרגלים הפעילים ביותר נשלחו ישירות למחנות עבודה, "מקום בו הם קודם כל ניסו לשבור אותם על ידי מכות ושאר עינויים." אסירים לשעבר סיפרו כי נאמר להם על ידי השומרים כי "אין אמצעי יותר מדי מופרז" כדי לעודד אותם לחתום על הצהרות וויתור. מי שסירבו לוותר על הפאלון גונג לעיתים נהרגו במעצר.[83]

הטרנספורמציה נחשבה מוצלחת אם מתרגל הפאלון גונג, חתם על חמישה מסמכים:

  1. "התחייבות" להפסיק את התרגול של הפאלון גונג;
  2. הבטחה לנתק את כל הקשרים לשיטה;
  3. שני מסמכי ביקורת עצמית המבקרים את ההתנהגות והחשיבה שלהם;
  4. ביקורת על תפיסת העולם של הפאלון גונג.[84] על מנת להדגים את הכנות שלהם מתרגלים נדרשו להשמיץ את הפאלון גונג מול קהל או בקלטת וידאו. המדינה עשתה שימוש נרחב בקלטות אלו בתקשורת כחלק ממאמץ התעמולה. בכמה מחנות של חינוך מחדש, אדם שוויתר על אמונתו הוכרח לענות ולהתעלל באחרים כדי שיוותרו גם הם. זו הייתה הוכחה שהוא לגמרי וויתר על הפאלון גונג.[84]

כל מאמצי הטרנספורמציה מונעים על ידי תמריצים והנחיות ממרכז המפלגה הקומוניסטית באמצעות משרד 610. רשויות מקומיות וממונים על מתקני המעצר מקבלים מכסות הקובעות כמה מתרגלי פאלון גונג חייבים לעבור טרנספורמציה. מילוי המכסות אלה מניב קידום מקצועי ותגמול כספי. "בונוסים נדיבים" ניתנו לפקידים שמילאו את היעדים שנקבעו על ידי הממשלה, ועונשים ניתנו לאלו שלא הצליחו בכך[84].

עינויים והתעללות במעצר

על מנת להגיע ליעדי הטרנספורמציה, הממשלה אישרה לעשות שימוש שיטתי בעינויים ואלימות נגד מתרגלי הפאלון גונג, כולל מכות חשמל ומכות פיזיות. אמנסטי אינטרנשיונל כותב כי "עצורים שלא משתפים פעולה בתהליך ה'חינוך מחדש' יעברו עינויים והתעללויות אחרות... שחומרתם הולכת וגדלה". שיטות "רכות" כמו חסך שינה, איומים על בני משפחה ושלילת גישה לשירותים או לחדר אמבטיה. משם ההתעללות מסלימה והופכת למכות, למעקב 24 שעות ביממה, כליאה בבידוד, שוק חשמלי, האכלות בכפייה, עינויים כמו "מתלה" ו"ספסל הנמר", בו האדם קשור ללוח והרגליים שלו מכופפות בכוח לאחור[84].

הרג מחוץ לחוק

מרכז המידע של פאלון דאפא מדווח על שמות של כ-4,000 מתרגלי פאלון גונג שנהרגו במעצר כתוצאה מעינויים ומהתעללות, לרוב אחרי שסירבו לוותר על אמונתם. אמנסטי אינטרנשיונל מציין כי מספר זה הוא ככל הנראה "רק חלק קטן מהמספר האמיתי של מקרי מוות במעצר, משום שמשפחות רבות אינן דורשות פיצוי על מותו של בן המשפחה או מעדכנות מקורות מחוץ לסין בנידון".[84]

מקרה אחד מתוך אלפים: ב-16 ביוני 2005, גאו רונג-רונג בת ה-37, רואת חשבון ממחוז ליאו-נינג, עונתה למוות במעצר[85]. שנתיים לפני מותה, גאו נכלאה במחנה לעבודות כפייה בלונג-שאן, שם קיבלה מכות חשמל. גאו ברחה ממחנה העבודה בקפיצה מחלון בקומה השנייה, ואחרי שתמונה שלה כשהיא שרופה פורסמה, היא הפכה למטרה להטרדה מחדש על ידי הרשויות. היא הוחזרה למעצר ב־6 במרץ 2005 ונהרגה קצת יותר משלושה חודשים לאחר מכן[86].

קצירת איברים

בשנת 2006 נשמעו לראשונה טענות כי מתרגלי פאלון גונג רבים נהרגו כדי לספק איברים לתעשיית ההשתלות של סין[18]. טענות אלה הובילו לחקירה שערכו תת-שר החוץ הקנדי לשעבר דייוויד קילגור ועורך הדין לזכויות אדם דייוויד מטאס. ביולי 2006 פורסם לראשונה דו"ח קילגור-מטאס[9] שבו נמצא כי "מקורן של 41,500 השתלות במשך שש השנים 2000 עד 2005 אינו מוסבר", וכי "ממשלת סין ושלוחותיה ברחבי המדינה, במיוחד בבתי חולים, במרכזי מעצר ובבתי משפט, הביאו למותם של מספר לא ידוע של אסירי מצפון מתרגלי פאלון גונג מאז 1999".

דו"ח קילגור-מטאס[9][87] הדגיש את זמני ההמתנה הקצרים עבור איברים להשתלה בסין—שבוע עד שבועיים עבור כבד לעומת 32.5 חודשים בקנדה—דבר המבהיר כי האיברים נרכשו על פי דרישה. העלייה המשמעותית במספר השנתי של השתלות איברים בסין החל משנת 1999, מקבילה לתחילת הרדיפה של הפאלון גונג. למרות מספרם הנמוך מאוד של תורמי איברים מרצון, סין היא המדינה השנייה בעולם במספר ניתוחי השתלות איברים שמתבצעים בה. קילגור ומטאס הציגו חומרים מפלילים מאתרי אינטרנט של מרכז ההשתלות הסיני ובהם פרסום הזמינות המיידית של איברים מתורם חי, וכן תמלילים של ראיונות טלפוניים שבהם בתי חולים אמרו למועמדים פוטנציאלים להשתלה שניתן לקבל איברים ממתרגלי פאלון גונג. גרסה מעודכנת של הדו"ח שלהם יצאה לאור כספר בשנת 2009,[88][89] ובהמשך גרסאות חדשות גם ב-2016 וב-2018.

איתן גוטמן (משמאל) עם אדוארד מקמילן-סקוט ב-2009, בכנס אגודת העיתונאים הזרים ב-2009.

ב-2014, העיתונאי והחוקר איתן גוטמן פרסם את תוצאות חקירה משלו בנושא. גוטמן ערך ראיונות עם עצירים לשעבר במחנות העבודה ובבתי סוהר בסין, כמו גם עם קציני ביטחון לשעבר ואנשי רפואה הבקיאים במערכת השתלות בסין[19][90]. הוא דיווח כי קצירת איברים מן האסירים הפוליטיים החלה בפרובינציית שין-ג'יאנג בשנות ה-1990, ולאחר מכן התפשטו בכל רחבי המדינה. גוטמן מעריך כי 64,000 אסירי פאלון גונג נרצחו בשביל האיברים שלהם בין השנים 2000 ו-2008[48].[91]

ב-2016, שלושת החוקרים, גוטמן, מטאס וקילגור, פרסמו עדכון משותף של הממצאים המראה כי מספר השתלות איברים שנערך בסין גבוה הרבה יותר מאשר חשבו בעבר, וכי מקרי המוות כתוצאה מקצירת איברים לא חוקית יכול להגיע עד 1,500,000[21][92]. הדו"ח מכיל 789 עמודים ומבוסס על ניתוח של רשומות ממאות בתי החולים שמתמחים בהשתלות איברים בסין[93].

בדצמבר 2005 ובנובמבר 2006, שר הבריאות של סין הודה שקצירת איברים מאסירים המוצאים להורג מתבצעת בהיקף נרחב[94]. עם זאת, הרשויות בסין הכחישו שאיבריהם של מתרגלי פאלון גונג נקצרים, וטענו בתוקף שהיא מצייתת לעקרונות שקבע ארגון הבריאות העולמי האוסרים על מכירת איברים ללא הסכמה כתובה של התורם[95].

ביוני 2019, הוקם בלונדון בית דין עצמאי בשם "טריבונל סין" (China Tribunal) במטרה לחקור קצירת איברים בכפייה מאסירי מצפון בסין. הטריבונל קבע כי מתרגלי השיטה הרוחנית פאלון גונג ממשיכים להירצח בסין בעבור האיברים שלהם[96]. הטריבונל ציין שיש לו ראיות ברורות לכך שקצירת איברים בכפייה התרחשה בסין במשך 20 שנה לפחות ונמשכת עד היום. ממשלת סין הכחישה שוב ושוב את האשמות, וטענה שהפסיקה להשתמש באיברים של נדונים למוות להשתלות כבר ב-2015. עם זאת, עורכי דין ומומחי משפט בינלאומי וזכויות האדם בטריבונל סין משוכנעים כי נטילת איברים מעצירים בעודם בחיים ממשיכה להתקיים בפועל ומתרגלי הפאלון גונג הם "כנראה המקור העיקרי" לקצירת האיברים[97].

מעצרים שרירותיים ומאסר

חוקרים זרים מעריכים כי מאות אלפים - ואולי מיליונים - של מתרגלי הפאלון גונג הוחזקו באופן לא חוקי במחנות חינוך מחדש במחנות לעבודת כפייה, בבתי כלא ובמתקני מעצר אחרים[4][98].

מעצרים בקנה מידה גדול נערכים מעת לעת, לעיתים קרובות בימי זיכרון חשובים או באירועים גדולים. הגל הראשון של המעצרים התרחש בשעות הערב של 20 ביולי 1999, כאשר כמה אלפי מתרגלי נלקחו מבתיהם למעצר[99].

לקראת האולימפיאדה של 2008 בבייג'ינג נעצרו יותר מ-8,000 מתרגלי פאלון גונג. הם נלקחו מבתיהם וממקומות העבודה שלהם בכל רחבי המדינה. שנתיים לאחר מכן, השלטונות עצרו 100 מתרגלים לפני תערוכת האקספו העולמית ב-2010.

חינוך מחדש באמצעות עבודת פרך

מ-1999 ועד 2013, רובם המכריע של עצורי הפאלון גונג הוחזקו ב"מחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה" (RTL) - מערכת של מעצרים מנהליים שבה אנשים נכלאים ללא משפט לתקופה של עד ארבע שנים[100].

מערכת זאת הוקמה במהלך עידן מאו כדי להעניש ולתכנת מחדש "מתנגדים ראקציונרים" ואנשים שנחשבו לאויבי הקומוניזם. בשנים האחרונות נעשה בה שימוש כדי לאסור עבריינים קטנים, נרקומנים ופרוצות, כמו גם עותרים ומתנגדי משטר[84]. זמן השהייה במחנות לחינוך מחדש יכול להתארך באופן שרירותי על ידי המשטרה, ואין לאסירים כל גישה לעולם שבחוץ. על האסירים נכפה לבצע עבודות פרך במכרות, בבתי חרושת לייצור לבנים, בשדות חקלאיים, ובמפעלים אחרים. עינויים פיזיים, מכות, חקירות, ושאר הפרות של זכויות אדם מתקיימים במחנות, על פי עדותם של אסירים לשעבר ושל ארגוני זכויות אדם.[3]

משקיפים בינלאומיים מעריכים כי מתרגלי פאלון גונג מהווים לפחות מחצית מכלל העצורים במחנות לחינוך מחדש, בהיקף של כמה מאות אלפי אנשים בשנה[10]. דו"ח משמר זכויות האדם מ-2005 קבע כי מתרגלי פאלון גונג מהווים את הרוב המכריע של העצורים במחנות החינוך מחדש, והם קיבלו את "הטיפול הגרוע ביתור ותקופות המאסר הארוכות ביותר". "הרדיפה של הממשלה נגד הקבוצה הייתה כל כך יסודית, שאפילו פעילים אקטיביסטים סינים ותיקים מפחדים להגיד את השם פאלון גונג בקול רם"[11].

בשנת 2012 ותחילת 2013, סדרה של דיווחים וחשיפות בתקשורת הפנו את תשומת הלב הציבורית להפרות זכויות אדם המתבצעות במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יה, שבו כמחצית מהאסירים הם מתרגלי פאלון גונג. החשיפה הובילה לקריאה להפסקת מערכת חינוך מחדש באמצעות עבודה.[84] בתחילת 2013, שי ג'ין-פינג, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית, הודיע שמחנות לחינוך מחדש יסגרו. עם זאת, ארגוני זכויות אדם מצאו שרבים ממתקני המחנות לחנוך מחדש פשוט שינו את שמם לבתי כלא או מרכזי שיקום, והשימוש שלהם כמתקני כליאה ללא משפט של אסירי מצפון ומתרגלי פאלון גונג עדיין נמשך.[84]

בתי כלא לא חוקיים ומרכזים ל"חינוך מחדש"

בנוסף לבתי סוהר ולמתקני מעצר מנהליים ומחנות לחינוך מחדש באמצעות עבודה, משרד 610 יצר רשת ארצית של מרכזי חינוך מחדש שפועלת מחוץ לחוק כדי "לשנות את מחשבתם" של מתרגלי פאלון גונג.[3][4][101] המרכזים האלה אינם כפופים למערכת המשפט, והממשלה מכחישה את קיומם. הם ידועים כבתי כלא שחורים (אנ')[102], "מרכזים לשטיפת מוח", "מרכזי טרנספורמציה באמצעות חינוך מחדש" או "מרכזים לחינוך החוק"[84] חלק מהם הוקמו באופן זמני בבתי ספר, בבתי מלון, במתחמים צבאיים או ביחידות עבודה. אחרים הם מתקנים קבועים שפועלים כמו בתי כלא פרטיים.[103]

כאשר מתרגלי פאלון גונג, מסרבים "להשתנות" בכלא או במחנות עבודה בכפייה, הם עלולים להישלח בתום ריצוי מאסרם למרכזי חינוך מחדש.[84] הוועדה המבצעת של הקונגרס האמריקני לענייני סין (CCEC) טוענת שהמרכזים האלה "משמשים ספציפית כדי לכלוא מתרגלי פאלון גונג שסיימו את ריצוי עונשם במחנות עבודה בכפייה אך הרשויות מסרבות לשחררם". [4] מתרגלי פאלון גונג שנשלחו בעל כורחם למרכזי הטרנספורמציה חייבים בתשלום של שכר לימוד בסכום המגיע למאות דולרים. הכסף נלקח ממשפחותיהם, כמו גם ממקומות העבודה והמעסיקים שלהם[83][103].

החינוך מחדש הוא מסווה לעינויים קשים פיזיים ונפשיים עד כדי מוות.

אחרי סגירת מערכת מחנות חינוך מחדש באמצעות עבודות בכפייה (RTL) ב-2013, הרשויות הרחיבו מאוד את השימוש במרכזי הטרנספורמציה כמתקני כליאה של מתרגלי פאלון גונג. כמה ממחנות RTL פשוט שינו את שמם והפכו ל"מרכזי טרנספורמציה".[84]

התעללות נפשית

מתרגלי הפאלון גונג אשר מסרבים להכחיש את האמונות שלהם נשלחים בעל כורחם לבתי חולים פסיכיאטריים, שם הם עשויים להיות כפופים למכות, למניעת שינה, לעינוי על ידי התחשמלות, לזריקות של תרופות הרגעה או תרופות אנטי-פסיכוטיות.

בתי סוהר

מאז 1999, כמה אלפי מתרגלי פאלון גונג נידונו למאסר בבתי הסוהר באמצעות מערכת המשפט הפלילי. רוב האישומים נגד מתרגלי הפאלון גונג הם בעבירות פוליטיות כגון "הפרעה לסדר חברתי," "הדלפת סודות מדינה", "ערעור המערכת החברתית" או "כופרים בחוקיות החוק"—לדוגמה, אנשים שהשתמשו באינטרנט כדי להפיץ מידע על הפאלון גונג[7].[104]

אפליה חברתית

מאז יולי 1999, על עובדי ציבור בקרב חברי המפלגה הקומוניסטית נאסר לתרגל בשיטת פאלון גונג. מקומות עבודה, בתי ספר הצטוו להשתתף במאבק נגד הפאלון גונג על ידי הפעלת לחץ על מתרגלי הפאלון גונג שיוותרו על האמונות שלהם. לפעמים הם נשלחו ל"חינוך מחדש" אם הם סירבו, התוצאות היו פיטורין ממקום העבודה, אובדן שכר, אובדן פנסיה או גירושין.[3]

מחוץ לסין

הרדיפה של המפלגה הקומוניסטית נגד הפאלון גונג התרחבה גם לקהילות בתפוצות לרבות באמצעות מדיה, באמצעות ריגול ומעקב אחרי מתרגלי הפאלון גונג, על ידי הטרדה ואלימות נגד רופאים, לחץ דיפלומטי על ממשלות זרות, ואפילו פריצה לאתרי אינטרנט בחו"ל. על פי עריק מהקונסוליה בסידני, אוסטרליה, "המלחמה נגד הפאלון גונג היא אחת המשימות העיקריות של הסינים בחו"ל."[105]

בשנת 2004 בית הנבחרים של ארצות הברית העביר החלטה המגנה את ההתקפות על מתרגלי פאלון גונג בארצות הברית שנעשו על ידי סוכנים של המפלגה הקומוניסטית. ההחלטה עברה פה אחד. בהחלטה דווח כי סוכני המפלגה "לחצו על נבחרים לסרב לתת תמיכה לפאלון גונג " שבתיהם של דוברי הפאלון גונג נפרצו ואנשים העוסקים בשלווה בפעולות מחאה מחוץ שגרירויות וקונסוליות הותקפו פיזית.[106]

התגובה הבינלאומית

הרדיפה של הפאלון גונג משכה תשומת לב בינלאומית רבה מממשלות ומארגונים לא ממשלתיים. ארגוני זכויות האדם, כגון "אמנסטי" ו"משמר זכויות האדם", הביעו דאגה חמורה מהדיווחים על העינויים ועל ההתעללות של המתרגלים בסין. הם דרשו מהאו"ם ומממשלות בעולם להתערב כדי להביא לסיום הרדיפה[7].[107]

הקונגרס של ארצות הברית, העביר שש החלטות – החלטת הבית 304, החלטת הבית 530, החלטה 188, החלטה 218, – שקראו להפסקה מידית של מסע הרדיפה נגד מתרגלי הפאלון גונג בסין ובחו"ל. ההחלטה הראשונה, 217 התקבלה בנובמבר 1999[108]. החלטה 605, התקבלה ב-17 במרץ 2010, וקראה להפסיק באופן מיידי "את הרדיפה שנועדה להציק, לאיים, לכלוא, ולענות מתרגלי פאלון גונג"[109].

ב-2008 כנסת ישראל העבירה חוק האוסר תיווך ומכירה של איברים. החוק אוסר על קופות החולים וחברות הביטוח לממן השתלות שמקור האיברים בהן מוטל בספק, כמו בסין[110].

בית דין אזרחי, הטריבונל

בשנים 2019 עד 2020 התכנס בלונדון הטריבונל לנושא סין. זהו בית דין אזרחי בראשותו של סר ג'פרי נייס עורך הדין הנודע. ב-1 במרץ 2020, פרסם הטריבונל את מסקנותיו הסופיות לגבי הרדיפה של מתרגלי הפאלון גונג בסין כולל קצירת האיברים[111].

התגובה של מתרגלי הפאלון גונג

תגובת הפאלון גונג לרדיפה בסין החלה ביולי 1999 עם עתירות למשרדי ממשלה מקומיים, מחוזיים, ולבייג'ינג[112]. בכיכר טיאננמן נערכו הפגנות של מאות מתרגלי הפאלון גונג שביצעו תרגילי פאלון גונג והחזיקו שלטים להגנה על פאלון גונג. הפגנות אלה פוזרו בכוח ובאלימות על ידי כוחות הביטחון, והמתרגלים המעורבים נעצרו. עד 25 באפריל 2000, יותר מ-30,000 מתרגלים נעצרו בכיכר;[113] שבע מאות מתרגלי פאלון גונג נעצרו במהלך הפגנה בכיכר ב-1 בינואר 2001.[114] המחאה הציבורית נמשכה גם במהלך 2001. כתב ה"וול סטריט ג 'ורנל", איאן ג'ונסון כתב כי "מתרגלי פאלון גונג קראו תיגר על 50 שנה של שלטון קומוניסטי"[83].

בשלהי 2001, ההפגנות בכיכר טיאננמן הפכו פחות תכופות, והשיטה ירדה למחתרת. מחאות ציבוריות נפסקו והמתרגלים הקימו "אתרים להפצת חומרי הסברה", אשר ייצרו חומרים קריאה ו-די. וי. די כדי לסתור את הדימוי של הפאלון גונג באמצעי התקשורת הממלכתיים. מתרגלים התחילו להפיץ חומרים אלה, לעיתים קרובות מדלת לדלת[115]. מקורות מעריכים כי ב-2009 התקיימו מעל 200,000 אתרים כאלה ברחבי סין[116]. ייצור, החזקה או הפצה של חומרים האלה היוו עילה לכוחות הביטחון לאסור או להעמיד לדין את מתרגלי הפאלון גונג[51].

בשנת 2002, פעילי הפאלון גונג בסין התחברו לשידורי הטלוויזיה, בהחליפם שידורים של המדינה בתכנים שלהם. אחד המקרים הבולטים התרחש במרץ 2002, כאשר מתרגלי הפאלון גונג בצ'אנגצ'ון הפריעו לשמונה רשתות טלוויזיה בכבלים במחוז ג'י-לין ובמשך שעה שידרו תוכנית שנקראה "הצתה עצמית או מקרה מבוים?". כל ששת מתרגלי הפאלון גונג שהיו מעורבים נתפסו במהלך החודשים הקרובים. שניים נהרגו מיד, בעוד ארבעת האחרים מצאו את מותם עד 2010 כתוצאה מפגיעות שנגרמו בעת שהיו במעצר.[117][118]

מחוץ לסין, מתרגלי הפאלון גונג הקימו רשת תקשורת בינלאומית כדי לקבל חשיפה ולהעביר את הנרטיב שלהם לציבור. אלה כוללים את העיתון "אפוק טיימס" רשת הטלוויזיה שושלת טאנג החדשה (NTD) ואת תחנת הרדיו קול התקווה[23]. על פי ג'יאו, באמצעות "אפוק טיימס" ניתן לגלות איך הפאלון גונג מקימים רשת תקשורת יחד עם תנועות דמוקרטיות של סין בגולה ולכתוב על הנעשה בסין בלי צנזורה.[119] בשנת 2004, "אפוק טיימס" פרסם "תשעה דיונים," אוסף של תשעה מאמרים אשר הציגו היסטוריה ביקורתית של המפלגה הקומוניסטית.[120][121] יחד עם תשעת הדיונים הוקמה תנועה אשר מעודדת אזרחים סיניים לוותר על חברותם במפלגה הקומוניסטית הסינית, גם חברות בליגת הנוער הקומוניסטית ובחלוצים צעירים. "אפוק טיימס" טוען כי עשרות מיליונים, זנחו את המפלגה הקומוניסטית כחלק התנועה, אם כי מספרים אלה לא קיבלו אישור ממקור אחר[122].

ב-2007, מתרגלי פאלון גונג בארצות הברית הקימו את להקת אמנויות הבמה שן יון (Shen Yun), הלהקה נוסעת ומופיעה ברחבי העולם.

מתרגלי פאלון גונג בארצות הברית פיתחו תוכנה העוקפת את חומת האש עבור משתמשי אינטרנט בסין[123].

מתרגלי הפאלון גונג מחוץ לסין הגישו עשרות תביעות נגד ג'יאנג דזה-מין, לאו גן, בו שי-לאי, ושאר פקידים סיניים בטענת רצח עם ופשעים נגד האנושות[124]. לדברי עורכי דין לצדק בינלאומי, מתרגלי פאלון גונג הגישו את המספר הגדול ביותר של תביעות לזכויות האדם במאה ה-21 ובהן ההאשמות החמורות ביותר על פשעים שהוגדרו על ידי החוק הפלילי הבינלאומי[23] . במקרים רבים, בתי המשפט סירב ולדון בעתירות בטענה של חסינות המדינה. בסוף 2009, עם זאת, בתי משפט שונים בספרד ובארגנטינה האשימו את ג'יאנג דזה-מין ואת לו או-גן באשמת "פשעי נגד האנושות", ורצח עם, וביקשו לעצור אותם. הפסיקה נחשבת כסמלית בלבד ולא צפויה להתבצע.[125][126][127][128]

בחודש מאי 2011 מתרגלי הפאלון גונג ותומכיהם הגישו תביעה נגד חברת הטכנולוגיה סיסקו מערכות, בטענה כי החברה עזרה לעצב וליישם מערכת מעקב עבור ממשלת סין שתסייע לה לדכא את הפאלון גונג. סיסקו דחתה את הטענה כי התאימה את הטכנולוגיה שלה למטרה זאת[129].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Dillon, Michael (2001). Religious Minorities and China (באנגלית). Minority Rights Group International.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 "China: The crackdown on Falun Gong and other so-called "heretical organizations"". Amnesty International. 23 במרץ 2000. נבדק ב-17 במרץ 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 Spiegel 2002.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 Congressional-Executive Commission on China (31 October 2008) ‘Annual Report 2008’ Retrieved 24 December 2013.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Johnson, Ian (2005). Wild Grass: Three Portraits of Change in Modern China. New York, NY: Vintage. ISBN 978-0375719196.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Leung, Beatrice (2002) 'China and Falun Gong: Party and society relations in the modern era', Journal of Contemporary China, 11:33, 761 – 784
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 7.6 (23 March 2000) The crackdown on Falun Gong and other so-called heretical organizations, Amnesty International
  8. ^ 8.0 8.1 Philip Pan and John Pomfret (5 באוגוסט 2001). "Torture is Breaking Falun Gong". Washington Post. נבדק ב-10 באפריל 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 David Kilgour, David Matas (6 July 2006, revised 31 January 2007) An Independent Investigation into Allegations of Organ Harvesting of Falun Gong Practitioners in China (free in 22 languages) organharvestinvestigation.net
  10. ^ 10.0 10.1 "China (includes Tibet, Hong Kong, and Macau)".
  11. ^ 11.0 11.1 Human Rights Watch V. Abuses Against Petitioners in Beijing of report "We Could Disappear at Any Time" December 2005
  12. ^ Leeshai Lemish, "The Games are Over, the Persecution Continues" (אורכב 14.07.2011 בארכיון Wayback Machine), National Post 7 October 2008
  13. ^ Andrew Jacobs. 'China Still Presses Crusade Against Falun Gong', New York Times, 27 April 2009.
  14. ^ Samuel Totten and Paul Robert Bartrop Dictionary of Genocide. (Greewood publishing group: 2008), p 69
  15. ^ Reuters, "Argentine judge asks China arrests over Falun Gong", 22 Dec 2009.
  16. ^ Genocide Prevention Network, 'Spanish Court Indicts Chinese Leaders for Persecution of Falun Gong'.
  17. ^ La Audiencia pide interrogar al ex presidente chino Jiang por genocidio, Nov 14, 2009
  18. ^ 18.0 18.1 Gutmann, Ethan. "China’s Gruesome Organ Harvest", The Weekly Standard, 24 November 2008
  19. ^ 19.0 19.1 Jay Nordlinger (25 August 2014) "Face The Slaughter: The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting, and China’s Secret Solution to Its Dissident Problem, by Ethan Gutmann", National Review
  20. ^ Ethan Gutmann (10 March 2011) "How many harvested?" revisited (אורכב 20.12.2011 בארכיון Wayback Machine), eastofethan.com
  21. ^ 21.0 21.1 Samuels, Gabriel (2016-06-29). "China kills millions of innocent meditators for their organs, report finds". The Independent.
  22. ^ Market Wired (8 May 2008) China's Organ Harvesting Questioned Again by UN Special Rapporteurs: FalunHR Reports Retrieved 26 October 2014
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 23.4 23.5 23.6 23.7 Ownby, David (2008). Falun Gong and the Future of China. New York, NY: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-532905-6.
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 Palmer, David (2007). Qigong Fever: Body, Science and Utopia in China. New York, NY: Columbia University Press. ISBN 978-0-231-14066-9.
  25. ^ Seth Faison (27 באפריל 1999). "In Beijing: A Roar of Silent Protestors". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Schechter 2001, p. 66.
  27. ^ 27.0 27.1 Ownby 2008, p. 171.
  28. ^ Schechter 2001, p. 69.
  29. ^ 29.0 29.1 Ethan Gutmann, An Occurrence on Fuyou Street, National Review 13 July 2009.
  30. ^ Benjamin Penny, The Past, Present, and Future of Falun Gong, 2001. Retrieved 16 March 2008
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 James Tong, Revenge of the Forbidden City. Oxford University Press, 2009
  32. ^ Jiang Zemin, "Letter to Party cadres on the evening of April 25, 1999" republished in Beijing Zhichun (Beijing Spring) no. 97, June 2001.
  33. ^ Penny, The Religion of Falun Gong, p 65.
  34. ^ 34.0 34.1 34.2 Cook, Sarah; Lemish, Leeshai (בנובמבר 2011). "The 610 Office:Policing the Chinese Spirit". China Brief. 11 (17). נבדק ב-24 בנובמבר 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ Penny, The Religion of Falun Gong, p 63-66.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 Spiegel 2002, p. 21.
  37. ^ Noah Porter (Masters thesis for the University of South Florida), Falun Gong in the United States: An Ethnographic Study, 2003.
  38. ^ Julia Ching, "The Falun Gong: Religious and Political Implications," American Asian Review, Vol. XIX, no. 4, Winter 2001, p 2
  39. ^ Willy Wo-Lap Lam, "China’s sect suppression carries a high price" CNN, 9 February 2001
  40. ^ Dean Peerman, China syndrome: the persecution of Falun Gong, Christian Century, 10 August 2004
  41. ^ Tony Saich, Governance and Politics in China, Palgrave Macmillan; 2nd Ed edition (27 February 2004)
  42. ^ Pomfret, John (12 בנובמבר 1999). "Cracks in China's Crackdown, Falun Gong Campaign Exposes Leadership Woes". Washington Post. נבדק ב-2 בנובמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ 43.0 43.1 Willy Wo-Lap Lam, China’s sect suppression carries a high price, CNN.com, 9 February 2001.
  44. ^ Spiegel 2002, p. 14.
  45. ^ Francesco Sisci, FALUNGONG Part 1: From sport to suicide (אורכב 10.02.2012 ב Archive-It) Asia Times, 27 January 2001
  46. ^ The Globe and Mail, Beijing v. falun gong, Metro A14, 26 January 2001
  47. ^ Smith, Craig S. (30 באפריל 2000). "Rooting Out Falun Gong; China Makes War on Mysticism". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ 48.0 48.1 Gutmann, Ethan (באוגוסט 2014). The Slaughter: Mass Killings, Organ Harvesting, and China's Secret Solution to Its Dissident Problem. Prometheus Books. p. 368. ISBN 978-1616149406. {{cite book}}: (עזרה)
  49. ^ 49.0 49.1 Julia Ching, "The Falun Gong: Religious and Political Implications," American Asian Review, Vol. XIX, no. 4, Winter 2001, p. 12
  50. ^ Congressional Executive Commission on China 2011 Annual Report
  51. ^ 51.0 51.1 Congressional-Executive Commission on China (10 באוקטובר 2009). "Annual Report 2009". נבדק ב-24 בדצמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Johnson, Ian (2005). Wild Grass: Three Portraits of Change in Modern China. New York, NY: Vintage. pp. 251–252, 283–287. ISBN 978-0375719196.
  53. ^ Spiegel 2002, p. 20.
  54. ^ 54.0 54.1 People's Daily Online, China Bans Falun Gong, 30 July 1999
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 Ronald C. Keith and Zhiqiu Lin, "The Falun Gong Problem," China Quarterly (Sept 2003), pp 623–642.
  56. ^ 56.0 56.1 Dominson, Ian. "Criminal Law in the People's Republic of China (1997): Real Change or Rhetoric?" Pacific Rim Law & Policy Journal (2002), Vol 1 No. 11
  57. ^ 57.0 57.1 57.2 Edelman, Bryan; Richardson, James (2003). "Falun Gong and the Law: Development of Legal Social Control in China". Nova Religio: The Journal of Alternative and Emergent Religions. 6:2 (2): 312–331. doi:10.1525/nr.2003.6.2.312.
  58. ^ "The Persecution of Falun Gong is Illegal by China’s Law" clearwisdom.net 12 August 2009
  59. ^ James Tong, "Revenge of the Forbidden City: The suppression of the Falungong in China, 1999–2005" (New York, NY: Oxford University Press, 2009), מסת"ב 0-19-537728-1
  60. ^ 60.0 60.1 Leeshai Lemish, "Media and New Religious Movements: The Case of Falun Gong" A paper presented at The 2009 CESNUR Conference, Salt Lake City, Utah, 11–13 June 2009
  61. ^ Lu, Xing, Rhetoric of the Chinese Cultural Revolution: the impact on Chinese thought, culture, and communication, University of South Carolina Press (2004).
  62. ^ Gayle M.B. Hanson, China Shaken by Mass Meditation – meditation movement Falun Gong, Insight on the News, 23 August 1999. Retrieved 31 December 2007
  63. ^ Chen, Chiung Hwang. "Framing Falun Gong: Xinhua News Agency's Coverage of the New Religious Movement in China", Asian Journal of Communication, Vol. 15 No. 1 (2005), pp. 16–36.
  64. ^ Kipnis, Andrew B. (באפריל 2001). "The Flourishing of Religion in Post-Mao China and the Anthropological Category of Religion" (PDF). The Australian Journal of Anthropology. 12:1: 32–46. {{cite journal}}: (עזרה)
  65. ^ Lucas, Philip C. (26 בפברואר 2004). New Religious Movements in the Twenty-first Century: Legal, Political, and Social Challenges in Global Perspective. Psychology Press. p. 349. {{cite book}}: (עזרה)
  66. ^ Maria Hsia Chang, "Falun Gong:The End of Days," (Yale University Press, 2004).
  67. ^ Freedom House, "Report Analyzing Seven Secret Chinese Government Documents", 11 February 2002.
  68. ^ 68.0 68.1 Powers, John and Meg Y. M. Lee. "Dueling Media: Symbolic Conflict in China's Falun Gong Suppression Campaign" in Chinese Conflict Management and Resolution, by Guo-Ming Chen and Ringo Ma (2001), Greenwood Publishing Group
  69. ^ Canadian Radio-television Telecommunications Commission, "Broadcasting Public Notice CRTC 2006-166", paragraphs 95–107
  70. ^ "Press Statement". Clearwisdom. 23 בינואר 2001. נבדק ב-9 בפברואר 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "On Ten Year Anniversary, Tiananmen Square Self-Immolation Continues to Be Deadly Frame-up," (אורכב 27.11.2012 בארכיון Wayback Machine) Falun Dafa Information Center, 19 January 2011
  72. ^ Schechter 2001.
  73. ^ Philip P. Pan (4 בפברואר 2001). "Human Fire Ignites Chinese Mystery". Washington Post. נבדק ב-13 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ Matthew Gornet, The Breaking Point, TIME, 25 June 2001
  75. ^ Pan, Philip P. (5 בפברואר 2001). "One-Way Trip to the End in Beijing". International Herald Tribune. {{cite news}}: (עזרה)
  76. ^ Smith, Chrandra D. (באוקטובר 2004). "Chinese Persecution of Falun Gong" (PDF). Rutgers Journal of Law and Religion. Rutgers School of Law. אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 במרץ 2009. נבדק ב-28 בספטמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  77. ^ Sarah Cook, Sarah (4 November 2013) "Be Skeptical of the Official Story on the Tiananmen Car Crash" Freedom House.
  78. ^ Reporters Without Borders. China annual report 2002, Retrieved 26 October 2014
  79. ^ Freedom House, "Freedom on the Net: China, 2012"
  80. ^ "The Great FireWall". cpj.org.
  81. ^ Morais, Richard C. "China's Fight With Falun Gong", Forbes, 9 February 2006. Retrieved 3 February 2015
  82. ^ Associated Press, China Dissidents Thwarted on Net. Retrieved 19 September 2007
  83. ^ 83.0 83.1 83.2 Ian Johnson, "A Deadly Exercise: Practicing Falun Gong was a right, Chen said, to her last day", Wall Street Journal, 20 April 2000
  84. ^ 84.00 84.01 84.02 84.03 84.04 84.05 84.06 84.07 84.08 84.09 84.10 Amnesty International (דצמבר 2013). Changing the soup but not the medicine: Abolishing re-education through labor in China. London,UK.
  85. ^ Torture of Gao RongRong in the Longshan forced Labor Camp (2007) 10 minutes youtube.com
  86. ^ Amnesty International (22 May 2006) 2006 Annual Report
  87. ^ Reuters, AP (8 July 2006) "Falun Gong organ claim supported", The Age, (Australia). Retrieved 7 July 2006.
  88. ^ David Kilgour, David Matas (2009). "Bloody Harvest, The killing of Falun Gong for their organs". seraphimeditions.com. p. 232. אורכב מ-המקור ב-18 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  89. ^ "Chinese accused of vast trade in organs". The Washington Times.
  90. ^ Barbara Turnbull (21 October 2014) "Q&A: Author and analyst Ethan Gutmann discusses China’s illegal organ trade", The Toronto Star
  91. ^ Getlen, Larry (9 באוגוסט 2014). "China's long history of harvesting organs from living political foes". New York Post. נבדק ב-15 באוגוסט 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  92. ^ Robertson, Matthew (2016-06-22). "Up to 1.5 Million Killed by Chinese Regime for Their Organs, Report Reveals". Epoch Times.
  93. ^ Vanderklippe, Nathan (22 ביוני 2016). "Report alleges China killing thousands to harvest organs". The Globe and Mail. נבדק ב-7 באוקטובר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  94. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         , China to 'tidy up' trade in executed prisoners' organs, The Times, Dec. 03, 2005
  95. ^ Response to the so called "China's organ harvesting report", ca.china-embassy.org
  96. ^ "China is harvesting organs from detainees, tribunal concludes". The Guardian. נבדק ב-17 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  97. ^ "China is harvesting organs from Falun Gong members, finds tribunal". The Straits Times. נבדק ב-17 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  98. ^ Leeshai Lemish (7 October 2008) "How China is Silencing Falun Gong", National Post david-kilgour.com
  99. ^ Tong (2009)
  100. ^ Robert Bejesky, "Falun Gong & reeducation through labour", Columbia Journal of Asian Law, 17:2, Spring 2004, p 178. Quote: "Up to 99% of long term Falun Gong detainees are processed administratively through this system, and do not enter the formal criminal justice system"
  101. ^ US Department of State, International Religious Freedom Report 2007, 14 September 2007. Retrieved 28 September 2007
  102. ^ 🇨🇳 Screams for help at China's secret 'black jails | Al Jazeera English, סרטון בערוץ "Al Jazeera English", באתר יוטיוב (אורך: 3:55)
  103. ^ 103.0 103.1 Human Rights in China, 旷日持久的恐怖迫害 (אורכב 31.10.2011 בארכיון Wayback Machine)
  104. ^ Robert Bejesky, "Falun Gong & reeducation through labour", Columbia Journal of Asian Law, 17:2, Spring 2004, pp. 147–189
  105. ^ Alex Newman, ‘China’s Growing Spy Threat’, The Diplomat, 19 September 2011.
  106. ^ United States House of Representatives, House Concurrent Resolution 304, Expressing sense of congress regarding oppression by the government of the People’s Republic of China of Falun Gong in the United States and in China, 16 October 2003.
  107. ^ Human Rights Watch China's Campaign Against Falungong 2002
  108. ^ House of Representatives House Concurrent Resolution 217 clearwisdom.net 18 November 1999
  109. ^ Einhorn, Bruce. "Congress Challenges China on Falun Gong & Yuan", Business Week, 17 March 2010
  110. ^ Jotkowitz A "Notes on the new Israeli organ donation law-2008" National Institutes of Health, December 2008.
  111. ^ דוח סופי של הטריבונל לנושא סין, באתר https://chinatribunal.com/, ‏1.3.2020
  112. ^ Elisabeth Rosenthal and Erik Eckholm "Vast Numbers of Sect Members Keep Pressure on Beijing" New York Times, 28 October 1999.
  113. ^ Johnson, Ian (25 באפריל 2000). "Defiant Falun Dafa Members Converge on Tiananmen". The Wall Street Journal. Pulitzer.org. p. A21. {{cite web}}: (עזרה)
  114. ^ Selden, Elizabeth J.; Perry, Mark (2003). Chinese Society: Change, Conflict and Resistance. Routledge. ISBN 978-0-415-30170-1.
  115. ^ Liao Yiwu. "The Corpse Walker: Real Life Stories: China from the Bottom Up." p 230.
  116. ^ Falun Dafa Information Center "2010 Annual Report: Falun Gong Beliefs and Demography of Practitioners" (אורכב 03.01.2015 בארכיון Wayback Machine) 26 April 2010
  117. ^ He Qinglian (2008). The Fog of Censorship: Media Control in China (PDF). Human Rights in China. pp. xii. ISBN 978-0-9717356-2-0. אורכב מ-המקור (PDF) ב-29 פברואר 2012.
  118. ^ Gutmann, Ethan (6 בדצמבר 2010). "Into Thin Airwaves". The Weekly Standard. {{cite news}}: (עזרה)
  119. ^ Yuezhi Zhao, "Falun Gong, Identity, and the Struggle over Meaning Inside and Outside China", in Contesting Media Power, 2004
  120. ^ Hu Ping, "The Falun Gong Phenomenon", in Challenging China: Struggle and Hope in an Era of Change, Sharon Hom and Stacy Mosher (ed) (New York: The New Press, 2007).
  121. ^ Steel, Kevin. 'Revolution number nine', The Western Standard, 11 July 2005.
  122. ^ Gutmann, Ethan. The Chinese Internet: A dream deferred?. Testimony given at the National Endowment for Democracy panel discussion "Tiananmen 20 years on", 2 June 2009.
  123. ^ Beiser, Vince. "Digital Weapons Help Dissidents Punch Holes in China's Great Firewall" Wired, 1 November 2010.
  124. ^ Human Rights Law Foundation, Direct Litigation. Retrieved 26 October 2014
  125. ^ Internet, Unidad Editorial. "La Audiencia pide interrogar al ex presidente chino Jiang por genocidio – España – elmundo.es". www.elmundo.es.
  126. ^ NTDTV (7 Dec 2009) "Jiang Zemin indicted in Spain for genocide and torture of Falun Gong practitioners" (אורכב 12.04.2020 בארכיון Wayback Machine), International Federation for Justice in China
  127. ^ Luis Andres Henao, Argentine judge asks China arrests over Falun Gong, Reuters, 22 December 2009
  128. ^ Argentine Judge Orders Arrest of Top Chinese Communist Party Officials for Crimes Against Humanity (אורכב 25.09.2011 בארכיון Wayback Machine), faluninfo.net, 20 December 2009
  129. ^ Terry Baynes, 'Suit claims Cisco helped China repress religious group', Reuters, 20 May 2011.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33766083רדיפת הפאלון גונג

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רדיפת_הפאלון_גונג&oldid=2047713"