רג'ינלד הול
| השתייכות |
 הצי המלכותי |
|---|---|
| דרגה |
 אדמירל |
אדמירל סר ויליאם רג'ינלד הול KCMG, CB (באנגלית: Sir William Reginald Hall; 28 ביוני 1870 – 22 באוקטובר 1943), המכונה בלינקר הול, היה המנהל הבריטי של המודיעין הימי (DNI) מ-1914 עד 1919. יחד עם סר אלפרד יואינג הוא היה אחראי להקמת מבצע שבירת הקוד של הצי המלכותי, חדר 40, שפענח את מברק צימרמן, גורם מרכזי בכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
קריירה של הצי המלכותי
רג'ינלד הול נולד ב- בסולסברי, וילטשייר, בנו הבכור של קפטן ויליאם הנרי הול, ראש המודיעין הראשון של הצי, שנישא לבתו של הכומר ג'ורג' ארמפילד מארמלי, לידס. הול בחר בקריירה ימית בעקבות שייט על סיפון אה"מ פלמינגו עם אביו. הוא הצטרף לספינת האימונים אה"מ בריטניה ב-1884 ושנתיים לאחר מכן הוצב על הסיירת המשוריינת אה"מ נורת'האמפטון. לאחר שנה הוא הועבר לאונייה המחופת שריון אה"מ בלרופון שהייתה חלק מהתחנה בצפון אמריקה. בשנת 1889 הוא הוסמך כלוטננט משנה לפני שהשתתף בקורסים לבחינות הלוטננט שלו בגריניץ', בית הספר לתותחנים ובית הספר לטורפדו, שם השיג ציונים גבוהים בכל חמשת המקצועות. כעת כלוטננט הוא הוצב בתחנת סין שם שירת על ספינת הדגל, הסיירת המשוריינת אה"מ אימפריוז. בשנת 1892 הומלץ לו להתאמן כקצין ירי, שכלל קורס במתמטיקה בקולג' הצי המלכותי, גריניץ', ואחריו קורס שנה בבית הספר לתותחנים באה"מ אקסלנט, מוסד על החוף באי לוויתן, פורטסמות'. לאחר שהוסמך, הוא נשאר במשך שנה בסגל.
בשנת 1894 התחתן הול עם את'ל ווטון דה וויבסלי אבני, בתו של סר ויליאם. האירוסין החלו כשהיה בן 19, חמש שנים לפני כן, אבל אז זה עדיין נחשב לגיל צעיר לקצין צי להתחתן. בשנת 1895 הוא מונה ללוטננט תותחנים בסיירת אה"מ אוסטרליה שם שירת במשך שנתיים לפני שמונה לסגל הבכיר באי לוויתן. הוא הועלה לדרגת קומנדר ב-1 בינואר 1901, כהוקרה על שירותים עם כוחות צי בדרום אפריקה, ולאחר מכן שירת על אוניית המערכה אה"מ מגניפיסנט, אוניית הדגל של סגן מפקד צי התעלה.
בשנת 1904 הוא מונה למפקד אוניית המערכה פרה-דרדנוט אה"מ קורנווליס, שנכנסה לשירות עם צוות חדש לפעול בים התיכון. להול היה מוניטין של משמעת קפדנית עם יכולת להוציא את המיטב מהצוות, אז הוא קיבל כמה מהמלחים הגרועים ביותר לשירות בצוותו מעל תקן השירות. טריק של מלחים חסרי רצון היה להסיר כוונות נשק ולהשליך אותם מעל הסיפון, ואכן זה קרה. הול הורה לקצין הנשק לחפש שני מלחים שהיו חברים בעבר, אך כעת נמנעו זה מזה. הוא לקח אחד, אמר לו שהשני הודה שהם הסירו את הכוונות, והמלח הודה כדין. ההתנהגות על הסיפון השתפרה. למרות שהול הטיל משמעת קפדנית, הוא גם גילה דאגה לאנשים שעליהם פיקד ולרווחתם, מה שהיה יוצא דופן לאותה תקופה. הוא דאג במיוחד לבנים ולימאים זוטרים.
בדצמבר 1905 הועלה לדרגת קפטן ומונה על ידי לורד הים הראשון, סר ג'ון פישר, כקפטן בוחן של מפעלי ההכשרה המכניים החדשים, שפישר הקים כדי לתת הכשרה הנדסית לימאים רגילים (1906–1907). לאחר מכן הוא מונה לקפטן של ספינת ההכשרה לצוערים אה"מ קורנוול. למרות שאינה ספינת מלחמה קונבנציונלית, זה היה מעורב כעת בהול בעבודת מודיעין. האונייה ביקרה בנמלים זרים, במיוחד בגרמניה שנראתה כעת כאויב הפוטנציאלי הגדול ביותר של הצי, והול התחיל את הסיור עם רשימה ארוכה של מקומות לחקור. בקיל הוטל עליו לגלות כמה מבדוקים נבנו לבניית כלי שיט גדולים. לשם כך הגה תחבולה בעזרת הדוכס מווסטמינסטר, שביקר בנמל והסכים להשאיל את סירת המנוע שלו למשימה. הול וזוג קצינים התחפשו למלחים ולקחו את היאכטה לסיבוב מהיר על פני הנמל, והעמידו פנים שהכלי התקלקל ליד רציף הצי. לאחר מכן נעשה שימוש במצלמה נסתרת כדי לצלם את המתקנים. מידע נוסף התגלה על ידי שאלות זהירות בחוף.
ב-1910 נשלחו שני קצינים, לוטננט ברנדון וקפטן טרנץ', שהיו חלק מהצוות של הול איסוף מודיעין, ל'חופשה' בגרמניה כדי לאסוף מידע על הגנות החוף על ידי קפטן רגנרט מחטיבת המודיעין. השניים נתפסו וריצו שנתיים וחצי מאסר של ארבע שנים, לפני שזכו לחנינה במאי 1913 במסגרת ביקורו של המלך ג'ורג' החמישי בגרמניה. האדמירליות הכחישה אז כל אחריות למה שקרה לזוג ולהפסדם הכספי הניכר כתוצאה מכך כשמונה למנהל המודיעין, הול סידר להם פיצוי.
הול מונתה לסיירת המשוריינת אה"מ נאטאל בעקבות מותו של הקפטן שלה, פ. ס. ה. אוגילבי. אוגילבי השיג מוניטין גבוה עבור האונייה שלו שכבשה את כל השיאים בתותחנות, אבל הול הצליח להיכנס למקומו של אוגילבי, לשמור על אמון הצוות ושיפר את שיא התותחנים בשנה שלאחר מכן. המוניטין שלו כיחס בלתי שגרתי לאנשיו המשיך לצמוח, מה שהפך את עניינו לרפורמה במלחים סוררים במקום פשוט להעניש אותם. היה לו את הכישרון לאיים על מלחים בעונשים שהוא לא יכול למסור (כגון פיטורים מהשירות) אם הם לא יעשו רפורמה, והצליחו. נאטאל נקראה לסייע לספינת מפרש, ה-Celtic Race, שאיבדה את רוב מפרשיה בסערה והייתה בסכנת טביעה. למרות הסיכון לספינה שלו, הוא ליווה את Celtic Race לתוך מילפורד הייבן. הוא זכה לתגמול על ידי הבעלים והמבטחים, כאשר הוצג במרכז שולחן כסף על ידי ראש עיריית ליברפול בשמם.
מ-1911 עד 1913 שימש כעוזר של הבקר של הצי המלכותי.
בשנת 1913 הוא מונה לקפטן של סיירת המערכה אה"מ קווין מרי. כשקיבל את הפיקוד הוא התבקש לקחת חלק בניסוי של האדמירליות להיפטר ממשטרת הספינות, תוך העברת תפקידם לקצינים זוטרים. הוא גם הציג חידוש משלו, לחלק את צוות הספינה לשלוש משמרות ולא לשתיים המקובלות. הול האמין שבמלחמה עם גרמניה לה הוא ציפה, אי אפשר יהיה להפעיל ספינה ברציפות עם שתי משמרות בלבד. השינוי עורר הרבה לעג אבל כשהגיעה המלחמה הוא אומץ על כל האוניות הגדולות. כאדם דתי, הוא דאג שתוצב קפלה על סיפון האונייה, וגם חידוש זה אומץ בדרך כלל. הוא הרגיש שחשוב להגביר את סמכותם של קצינים זוטרים, והוא עשה זאת על ידי שיפור מגוריהם. הוא סידר מכונות כביסה על הסיפון, לנוחות הקצינים שלא נאלצו עוד לשלם על כביסה בחוף, ולטובת מלחים ש'קיבלו טיפ' לבצע את הכביסה. הוא הציג חנות ספרים על הסיפון, ואת בית הקולנוע הראשון של הצי. חוסר תקינות באספקת המים גרמה לכך שלקחה שעה לכל המסיקים לסיים את השטיפה לאחר השירות: הול התעקש שהמהנדסים שלו ימצאו פתרון לספק מספיק מים חמים שכולם יוכלו לשטוף תוך 15 דקות, מה שייתן להם יותר זמן פנוי. גם שינויים אלו הפכו לסטנדרטיים. הול ספג ביקורת על כך שהוא רך מדי עם הצוותים שלו, אבל הדרישות שלו למשמעת לא היו רגועות. במקום זאת, הוא האמין ששכר הוא הכרחי כמו גם עונש. תנאי החיים בחברה השתפרו באופן כללי והוא האמין שהצי חייב לעמוד בקצב הסטנדרטים בחוף.
אה"מ קווין מרי השתתפה בביקורה של שייטת סיירות המערכה בקרונשטאדט, שם אירחו את קציני הצי והמלחים משפחת המלוכה הרוסית, ונערך נשף מפואר על סיפון האונייה כשיאו של הביקור. זה היה הביקור האחרון שכזה לפני שהחלה מלחמת העולם הראשונה וסיירות המערכה הועברו לבסיס המלחמה הראשוני שלהם בסקפה פלו. אוניות בילו תקופות ארוכות בים, לפני שהמצב האסטרטגי התבהר והחשש מפני פשיטות גרמניות מיידיות פחת. אה"מ קווין מרי השתתפה בקרב מפרץ הלגולנד, שם נקראו סיירות המערכה לתמוך בפשיטה של משחתות וסיירות על ספינות סיור גרמניות שפעלו מול הלגולנד. הפשיטה הוכתרה כהצלחה בריטית, למרות שמאחורי הקלעים היא ספגה תקשורת לקויה בין הכוחות הבריטיים המעורבים.
בריאותו של הול התדרדרה תחת הלחץ של שירות ימי מתמשך, ולאחר שלושה חודשים העניינים הגיעו לנקודה שבה הוא נאלץ לבקש הרחקה מהאונייה.
מנהל אגפי המודיעין
הקריירה הימית שלו נקטעה בשל בריאות לקויה, הול מונה למנהל חטיבת המודיעין (DID) על ידי האדמירליות באוקטובר 1914, במקום קפטן הנרי אוליבר. לדברי אוליבר, אשתו של הול כתבה לו בשם בעלה בבקשה שיחליף את אוליבר באגף המודיעין. הול שימש כמנהל אגפי המודיעין עד ינואר 1919, אז פרש מתפקידו הפעיל. זה התברר כמינוי בר מזל, שכן הוא היה אחראי על בניית ארגון הביון הימי במהלך המלחמה, עודד מאמצי פריצת קודים ויירט שדרי רדיו, וסיפק לצי מודיעין טוב, מה שהפך את החטיבה לסוכנות הביון הבריטית הבולטת. במהלך המלחמה. הוא גם עודד שיתוף פעולה עם ארגוני ביון בריטיים אחרים, כמו MI5 (תחת ורנון קל ), MI6 (תחת מנספילד סמית-קמינג) והסניף המיוחד של סקוטלנד יארד (תחת באזיל תומסון).
אירלנד
מרד חג הפסחא
הודות ליירוטים מחדר 40, הול היה שותף ליירוטה של ספינת הקיטור אאוד ב-21 באפריל 1916 על ידי אה"מ בלובל, שנשאה נשק גרמני לאירלנד. באותו בוקר נעצר האיש שארגן את משלוח הנשק, סר רוג'ר קייסמנט, במפרץ טראלי לאחר שירד מצוללת גרמנית. הול היה מודע להתקוממות הפסחא הקרובה בדבלין, אך סירב לחשוף את מקורותיו, כך שכאשר מידע על ההתקוממות אכן הגיע לממשלה, הוטל ספק באמיתותו. הול חקר את קייסמנט וסירב לכאורה להעניק לקייסמנט את ההזדמנות להציג דרישה פומבית לביטול המרד.
'מזימה גרמנית'
כאשר ארצות הברית ניתקה את היחסים הדיפלומטיים עם גרמניה, יירוט השדרים בין הנציגות הגרמנית האמריקאית לברלין התייבש כמקור מרכזי למודיעין הבריטי. מידע פחות אמין היה בשימוש על ידי ראשי מודיעין כולל אדמירל הול, כמו 'תושבים נאמנים אובססיביים לנציגים באירלנד'. המעצרים ההמוניים של פעילי שין פיין ידועים, בעקבות גילוי 'מזימה גרמנית' מזויפת באירלנד התפרשו כ:
המחשה בולטת למניפולציה לכאורה של המודיעין במטרה לדרבן את הרשויות האיריות לפעולה כוחנית יותר... כאשר ממשלת בריטניה לא הצליחה לספק ראיות משכנעות של 'מזימה גרמנית', אירלנד הלאומנית הגיעה למסקנה שהיא הומצאה כגמול על תבוסת הגיוס.'
בניתוח הזה, דעת הקהל האירית שגתה. בהתבסס על המידע המודיעיני השגוי שהומצא לרשותם, "השרים הבריטים האמינו באמת ובתמים שהאיום אמיתי".
מודיעין נגד גרמני
פענוחי חדר 40 הביאו גם ללכידתו של קפטן פרנץ פון רינטלן, סוכן שטח ותיק באגף המודיעין של הצי הקיסרי הגרמני, שפעל בחשאי בארצות הברית הנייטרלית עדיין, ובין דברים רבים אחרים, מימן ועודד שביתות על ידי איגודי עובדים נגד המלחמה, ניסיון השתלטות עוינת על תאגיד דופונט, והפצצת ספינות תחמושת ומפעלי חימוש.
בשנת 1917, הוענק להול עיטור מסדר השמש העולה היפני, עם כוכב זהב וכסף, המייצג את השנייה בחשיבותה מבין שמונה דרגות הקשורות לפרס. באותה שנה הוא הועלה לדרגת אדמירל משנה. הוא זכה לתואר אבירות ב-1918 והועלה לדרגת תת אדמירל ב-1922 ולאדמירל מלא ב-1926, שניהם לאחר שסיים את שירותו הפעיל.
קריירה פוליטית
עם פרישתו הול שימש כחבר פרלמנט מטעם השמרנים (MP) עבור ליברפול מערב דרבי מ-1919 עד 1923, ולאחר מכן עבור איסטבורן 1925–1929. כחבר פרלמנט, בשנת 1919 הוא וקבוצת תעשיינים הקימו קבוצה למאבק בפעולות חתרניות נגד יוזמה חופשית הידועה בשם תעמולה לאומית, ששמה שונה מאוחר יותר לליגה הכלכלית. אפילו בבית הנבחרים עדיין אמרו שהוא היה מעורב בפרשת המכתבים של זינובייב ב-1924, שהובילה לניצחון השמרנים בבחירות הכלליות של אותה שנה. בשנות ה-20 וה-30 הוא נסע רבות בארצות הברית כדי לתת הרצאות בנושאי איסוף מודיעין. זקן מכדי לחזור לשירות פעיל עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הול שירת בכל זאת במשמר המולדת הבריטי עד מותו.
למרות פרישתו מהחיים הצבאיים והפוליטיים, הול עד סוף שנות ה-30 זוהה כאיש מטרה חשוב על ידי מנגנון המשטרה הנאצית: בתחילת 1940 ה-Reichssicherheitshauptamt בברלין, המטה של שירות הביון של האס אס, הוסיף את שמו ל-Sonderfahndungsliste GB, רשימה של אנשים המתגוררים בבריטניה, שההנהגה הנאצית ו/או שירות המודיעין שלה ראו בהם חשובים במיוחד או (מנקודת מבטם) מסוכנים ואשר מסיבה זו אמורים להתחקות אחר ולתפוס עם עדיפות מוגברת של כוחות משימה מיוחדים של האס אס, שהיו אמורים להגיע בעקבות כוחות הכיבוש במקרה של פלישה מוצלחת של הוורמאכט לאיים הבריטיים.
הול תואר על ידי שגריר ארצות הברית בחצר סנט ג'יימס וולטר פייג' כ"מקרה ברור של גאונות", בעוד שהנספח האמריקני אדוארד בל תיאר אותו כ"אדם מופלא לחלוטין אבל הלב הכי קר שהיה אי פעם - הוא "אוכל לבו של אדם ומחזיר לו אותו."
הוא נודע בשם "מצמוץ" בגלל עווית פנים כרונית, שגרמה לאחת מעיניו "להבהב כמו מנורת איתות של הצי". בתו ייחסה זאת לתת תזונה בילדות. (הוא למד בפנימייה צבאית שבה נאלצו הבנים למלא את בטנם על ידי גניבת לפת מחוות שכנות). כיום, עווית כזו נחשבת גם סימפטומטית לצורה קלה של דיספרקסיה.
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, מזימות במלחמה "מברק צימרמן", הוצאת מערכות, 1966
קישורים חיצוניים
39427710רג'ינלד הול