רבי צבי הירש ברודא (קיצע)
| לידה | אוהרסקי ברוד, מורביה |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1821 כ"א בכסלו תקפ"ב קיצע, מחוז בורגנלנד שבאוסטריה |
| מקום פעילות | סמניץ, קיצע |
| תפקידים נוספים | רב העיר קיצע |
| חיבוריו | תאומי צביה, שני עפרים, הרועים בשושנים, שני שדייך |
רבי צבי הירש ברודא (כונה גם: רבי הירש מקיצע; נפטר בכ"א בכסלו תקפ"ב, 15 בדצמבר 1821) היה מגדולי דורו ומחבר ספרים רבים, כיהן כרב וראש ישיבה בקיצע, משבע הקהילות במחוז בורגנלנד שבאוסטריה.
ביוגרפיה
נולד באוהרסקי ברוד שבמורביה לרבי יעקב דוד וללביאה. נשא את בת הגביר פסח זינגר ובזיווג שני את שרה אסתר בת רבי יעקב ב"ק מסמניץ, ונשאר לגור בסמניץ.
בשנת תקל"ד מונה לרב בסמניץ עיר מגוריו, במקומו של רבי יעקב יוסף סטיפיאו, וניהל ישיבה בעיר. בערך בשנת תקל"ו-תקל"ז נבחר לרבה של קיצע, בה כיהן כ-46 שנה, ועל שמה התפרסם.
בקיצע חיזק והרחיב את הישיבה המרכזית. בין תלמידיו נמנו רבי מנדל כ"ץ[1], רבי יחיאל מיכל קיצע, רבי מאיר ענגלמן[2], רבי אשר אנשיל ניימאן ורבי בער דייטש רבה של מילדורף[3]. בקיצע מסופר שלאחר השריפה הגדולה שפרצה בעיר בשנת תקנ"ה הבטיח שלא תשלוט עוד שריפה בעיר, הבטחה שהתקיימה עד השמדת הקהילה בשואה.
התפרסם כגאון מובהק, עד שרבי זונדל מסלנט שיבח את החיי אדם, שכן רבי צבי הירש אמר על מחברו שהוא גאון. כן עסק בתורת הנסתר, ובאופן חריג אף למד חכמה זו יחד עם אחותו. היתה לו התכתבות תורנית ממושכת עם רבי יחזקאל לנדא, ומספר תשובות בספרו נודע ביהודה ממוענים אליו. כן קיים קשרי ידידות מיוחדים עם רבי עקיבא איגר, רבי משה סופר ורבי מנחם כץ מצעהלים. לאחר פטירתו אף כונה לעיתים "רשכבה"ג" (ראשי תיבות: רבן של כל בני הגולה)[4].
לאחר פטירת רבי נתן גינזבורג בשנת תקמ"ד, היה רבי צבי הירש בין המועמדים למלאות את מקומו ברבנות אויבן ישן, אך לבסוף נבחר רבי משה מינץ. כך גם לאחר פטירת רבי יעקב נייפלד החליטו בני עירו ניישטאט (עיר חדש) למנות את רבי צבי הירש, אך היות והיו לו קרובים רבים בעיר – נמנעו מלמנותו.
על קדושתו מסופר כי שהיה יוצא לרחוב היו מקדימים ומכריזים על הנשים ברחוב לבל יביטו בפניו, שכן נדה שהיתה מסתכלת בפניו היתה מתעלפת מיד[5].
נפטר בקיצע בכ"א בכסלו ה'תקפ"ב ונקבר בבית העלמין בעיר. בית הקברות נחרב בשואה, ולא ידוע היכן בדיוק ממוקם קברו. על מצבתו נכתב על פי צוואתו: ”פ"נ צבי הירש ברודא שהיה בקיצע, נפטר בליל שבת קודש ונקבר ביום א' כ"ב כסליו תקפ"ב לפ"ק. תנצב"ה”. החתם סופר, רבי מרדכי בנט ורבי יעקב קאפיל חריף הספידוהו. תלמידו רבי מנדל כ"ץ מילא את מקומו ברבנות העיר קיצע, עד מינויו של רבי יהודה לייב פאפר לרב כשנה לאחר מכן.
חיבוריו
חיבר ספרים רבים, שאחדים מהם נותרו בכתב יד. לספריו קרא בשמות הלקוחים מתוך הפסוק בשיר השירים: ”שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרועים בשושנים”. ספריו הבולטים הם: "ארץ צבי ותאומי צביה" (כונה בעיקר "תאומי צביה") על שולחן ערוך אבן העזר, "שני עפרים" דרושים, "הרועים בשושנים" על המשנה, "שני שדיך" על הש"ס. בין המסכימים על ספריו נמנו החתם סופר, רבי מרדכי בנט, רבי אלעזר פלקלס, רבי שמואל לנדא, רבי משה מינץ, הכתב סופר ועוד.
את ספריו לא עלה בידו להדפיס בחייו, והוא ציווה את בנו רבי יעקב להדפיסם. ספרי "תאומי צביה" נדפסו בוינה ובפרשבורג בין השנים תקפ"ג – תר"ו. ספר "שני עפרים" נדפס בפראג בשנת תקפ"ה. ספר "הרועים בשושנים" נדפס מכתב יד בבני ברק ה'תש"נ. ספר "שני שדייך" נותר עדיין בכתב יד.
משפחתו
- בנו רבי אהרן, רבה של גאיטיין.
- בנו רבי יעקב, חתן רבי משה הלוי גלוגא אב"ד צעלים[6].
- בתו בונא נישאה בשנית לרבי יואל אונגר
- בנו רבי משה וואלף מיאללע.
- בתו דבורה אשת רבי מאיר כ"ץ
לקריאה נוספת
- הרב שלמה שפיצר (עורך), מבוא לספר הרועים בשושנים, בני ברק תש"נ, עמ' 22-27
- הרב שמואל דוד הכהן פרידמאן (עורך), ארץ צבי ותאומי צביה, תולדות המחבר, ברוקלין תשס"ה
הערות שוליים
- ^ חתן רבי מרדכי טאסק, ראב"ד פרשבורג.
- ^ ב"ר גבריאל ענגלמן אב"ד רכניץ
- ^ נפטר בשנת תר"ז.
- ^ למשל בהקדמת "שו"ת מהריא"ץ".
- ^ רבי יצחק וייס (וערבוי), אלף כתב, חלק ב' אות תרפ"ט.
- ^ חתן רבי אלעזר קאליר.