רבי עקיבא ברוך פוזנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי עקיבא ברוך פוזנר
Arthur Bernhard Posner
לידה 16 בנובמבר 1890
סאמטר, פוזן, גרמניה
פטירה 6 במאי 1962 (בגיל 71)
ירושלים, ישראל
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה,
ישראלישראל ישראל

הרב ד"ר עקיבא ברוך (ארתור ברנהרד) פוזנר (בגרמנית: Arthur Bernhard Posner; ג' בכסלו תרנ"א,[1] 16 בנובמבר 1890, סאמטר, פוזן, גרמניה – ב' באייר תשכ"ב, 6 במאי 1962, ירושלים) היה רב, ספרן, ביבליוגרף וחוקר גרמני-ישראלי. כיהן כרבה של קיל שבגרמניה. היה בעליה של "החנוכייה של משפחת פוזנר".

ביוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

פוזנר נולד בעיירה סאמטר (אנ') שבפרובינציית פוזן (אנ'), גרמניה (כיום שָמוֹטוּלי, פולין), בנו של סוחר. הוא קיבל חינוך תורני בעיר הולדתו ואחר כך בגניזן[2]. לאחר מכן למד בבית המדרש לרבנים בברלין והוסמך לרבנות בשנת 1919. בהמשך למד באוניברסיטאות ברלין, גטינגן ופרייברג[3][4].[דרושה הבהרה] בשנת 1923 לימד בקרלסרוהה, ובשנת 1924 מונה לרב קהילת קיל[5].

הרב ד"ר עקיבא פוזנר, היה בעל תואר ד"ר לפילוסופיה מטעם אוניברסיטת הלה-ויטנברג וכיהן משנת 1924 ועד 1933 כרבה האחרון של הקהילה היהודית בקיל, גרמניה.

בחנוכה ה'תרצ"ב (11 בדצמבר 1931), מעט יותר משנה לפני התמנותו של היטלר לקנצלר גרמניה, צילמה רחל, אשתו של הרב ד"ר עקיבא פוזנר, את מנורת החנוכה שבביתם על רקע הבניין שממול המקושט דגלים נאציים.[6]

בגב התצלום כתבה רחל פוזנר בגרמנית: Chanukkah 5692 (1932) "Juda verrecke" die Fahne spricht - "Juda lebt ewig" erwidert das Licht

חנוכה 5692(1932)

"יהודה התפגרי" כך אומר הדגל "יהודה תחיה לעד" כך עונה האור." מכתב גלוי שפרסם הרב פוזנר בעיתונות המקומית המוחה נגד המודעות הראשונות שנתלו בעיר בנוסח "ליהודים הכניסה אסורה", הביא לזימונו לוויכוח פומבי על ידי יו"ר סניף המפלגה הנאצית בעיר. הוויכוח הפומבי התקיים תחת משמר משטרתי כבד וזכה לפרסום בעיתונות המקומית למחרת. עם התגברות המתיחות והאלימות בעיר, נענה הרב להפצרת בני קהילתו לברוח עם רחל ושלושת ילדיהם ולעשות את דרכם לארץ ישראל, אך בטרם עזב את העיר שכנע את בני הקהילה לעזוב גם הם, ומרביתם ברחו לארצות הברית ולארץ ישראל. לאחר עליית הנאצים לשלטון עלה לארץ ישראל.

לאחר עלייתו לארץ התגורר בבית איסמעילוף שבשכונת הבוכרים[7] בירושלים ועבד כספרן בבית המדרש למורים של המזרחי[8][9]. בסוף 1953, בעת שאולם הקריאה של בית המדרש למורים היה גם לאולם זמני של הספרייה התורנית המרכזית שיועדה להיפתח בהיכל שלמה, עבר פוזנר להיות הספרן של הספרייה התורנית המרכזית[10].

לזכרו הוציא היכל שלמה חוברת זיכרון בשם "זיכרון בספר"[11]. בשנת 1965 ספרייתו נתרמה לספרייה התורנית המרכזית[12].

כתיבתו

בהיותו בגרמניה הוציא לאור את ספר מיכה עם תרגום לגרמנית ופירוש. כן הוציא חוברות שונות בענייני יהדות, בהם הערכה על תהילים וסדר תפילות ליל שבת[4].

לאחר השואה שקד על איסוף חומר לספרים על קהילות חבל פוזנן[13]. לפני מותו הספיק להוציא לאור את הספרים על צ'רניקוב וגנייזנו[14] ולאחר מותו יצא הספר על קהילת ראביץ' שכבר הושלם על ידו[15].

מפרי עטו

הערות שוליים

  1. ^ מכון גנזים מבקש, חרות, 3 בדצמבר 1965.
  2. ^ הרב ד"ר אברהם יעקבוס, הרב ד״ר עקיבא ב' פוזנר זצ״ל, מהדורת קול סיני, ניסן תשכ"ג, באתר היברובוקס.
  3. ^ הרב ד"ר שמואל גרינברג, הרב ד"ר עקיבא פוזנר בן חמישים, הצופה, 17 בנובמבר 1940.
  4. ^ 4.0 4.1 א. צבי גבעון, הרב ד"ר ע. ב. פוזנר - בן 70, הצופה, 18 בנובמבר 1960.
  5. ^ א. צבי גבעון, הרב ד"ר עקיבא ברוך פוזנר ז"ל, הצופה, 3 באוקטובר 1962.
  6. ^ הכיתוב 1932 על התמונה הוא טעות בגלל שרק בינואר 1932 חזרה התמונה מפיתוח.
  7. ^ יהודית היבנר, החיים כסיפור, הוצאת ששר, 2001, עמ' 121.
  8. ^ בית המדרש למורים מזרחי, הבוקר, 24 בדצמבר 1935.
  9. ^ ביהמ"ד למורים מזרחי, הצופה, 16 בדצמבר 1943.
  10. ^ תצפית, הצופה, 9 באוקטובר 1962.
  11. ^ ממכבש הדפוס, הבוקר, 15 בנובמבר 1963.
  12. ^ א. צבי גבעון, ספרים מספרים, הצופה, 8 באוקטובר 1965.
  13. ^ הרב ד"ר יוסף אונא, איה חברנו!, הצופה, 4 ביוני 1962.
  14. ^ עקיבא ברוך (עק"ב) פוזנר, לקורות קהִלת גניזן, ירושלים: ארז, תשי"ח.
  15. ^ לזכר נעדרים, הרב עקיבא ברוך פוזנן, דבר, 28 במאי 1962.
  16. ^ עקיבא ברוך פוזנר, לקורות קהלת ראביטש, באתר אוצר החכמה.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35308879עקיבא ברוך פוזנר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_עקיבא_ברוך_פוזנר&oldid=2728550"